נהיגה תורנית...

בעין חינוכית (82)

מסקרן וחשוב להתבונן לעתים בעשייה החינוכית של בתי ספר יהודיים מעבר לים. אחת מהישיבות התיכוניות הגדולות באזור ניו יורק היא ישיבת פלטבוש,[1] הנמצאת ברובע ברוקלין של העיר ניו יורק. לפני כשבועיים שלח ראש הישיבה מכתב אישי להורי התלמידים ובו התייחס בין השאר להתנהגותם – של ההורים עצמם! העתק של המכתב נשלח ל... ילדיהם, הלוא הם תלמידי הישיבה התיכונית.

על מה ולמה – בשני המכתבים הנמצאים לפניכם,[2] המביאים חומר למחשבה על הנושא החשוב שבו הם עסוקים ועל דרך התמודדות חינוכית אפשרית.

 
 
ישיבה תיכונית פלטבוש
YESHIVAH OF FLATBUSH
הרב רחמים הררי
ראש הישיבה
מרחשוון, תשע"א
הורים יקרים,
בשבועות האחרונים זועזענו כולנו לשמוע על שתי תאונות דרכים שבהן היו מעורבים תלמידי ישיבות משכונת ברוקלין. בתאונה הראשונה, תלמיד כיתה י"ב נהג ברכב בעודו קורא הודעת טקסט (אס-אמ-אס). הוא התנגש ברוכב אופניים וגרם לו מוות מוחי אשר הותיר אותו צמח. בתאונה השנייה, תלמיד שלנו נהג בפזיזות עת היה עדיין 'נהג צעיר' ואחות של חבר שלו שהייתה ברכב נהרגה. אני בטוח שכולנו מדברים עם ילדינו על נהיגה זהירה, אך נראה שיש צורך שנדבר גם עם עצמנו.
ילדינו לומדים לא רק ממה שאנו אומרים אלא גם ממה שאנו עושים:
אם הם יראו אותנו מתעסקים בהודעות אס-אמ-אס בעת נהיגה, הם יחשבו שזו התנהגות סבירה;
אם הם יראו אותנו נוסעים ללא חגורת בטיחות (רק בשכונה...), הם יחשבו שמותר לשבת כך באוטו, אף אם הנהג משתולל;
אם הם ישמעו אותנו אומרים כי אסור לעולם לנסוע עם נהג העסוק בהודעות אס-אמ-אס בעת נהיגה, הם ילמדו שזו התנהגות בלתי מקובלת לחלוטין;
אם ילדינו יראו שאנו מוחים ויורדים מיד מרכב שבו הנהג מתעסק בהודעות אס-אמ-אס או מדבר בטלפון נייד אחוז בידו, הם יבינו שאלו מעשים בלתי נסבלים.
 
v      מאוד לא נעים לתלמיד תיכון לרדת באמצע נסיעה מרכב של חבר כי הוא לא נוהג בזהירות;
v      מאוד קשה לשכנע את הילד שלנו להיות מספיק גיבור כדי לעשות כן;
v      מאוד קשה להתקשר להוריו של חבר כדי לדווח ששמעתם שנהיגתו רשלנית.
v      אך האמינו לי (!) – קשה מכול הוא לנחם הורים אבלים ולהתמודד עם העובדה שלא חינכנו את ילדינו בדרך הנכונה.
בואו נדבר כולנו – עם עצמנו וגם עם ילדינו – בכל הקשור לנהיגה בטוחה ולא פזיזה.
בכבוד רב,
רחמים הררי
 
ישיבה תיכונית פלטבוש
YESHIVAH OF FLATBUSH
הרב רחמים הררי
ראש הישיבה
מרחשוון, תשע"א
תלמידים יקרים,
כולכם יקרים לנו. לכן שלחנו היום מכתב להוריכם בנושא נהיגה זהירה, והעתקו מצורף כאן.
אין זה פשוט לרדת באמצע נסיעה מרכבו של חבר שנוהג בפזיזות או "עושה רושם" על ידי צורת נהיגתו, מבלי להבין שהוא מסכן אנשים תמימים; אין זה פשוט לסרב לעלות על רכבו של חבר שאתם יודעים שקורא הודעות אס-אמ-אס בעת נהיגה. לעתים קשה מאוד לוודא שחבר אינו מזיק לעצמו או לאחרים.
אחריות פירושה גילוי גבורה ונכונות לעמוד על שלך, על דרך האמת, אף כשזה לא מקובל חברתית.
אנו בטוחים ביכולתך לגלות גבורה ואחריות. כל אפשרות אחרת מפחידה מדי.
ביקר,
רחמים הררי

********************

 
א.       האם שליחת מכתבים כאלו היא חלק מהחינוך התורני של המורה או של המוסד?
ב.       האם גם אנו, עת אנו מתכננים חינוך תורני, כוללים בו לכתחילה את הנושא של זהירות בדרכים? מדוע?
ג.        האם לגיטימי לפנות להורים (עם העתק לתלמידים)? האם זה ישפיע?
ד.       האם יש לך מה לתקן ולקבל על עצמך באופן אישי בכל הקשור לנהיגה ולהצטרפות כנוסע לנהג לא זהיר?