בט"ו בשבט (לא) ניטע עצים

בעין חינוכית (37)
רקעהשנה היא שנת שמיטה ואין 'מבְצַעים' של נטיעות עצים במסגרת בתי הספר או תנועות הנוער. כמובן, אין גם עבודה חקלאית רגילה. אדם זר שאינו מכיר את מצוות התורה, אשר ישמע שחקלאי נוטש את שדותיו ופרנסתנו לשנה שלמה, יחשוב שהאדם אף נטש את בריאותו הנפשית. ממה תתפרנס? האם בימינו אתה חושב שיש עדיין נסים?
מצורפים כאן שני מכתבים של מְרַכֵז ענף גידולי שדה (גד"ש) ביישוב התורני מבוא חורון. המכתב  הראשון נשלח לתושבי היישוב בחודש אייר תשס"ז, כארבעה חודשים לפני תחילת השמיטה הנוכחית. המכתב השני הוא מערב סוכות השנה, לאחר תחילת שנת השמיטה.
 
 

 

יום שני, ה' באייר תשס"ז
לכבוד תושבי הישוב מבוא חורון,
ידוע לכל התושבים שאנו מקיימים ישוב חקלאי בארץ ישראל, מעבדים את אדמות עמק איילון והארץ הקדושה מוציאה לנו פירותיה. כמובן שיש כאן עניין של פרנסה, אך יותר מכל יש כאן קיום מצוות ישוב הארץ, וכמו כל מצווה יש לקיימה בהידור. הננו השנה בשנה השישית של מחזור השמיטין ובע"ה נגיע בראש שנת תשס"ח לתחילת שנת השמיטה. אנו רואים בהצלחת הגידולים בשנה השישית מטרה נעלה של קידוש השם באשר כל הציבור החקלאי שמכיר את 'מבוא חורון' יודע שאנו משתדלים להשבית את ענף גידולי השדה בשנת השמיטה, כמו שכתוב "ושבתה הארץ שבת לה'" ומצפים לראות קיום הברכה המיוחדת בשנה השישית.
[...] אנו אנשי צוות הגד"ש מבקשים בזאת מכל הציבור הקדוש ב'מבוא חורון' המעטירה להתפלל יחד עם הצוות והצמחים להצלחה בגידולים על מנת שיהיה בזה קידוש שם הבורא יתברך.  בברכה,
מרכז ענף גידולי שדה, מבוא חורון, אייר תשס"ז
 
ערב חג האסיף, שנת השמיטה תשס"ח
לכבוד תושבי מבוא חורון,
כזכור, בחודש אייר פנינו אליכם בבקשה שתתפללו על גידולי ענף הגד"ש שיצליחו כדי שיהיה בזה קידוש השם לקראת שנת השמיטה הבעל"ט.
עתה הנה אספנו את יבולי השנה השישית והננו באים מתוך תחושת כבוד והערצה לתפילותיכם שנשמעו בשמים. אנו מבקשים לתאר לפניכם את ההצלחה המיוחדת של שנת הגידולים תשס"ז. ובכן:
גידול חיטה: זרענו 20 טון זרעי חיטה וקיבלנו יבול של 800 טון שזה פי ארבעים, שהלכו כולם למצה שמורה.
גידולי החימצה: זרענו 3.8 טון זרעים וקיבלנו 165 טון יבול, שזה פי 43 וגם קיבלנו מחיר מיוחד מתוך התחשבות הסוחר בשמירת השמיטה.
גידול תירס: זרענו 250 קילו זרעי תירס וקיבלנו 540 טון. זו תוצאת יבול גבוהה מכל השדות שנקצרו השנה בצפון הארץ המיומן בגידול זה. מנהלי המפעל ציינו לשבח את טיב התירס והפחת היה נמוך יחסית.
פפריקה: קיבלנו יבול של כ 10 טון וגם קיבלנו מחיר הוגן.
כותנה: טרם נקטפה אך נראית כמבטיחת יבול טוב.
מעבר לכל, באופן מובהק ההוצאות על הגידולים היו קטנות מהרגיל. היו פחות מזיקים ולכן פחות הוצאות ריסוס, פחות הוצאות מים, ועוד פעולות שהלכו כשורה וללא תקלות. לכן הכנסת הענף תהיה גבוהה מאוד וקרוב להיות כמעט פי שלושה מההכנסות נטו של שנה רגילה.
חישבו נא רבותי, איזה קידוש השם יש בדבר, ועוד נפרסם את הדברים במהלך שנת השמיטה, גם בפורומים חקלאיים וגם לציבור שוחר סיפורי השמיטה, למען 'דעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו'[1]. כאשר מוריק ה' 'ברכה עד בלי די'[2]. וכמו שדרש רמי בר חמא בשם רב "עד שיבלו שפתותיכם מלומר די"[3] וכל הזכות הזאת באה על ידי תפילות רבים של תושבי מבוא חורון.
לכאורה, האמת המציאותית אינה כזו שכל מי שמעשר מתעשר. אם כן מה ההסבר לכך? והנה מצאנו בדברי הרב קוק בספרו עין אי"ה על מסכת שבת[4] שמסביר שהדברים תלויים במצבו הרוחני של מקבל הברכה. אמנם, הדברים שם אמורים לגבי מעשרות ולעומת זאת בענייני שביעית אולי הברכה בשנה השישית קיימת רק כאשר השמיטה היא מדאורייתא, אך אם מקיימים שמיטה מתוך רצון להגיע אל המירב של רצון ה' ורמת המתפללים להצלחה היא גבוהה רואים בעליל שהברכה חלה.
הקב"ה אמא בדברי הנביא מלאכי: "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד  בְּלִי דָי. וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל וְלֹא יַשְׁחִית לָכֶם אֶת פְּרִי הָאֲדָמָה".  ונקווה שיתקיימו בנו גם הפסוקים שבסוף נבואת מלאכי: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא", ובעיקר הפסוק האחרון "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם".
מרכז ענף גידולי שדה
 [1]    דברים ד, לה.
[2]    מלאכי ג.
[3]    שבת לב, תענית ט, מכות כג.
[4]    דף לב.

 

הרהורים חינוכיים

א.  האם גם לנו יש כזו אמונה תמימה: בפרנסה, בכוחה של תפילה, בקב"ה?
ב. ב ין השיטין (והערוגות) עולה תזכורת עד כמה החקלאות בארץ ישראל צריכה ויכולה להיות עבודת השם. האם אנו זוכרים זאת? האם אנו זוכרים לחנך לכך?
וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ: וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלשׁ הַשָּׁנִים: (ויקרא כה)

 

 

 

 

 

 

 

 
 


 

 

 

מחבר:
מתוך כתב העת: 'הליכות שדה ', גיליון 155, כסלו תשס"ח.