כללים לגבי השימוש באות יו"ד

פינת הלשון
1. מסמנים ביו"ד כל תנועת i שאין אחריה אות בשווא נח, כגון פיקח, גיבור, זיכרון, עיקרון, עיקר, קידוש, יישוב, ייסורים, ביקורת, עילי, עיתון, חיטה, אישה (במילה אשתי ובשאר הצורות הנטויות לא תיכתב יו"ד, שכן בסיסן אשת ולא אישה), סיבה, מילה, מסיבה, תפילה, חינם, ריבוני, חמישה, שישה, שישי, שישים, ראייה, מנייה, הגייה, שנייה, עירייה, דיבר, צייר, חיכה, דיברו, חיכתה, ניתן, ניכר, ניזון, ייתן, תיקח, ייצור, יישאו, ליפול, תישמר.
2. אם בא שווא נח אחרי תנועת i, אין מסמנים אותה ביו"ד, כגון שמחה, שפחה, תגרה, מפעל, צביון, דמיון, פרסום, מצלתיים, תשמור, הלביש, פרסם, מדגם, מזעור, משאל, מִנהל ולא מינהל (וכדי שלא לטעות בקריאה – להוסיף ניקוד חלקי).
3. מסמנים תנועת i ביו"ד, אף על פי שאות בשווא נח אחריה, במילים שנכתבת בהן יו"ד בצורתן היסודית, כגון זיכרון – זיכרונות, ניסיון – ניסיונות, כיסא – כיסאות, שיטפון – שיטפונות, קיבל – קיבלה, אישר – אישרה, סידר – סידרה, (לעומת סדרה – של ספרים, של מספרים וכד'), שימח – שימחה (לעומת שמחה שהיא שם עצם – גיל, ששון).
דוגמאות למילים שכיחות הנכתבות בשתי יו"דים: ייתכן, אוכלוסייה, הייתה, עניין, התיישבות, עלייך (בנקבה, לעומת עליך – בזכר), עליי, בניי (הבנים שלי),
ילדיי (הילדים שלי), הסתיים, אישה, אימא.
עניין, מניין, בניין.
אבל ביו"ד אחת: מצוין, מצוינות, מסוים, מחויב, מחויבת.
גם במילים לועזיות תבוא יו"ד לפני שווא נח: היסטוריה ולא הסטוריה, מיליון ולא מליון.
 
(מתוך האקדמיה ללשון העברית, כללי הכתיב חסר הניקוד)
 
 
 
 


 

 

 

מחבר:
ברוש, יעל