דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי
דפי מאורות

 עיונים בסידור התפילה - ובנחה יאמר


דפי מאורות (5776-52)

קבצים להורדה :
מחבר: שפיגל, ד"ר בעז
דוא''ל :
"ובנחה יאמר שובה ה' " – על נוכחות השכינה בישראל
 
מנהג רווח הוא כי כאשר מחזירים ספר תורה למקומו, בין בחול בין בשבת, אומרים את הפסוק מן התורה (במדבר י, לו): "וּבְנֻחֹה יֹאמַר שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל", ואחריו אומרים עוד מספר פסוקים מלוקטים מן הכתובים. על הפסוק הזה מובאת בבבלי, יבמות (סג ע"ב סד ע"א) הברייתא הבאה:[1]

 
 
 
[1]    ובדומה בבבא קמא פג ע"א: "דריש ר' דוסתאי דמן בירי: 'ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל' – ללמדך שאין שכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות. חסר אחת, והיתה אשה מעוברת ביניהם וראויה להשלים, ונבח בה כלב והפילה, נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל". וראו גם: ספרי בהעלותך, פסקה פד, מהדורת הורוביץ, עמ' 84: "וכשם שאין שכינה שורה למעלה אלא באלפים וברבבות, כך אין שכינה שורה למטה אלא באלפים ורבבות".  
תנו רבנן: "ובנחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל" – מלמד שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל. הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה, לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל?
לאמור, כדי לזכות להשראת השכינה נדרשת נוכחות של עשרים ושנים אלף מישראל, ובפחות מכך, ואפילו אם יחסר אחד בלבד מן המניין הזה כי אז לא תשרה השכינה. וכבר שאלו רבותינו בעלי התוספות,[1] וכן הקשו רבים (יוזכרו להלן), והרי מקורות שונים בספרות חז"ל מלמדים כי השכינה שורה גם בפחות מכך!? – כך למשל שנינו באבות (פ"ג, מ"ו):[2]
רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר: עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פב, א): "א-להים נצב בעדת א-ל". ומנין אפילו חמשה – שנאמר (עמוס ט, ו): "ואגדתו על ארץ יסדה". ומנין אפילו שלשה – שנאמר (תהלים פב, א): "בקרב א-להים ישפוט". ומנין אפילו שנים – שנאמר (מלאכי ג, טז): "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע' וגו' ". ומנין אפילו אחד – שנאמר (שמות כ, כ): "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך".
וכן מצאנו מאמרים נוספים המלמדים כי גם היחידים זוכים לנוכחות השכינה. כך למשל אמרו חכמי התלמוד (שבת יב ע"ב) על החולה "דשכינה עמו", וכן דרש רבי עקיבא (סוטה יז ע"א): "איש ואישה, זכו – שכינה ביניהן".
בעניין הקושי הזה הוצעו שני יישובים[3] עיקריים:[4] יש שיישבו[5] כי דברי הברייתא "שאין השכינה שורה על פחות משני  אלפים  ושני  רבבות"  כוונתם  "בפרסום  ובפומבי, שיהא ניכר ונראה לעיניים שהשכינה שורה בישראל". אבל שלא בגילוי ובפרסום, "שכינה נסתרת" – אפשר שתשרה גם על עשרה וגם על יחידים. ובאופן דומה היו שיישבו[6] כי יש רמות שונות של השראת שכינה – "שאינו דומה השראה להשראה". 
על כך שיש מדרגות שונות של השראת שכינה העמידו רבים,[7] ויש ללמוד זאת גם מדברי חז"ל לגבי בית המקדש השני. שכן, מצד אחד אמרו חכמי התלמוד (יומא כא ע"ב): "חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים". לאמור, שכינה לא הייתה בבית שני. ומנגד, נשתמרו בתלמוד ובמדרשים תיאורים המלמדים על נוכחות שכינה גם בבית שני,[8] אלא על כורחנו לומר, שגם בבית שני הייתה שכינה ברמה מסוימת, אלא שהיא לא הגיעה לאותה רמת השראה שהייתה בבית ראשון.[9] כך כתב בעל התניא (ליקוטי אמרים, פרק נג):
כשהיה בית ראשון קיים, שבו היה הארון והלוחות בבית קודש הקודשים הייתה השכינה [...] ביתר שאת ויתר עז בגילוי רב ועצום [...], ובבית שני שלא היה בו הארון והלוחות אמרו ז"ל שלא היתה שכינה שורה בו. פי' מדרגת שכינה שהייתה שורה בבית ראשון.
ברוח זו יש אפוא להבין את שאמרו חכמי המדרש (שמות רבה, ב, ב): "א"ר אחא: לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר (שיר השירים ב, ט): 'הנה זה עומד אחר כתלנו' ". לאמור, גם לאחר חורבן הבית השני עדיין נוכחת השכינה בכותל המערבי, ואולם אין הימצאות השכינה הזו בתוקפה ובעוצמתה כאשר הייתה בשעה שעמד הבית בבניינו ובתפארתו, ועל כך אנו מתפללים ומבקשים מאת ה': "וכונן בית מקדשך על מכונו, ושמחנו בתיקונו, והשב שכינתך לתוכו" – במלוא זיווה וזוהרה ובכל הודה והדרה! 
 
ד"ר בעז שפיגל
מרצה בהתמחות לתושב"ע
ובמסלול לתואר שני במקרא ובספרות חכמים
 

 


[1]    תוספות, בבא  קמא פג ע"א, ד"ה "שני אלפים"; מושב זקנים על התורה, לונדון, תשי"ט, במדבר י, לו, עמ' תמד. 
[2]    וכן באבות פ"ג, מ"ב: "שנים שיושבין ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם", ע"ש. וכן בהרחבה בברכות ו ע"א: "ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם [...] ומנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו וכו' ", ע"ש. 
[3]    ליישובים נוספים, ראו למשל: ר"ב הלוי עפשטיין, חומש תורה תמימה, במדבר י, לו, אות כו, שהציע כי דברי הברייתא על הפסוק "ובנחה יאמר" נאמרו לגבי השראת השכינה בתמידות, אף שלא בשעת תורה ותפילה, ולכך נדרש מספר רב של כ"ב אלפים מישראל. ואולם כאשר לומדים תורה או מתפללים שורה השכינה גם על עשרה וגם על יחידים.
[4]    דומה שאת שני היישובים שיובאו להלן אפשר לעגן באשר יישבו בעלי התוספות בקצרה (בבא קמא פג ע"א): "דהכא אנביאים ואמשכן קאמר", ודוק בדבריהם.
[5]    כך יישב רשב"ץ דוראן (מאות י"ד–ט"ו), בפירושו לאבות פ"ג, מ"ב, ד"ה "אבל שניים שיושבים וכו' ". וכן נקט ר' יששכר בער איילנבורג (מאות ט"ז–י"ז), צדה לדרך (על פירוש רש"י לתורה), במדבר לו, י. וכן נקט בקיצור הנצי"ב, ספרי עם פירוש עמק הנצי"ב, ירושלים תשל"ז, כרך א, בהעלותך, פיסקא כו, עמ' רעא.    
[6]    כך נקט הנצי"ב שם. וכן כתבו אחרוני זמננו. ראו למשל: מרן ר"ע יוסף, "בדין כניסה למקום המקדש בזמן הזה", תורה שבעל פה, י (תשכ"ח), עמ' נא–סא; הנ"ל, שו"ת יביע אומר, חלק ה, יו"ד, סימן כו; רא"י קניבסקי, קריינא דאגרתא (קובץ אגרות ממרן בעל ה"קהילות יעקב"), ב, בני ברק תשע"א, אות תקמח, עמ' רמט; ר"מ קליין, שו"ת משנה הלכות, חלק ז, סימן ריג, אות י, והדגיש: "ובע"כ שיש הרבה עניני שכינתא שריא והוא מהנסתרות לה' אלקינו ית"ש, ובודאי כל העוסק בתורה ובמצות לש"ש מתקרב להשי"ת".    
[7]    נוסף על הנזכרים כאן, ראו לדוגמה: ר"ש די אוזידא, מדרש שמואל (על פרקי אבות), פ"ג, מ"ז (על דברי רבי חלפתא); ר"ח אבן עטר, אור החיים, דברים לג, ב; הרחיד"א, שו"ת יוסף אומץ, סימן לז.
[8]    למשל: (א) ברכות ז ע"א, המסופר על ר' ישמעאל בן אלישע שנכנס לפני ולפנים; (ב) סוכה נג ע"א, המסופר על הלל בשמחת בית השואבה שאמר "אם אני כאן הכל כאן וכו' ", וברש"י ובתוספות שם.       
[9]    כך כבר נקטו הראשונים, כמו רבנו בחיי, בראשית מו, כז ("ואין הכונה לומר שלא שרתה שכינה בבית שני כלל"), ע"ש. וראו גם: זוהר בראשית, דף כו ע"א ("בבית ראשון דאיהי שכינתא עלאה, ובבית שני דאיהי שכינתא תתאה").