דף הבית > עיונים בסידור התפילה - יהי רצון שאחר קריאת התורה

עיונים בסידור התפילה - יהי רצון שאחר קריאת התורה

דפי מאורות (5773-19)
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים
 

התפילה הפיוטית היפה, "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים", כוללת ארבעה קטעי בקשות הפותחות במילים הנזכרות, וכל פסקה מזכירה בקשה חשובה אחרת הקשורה למצבו, למעמדו ולעתידו של עם ישראל. תפילה זו אינה מוכרת לרבים מהמתפללים שהרי היא נאמרת רק בקהילות האשכנזים ולא בקהילות הספרדים.

 
 
 
נוסף על כך היא נאמרת רק בימי שני וחמישי בסמיכות לסיום קריאת התורה ולפני הכנסת הספר לארון הקודש ולכן רוב רובן של הבנות אינן נחשפות לתפילה זו, שהרי לא נהגו בנות ישראל להתפלל במניין ובבית הכנסת. אגב, שאלתי מספר נשים ובנות אם הן שמעו על תפילה זו, ותשובת כולן הייתה כי לא נפגשו בה כלל ועיקר. חשוב לציין כי אף שמנהג הספרדים לא לאמרה בימי שני וחמישי, בכל זאת נהגו לאמרה על ארבעת חלקיה בשבת שלפני ראש חודש כאשר מברכים את החודש העומד להיכנס (מקורו בסידורו של ה"כל בו"). אמנם בסידורים הספרדיים משתנה משפט הפתיחה ובמקום לומר "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים וגו' " נוסח הספרדים הוא: "יהי רצון מלפני אלוקי השמים וכו' ".
יצוין עוד כי בנוסח האשכנזי נאמר חרוז חמישי: "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה [...] המקום ירחם עליהם ויוציאם מאפילה לאורה [...] השתא בעגלא ובזמן קריב ונאמר אמן".
מקור ראשוני לתקנת תפילה זו מובא בספרות הגאונים מימיו של רבי עמרם גאון. הוא כתב עליה כי היא תפילה חשובה מאוד ויש בה סודות גדולים. לא ברור מדבריו אם אכן הנהיג לומר תפילה זו בכל שני וחמישי, אולם במהלך הדורות השתלבה תפילה זו בסדר התפילה האשכנזי בכל שני וחמישי.
כיוון שסידורים לא היו נפוצים טרם הופעת הדפוס לכן ראו המחברים לתת סימנים לתפילות כדי להסדיר את סדר החרוזים שבפיוטים. גם בתפילת ה"יהי רצון" שלנו קבעו סימן לסידורם של ארבעת הבתים, וכך כתב ב"כל בו": "וסימן סידורם כרק שנ"ה – לכונן את בית חיינו, לרחם עלינו ועל פליטתנו, לקיים בנו חכמי ישראל", ולאחר מכן סימן לרביעי ולחמישי שהם קצת שונים, "שנשמע ונתבשר בשורות טובות", והחרוז האחרון, "אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה", שלא מופיע בנוסח הספרדי. יוער כי בנוסח המקורי המובא ב"כל בו" היה חרוז או בית שהכיל את האמירה "להשמיד את כל אויבי עמך ישראל" או נוסח דומה, וייתכן שמפחד הצנזורים הושמט ביטוי זה.
ניתן לציין כי סדר הבתים ותוכנו הוא הפוך מסדר הברכות בתפילת העמידה המקבילות להם, כך שאנו פותחים בבית המקדש, "לכונן את בית חיינו ולהשיב את שכינתנו" ואילו בעמידה אנו מסיימים ב"המחזיר שכינתו לציון". בבית השני מופיע הביטוי "לרחם עלינו" הדומה בלשונו לרחם ונחם שאנו מזכירים בברכת ירושלים. ואנו מסיימים פה בתפילה על חכמי ישראל, ובעמידה תפילת "על הצדיקים" מקדימה לשאר הברכות שהזכרנו. נראה שמחבר התפילה היה מודע לקשר בין תפילת העמידה לתפילה זו וסידרם בסדר הפוך, אולי כדי להבליט את ההבדל בין שתי התפילות, שזו חובת עמידה וזו מנהג בלבד.
לסיום, נציין שימוש מעניין בנוסח הפתיחה של התפילה, "יהי רצון מלפני אבינו שבשמים". הביטוי היפה הזה "אבינו שבשמים" אינו מופיע כלל בתפילות ובברכות שתיקנו חכמי כנסת הגדולה, ורק בנוסחי בקשות מאוחרים ניתן למוצאו, אולי בגלל הבעייתיות שלו שאבינו הוא לא רק בשמים. בכל זאת הוכשר השימוש בו והוא מבטא יחס של קִרבה אבהית יחד עם ריחוק שמימי. אף נוסח התפילה לשלומה של מדינתנו פותח במילים: "אבינו שבשמים צור ישראל וגואלו", ואולי יש בו כדי לתת תשובה לאומות אדום שסברו שאין כבר גאולה לישראל, ויש מקום להשתמש דווקא בביטוי זה כדי לבטא את תקומת גאולת ישראל.
בשולי השוליים נציין כי בביטוי מיוחד זה עושות שימוש קהילות הנוצרים בכל העולם, ותפילה מהחשובות ביותר אצלם נקראת "תפילת אבינו שבשמים". כמו כן כנסייה שחשובה להם מאוד בירושלים בהר הזיתים נקראת אף היא בשם זה.
 
הרב יוסף אנטמן
מרצה בהתמחות לתושב"ע ובמסלולים לחינוך מיוחד ולגיל הרך
 
 

 

מחבר:
אנטמן, הרב יוסף