דלג על פקודות של רצועת הכלים
דלג לתוכן ראשי
דפי מאורות

 עיונים בסידור התפילה - ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג


דפי מאורות (5776-53.5)

קבצים להורדה :
מחבר: ויזל, הרבנית ד"ר לאה
דוא''ל :
קטע תפילה זה משובץ בברכת קדושת היום. שומרי השבת שמחים באמצעותו במלכות ה'. אין המדובר עבורם ביום שבתון סוציאלי גרידא, אלא ביום בעל תוכן ייחודי המבטא את הברית עם הקב"ה שנח ביום השביעי.
שמירת השבת ועינוגה הם המעצבים את השבת היהודית. לצד שמירת השבת הנגזרת מן הציווי "שמור", הכולל את ההימנעות מעשיית מלאכה בשבת, חלה חובה חיובית של זכירת השבת באמצעות קידושה, כיבודה ועינוגה. לא רק שביתה ממלאכה כי אם גם מעשים אקטיביים ליציקת אופי ייחודי ליום המנוחה.
מהפסוק בספר ישעיה, "וקראת לשבת עונג", למדנו על חובת עונג שבת,[1] ואף מתואר השכר הרב השמור למענגי השבת אשר יזכו לנחלה ללא מצרים, למחילת עוונות ועוד.
ניתן לזהות בראשונים ובאחרונים דעות שלפיהן מצוות עונג שבת היא מדאורייתא, והיא על פי חז"ל בספרא שיש לקדש את השבת באכילה ובשתייה. אולם לעומת זאת, מהרמב"ם משמע שמדובר במצווה שמקורה בנביאים. ניתן להגדיר את ההבדל בין כיבוד לעונג על בסיס ההבחנה בין דברים הנעשים כהכנה לשבת (כבוד השבת) לבין דברים הנעשים בשבת עצמה (עונג) לרבות סעודות השבת המיוחדות, הלימוד בה ועוד. פרטי החובה מצויים בספרי הלכה ואין זה המקום לפרטם, אולם יש לציין שלמצווה זו שיש גם ממד סובייקטיבי בהתאם להעדפותיו של האיש הפרטי. למשל, אף שמצווה לאכול דגים בשבת לא חלה חובה זו על מי שעבורו אכילת דגים היא "עונש" ולא "עונג".
השבת היא מתנה ייחודית השמורה לעם ישראל ולא לגויי הארצות, יום נשגב וקדוש שנקבע כזכר למעשה בראשית וליציאת מצרים. בשונה ממועדי ישראל הנקבעים על פי בית הדין האנושי, השבת קבועה בסדר קבוע, מלמעלה, מאז ששת ימי בראשית. לגבי החגים (התלויים בקביעת מולד הלבנה) יש מצווה מפורשת של שמחה, "ושמחת בחגך". לא כך לגבי שבת, ויש לשאול: היכן מצינו חובה לשמוח בשבת? מדוע אנו אומרים "ישמחו [...] שומרי שבת"? לשמחה זו מה היא עושה?
אכן, יש בראשונים ובאחרונים התייחסויות לכך ששבת איננה יום של שמחה. בפסוקים מצינו חובת עונג, אך לא חובת שמחה. כך למשל עולה מדברי התוספות[2] שביארו את הסיבה לכך שאין אבלות בשבת לא מטעם של חובת שמחה, אלא מטעם אחר, ומשמע מדבריהם שאין חובת שמחה בשבת.
כך עולה גם מדברי המהרי"ל (סוף הלכות יום טוב) שכתב שאדם מתענה תענית חלום בשבת משום שאין בשבת מצוות שמחה בבשר וביין, אלא מצוות עונג המתקיימת גם כאשר אדם עושה תענית חלום. זאת בשונה מיום טוב שאין מתענים בו כלל, משום מצוות שמחה. בדרך זו הולכים פוסקים נוספים.
עם זאת, יש שהתייחסו לשבת כיום של שמחה, על פי המובא בספרי, "ביום שמחתכם – אלו שבתות".[3] בספרי נאמרו שתי שיטות לביאור המילים "ביום שמחתכם": האחת מכוונת לשבתות, והשנייה – לתמידים.
מכאן עלתה התלבטות לגבי נוסח התפילה הראוי לשבת.
קטע החתימה פותח בבקשה מיוחדת של "רצה נא במנוחתנו" ובהמשך "קדשנו במצוותך" וכו'. נוסחה השלם נמצא כבר בסידור רב סעדיה גאון, אך שם היא מסתיימת במילים "וישמחו בך ישראל אוהבי שמך" במקום "וינוחו בה ישראל מקדשי שמך".[4] נוסח קדום זה נשמר עד ימינו במנהג פרנקפורט ע"נ מיין. בחיבורו "תורת חיים" מציע הרב אברהם חיים ב"ר נפתלי צבי הירש שור את ההסבר הבא:
כתבתי זאת לפי שראיתי במנהגים שכתב וז"ל ורגילין לסיים וישמחו בך ישראל אוהבי שמך וכן ברוב סידורים ותימה גדולה הוא שהרי אינו ממין החתימה ולא מעין הפתיחה גם אין שייך שמחה רק ברגלים ומצאתי בסידור ישן וגם שמעתי מבקיאים שיש לומר וינוחו בה ישראל מקדישי שמך וכו'. זהו שפיר מעין החתימה ופתיחה וכן נראה עיקר עכ"ל. ולפי מה שכתבתי לאו קושיא היא [...] ומה שכתב נמי דאין שייך שמחה רק ברגלים לאו קושיא היא דלאו בשמחה גשמית דאכילה ושתיה איירי שהרי לא תיקנו לומר וישמחו בה ישראל דהוה משמע דבשמחת שבת איירי אלא וישמחו בך ישראל משום דבשמחה רוחנית אירי שישמחו בהקב"ה תדע דאל"כ תיקשי היאך תיקנו לומר בשבת ישמחו במלכותך שומרי שבת והא לא שייך שמחה אלא ברגלים אלא משום דבשמחת רוחנית איירי שישמחו ישראל במלכותו יתברך וכי האי גונא מצינו במדרש שיר השירים רבה זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו א"ר אבין אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך.
כלומר, יש מקום להזכרת השמחה בשבת באופן השונה מהותית ממצוות השמחה ברגלים. בעוד שברגלים יש מצווה מפורשת המפרטת דרכי שמחה בבשר וביין ובמיני תכשיטים, בשבת – כל כולה של השמחה היא עליונה ורוחנית: שמחת ישראל במלכותו יתברך. לפי זה אין אפוא קושי בתפילה השגורה בפינו. הדבר אף תואם את מהותו של יום השבת שכולו מתנה מאת הקב"ה – מלמעלה למטה, בשונה מקביעת המועדים ששם הפעילות האנושית, דרך בית הדין, היא הקובעת את סדר המועדים.
הרש"ר הירש מציע הסבר לדברי הספרי ולפיו "ביום שמחתכם" מתייחס לשבתות ומלמד מהי השמחה האמתית:
נעיר תחילה ש"שמחה" איננה דוקא אותו מצב רוח מרומם שנגרם על ידי סיבה מיוחדת, אלא היא כוללת גם את הרגשת טוב הלב, את החדוה הפנימית של הנפש שהיתה ראויה למלא את ישותנו תמיד [...] אולם אם כל יום רגיל, שלא הועב על ידי צרה מיוחדת, ראוי להיקרא יום שמחה בזכות דעת ה' המלווה אותו בכל רגעיו, קל וחומר הדברים אמורים ביום השבת. כי השבת מוקדשת לדעת ה' בייחוד, והרעיון המחדיר רוח שמחה בכל מלאכת ימי המעשה הוא עיקר תוכנה של השבת; ולפיכך ראויה השבת להיקרא "יום שמחתנו" בה"א הידיעה. בכל מצב שהשבת תמצא בו את נפש האדם, בצלילים מלאים של פריחה, בקול נכאים של נבילה או בלב הוגה הפותר את חידות החיים [...] הרי אחד הוא הרעיון המתעורר על ידי השבת: כי האדם חי בעולמו של ה', עם יצירי ה' ותחת השפעת מעשי ה' ופעולתו. רעיון זה של השבת יביא את האדם תמיד לידי ההודאה: "שמחתני ה' בפעלך במעשי ידיך ארנן" (שם פסוק ה); או, כפי שהדבר נאמר בסידור התפילה שלנו: "ישמחו במלכותך שומרי שבת"! ולפיכך אפשר ש"יום שמחתכם" מכוון אל השבת.
השמחה היא במלכותו יתברך המייחדת את היום השביעי שבכוחו להשפיע שמחה על כל ימות השבוע.
 
הרבנית ד"ר לאה ויזל
דיקנית סטודנטיות (אלקנה) ודיקנית לימודי חוץ
 


[1]    שבת קיח, ב.
[2]    מועד קטן כג, ב, ד"ה: מ"ד.
[3]    במדבר י, י. וראו ביתר פירוט הערות התורה תמימה לבראשית ב, הערה ה.
[4]    קיימים הבדלי נוסח מעניינים בין "וינוחו בו", "וינוחו בה", "וינוחו בם", בתפילות השבת השונות ובין נוסחים שונים.