דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי
בעין חינוכית

 חינוך לתודעת "הנני"


בעין חינוכית (80)

קבצים להורדה :
מחבר: הרב יונה גודמן
דוא''ל :
​הנושא השנתי של המכללה נקרא "הנני – שלחני". זאת בעקבות דברי הנביא ישעיהו: "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר: הִנְנִי שְׁלָחֵנִי" (ישעיהו ו).
אנו מבקשים לאמץ את דברי הנביא, מתוך רצון לחנך את עצמנו לחיות בתודעת שליחות דומה, לחנך את עצמנו ובע"ה את תלמידינו לחיות חיים של מסירות.
וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם. וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר: הִנֵּנִי (ברא' כב)
ויאמר  הנני:
הנני לכהונה. הנני למלכות.
                             הנני לשחוט. הנני להיהרג. (תנחומא קדום)
הקב"ה קורא בשמו של אברהם, ואברהם משיב: "הנני".
"הנני" – לכל שליחות, לכל פקודה, גם לקשה ביותר, לנעלה ביותר מטעם ההשגחה העליונה.
"הנני" לכל פקודה מאת ה', גם הקשה והנשגבה ביותר.
"הנני" – מיד וללא היסוס. ללא תנאי.
"הנני" – כולי, ללא שיעור וללא שיור.
"הנני" – בבחינה של התייצבות, מלאה, מוחלטת, לקריאת מלכו של עולם [...].
'מן הבאר', הרב בר-שאול זצ"ל, עמ' 23
 
אברהם הוא אבינו ואנו צריכים להיות בניו, ללמוד ממנו לומר "הנני". כל אחד לפי כוחו ויכולתו, כל אחד לפי אתגרי חייו. כל אחד צריך לשאול את עצמו מה הוא יכול לעשות למען עמו, ארצו ותורתו; לשאול את עצמו כיצד הוא יכול לחיות חיים של משמעות ועשייה,
חיים של אידיאליסטיות ונתינה כחלק מרכזי מחיי התורה שלו.
הנושא השנתי של המכללה נקרא "הנני – שלחני". זאת בעקבות דברי הנביא ישעיהו: "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל אֲדֹנָי אֹמֵר אֶת מִי אֶשְׁלַח וּמִי יֵלֶךְ לָנוּ וָאֹמַר: הִנְנִי שְׁלָחֵנִי" (ישעיהו ו).
אנו מבקשים לאמץ את דברי הנביא, מתוך רצון לחנך את עצמנו לחיות בתודעת שליחות דומה, לחנך את עצמנו ובע"ה את תלמידינו לחיות חיים של מסירות.
הרקע לבחירת הנושא הוא ההכרה כי בעולם המערבי קיימים זרמי תרבות ומחשבה המכוונים את האדם לחפש רק את אושרו (ועושרו) הפרטי. רבים מודדים כל פעילות נוכח השאלה "מה יצא לי מזה". שאיפתם העיקרית היא להשיג נוחות אישית ולצבור חוויות מהנאות תוך כדי סיפוק צרכים. זרמים אלו מגיעים גם אלינו, ומהווים אתגר רוחני וחינוכי בעל חשיבות עצומה.
לעומתם, אנו מבקשים לחנך את עצמנו (ואת תלמידינו בעתיד) באופן שכל אחד יראה את עצמו כשליח של ה' יתברך, ואת חייו כשליחות. זכינו לחיות בדור שבו עם ישראל שב לארצו ולעצמו, ובע"ה גם לתורתו. אנו מבקשים לחנך את עצמנו ואת תלמידינו לחיים של עשייה ואידיאליסטיות, כל אחד לפי כוחותיו ונטיותיו.
הנושא השנתי של "הנני – שלחני" בא להזכיר לנו את חובתנו לחיות חיים של מסירות נפש; חיים שיש בהם התמדה ועמל מתמשכים למען כל הקדוש והיקר לנו. חיים של "הנני – שלחני" צריכים ויכולים להתבטא אצל כל אחד בצורות שונות. אצל אחד זה בשליחות לאומית שהוא נוטל על עצמו בגולה, ואצל אחר – בהתמסרותו להקמת יישוב חדש בחבל ארץ צחיח; אצל אחד זה יתבטא בעמל מתמיד למען ביסוסו של מוסד חינוכי חדש, ואצל אחר – באימוץ פרטני של משפחה במצוקה; אצל אחד זה יתבטא במאבק מתמשך ולעתים סיזיפי למען ילד "בסיכון" שכולם רוצים להדיחו מבית הספר, ואצל אחר – בהנעת פעילות קהילתית שבה נוטלים חלק סוגי אנשים שונים; אצל אחד זה יתבטא בהפצת תורה מתמשכת מתוך עמל ומאמץ, ואצל אחר – בסך רחב של מעשים קטנים שנועדו להיטיב עם זולתו.
המשותף לכולם: הכמיהה לחיים של שליחות. לחיים של אידיאליסטיות שבהם האדם שואל את עצמו היכן הוא צריך ויכול לפעול למען... חיים שבהם משיב האדם לבוראו כל יום מחדש: "הנני – שלחני".
בע"ה נפגוש השנה את הנושא הן בהתמחויות השונות והן במעגלי עשייה כלל מכללתיים.
אך השאלה העיקרית שצריכה ללוות אותנו היא היכן נפגוש אותו בחיינו האישיים...
 

********************

יש הטוענים שהדור שלנו מחפש בעיקר "להתחבר" לעצמו; שהוא מחפש את המשמעות האישית של דברים ואת ההעמקה של חוויותיו האישיות. לדעתם, מחנך אשר יעסוק במסרים הקשורים ל"כלל ישראל" ואידיאליסטיות יהפוך את עצמו למיושן וללא-רלוונטי בעיני תלמידיו.
א. מה דעתך על טענה זו?
ב. מהי דרך ההתמודדות החינוכית אִתה?