חדש על המדף

מעגל השנה היהודי הוא מסע. הוא מעביר אותנו תהליך. כל חג מאיר בנו משהו אחר, בונה קומה נוספת באישיות שלנו. אבל כדי לקבל את המתנות האלה – צריך קודם כול לדעת עליהן. צריך להתכונן, להתבונן, ללמוד.

הספר שלפניכם הוא מדריך למסע הזה: איך לצאת לחירות בחג הפסח? איך לשאוב שמחה מחג הסוכות? ומה עם חנוכה, פורים, ט"ו בשבט וגם הצומות השונים – למה בכלל אנחנו מציינים את כל החגים והמועדים, ואיך הם קשורים לחיים שלנו, כאן ועכשיו?

בסוף הספר מופיע פרק נרחב על הקורונה – תובנות מעוררות השראה על המגפה העולמית ועלינו.

מה מלמד אותנו המעבר בין פסגת היראה של יום כיפור לימי השמחה של סוכות? מדוע מציינים את חג הפורים בימים אשר נחו בהם מהמלחמה ולא בימי הניצחון? מה משמעותה הרוחנית של מדינת ישראל? מהי שנאת חינם שבעטיה נחרב המקדש? וכי שנאה שאינה חינם חיובית היא?

כשאנו עוצרים ב'תחנות' השונות של מעגל הזמן, אנו עוסקים בדרך כלל בצד המעשי שלהן, במצוות המעשיות ובשמחה הנלווית לחג. לא תמיד אנו מקדישים די מחשבה למשמעותו של יום. במה שונים ימי המועד מהשבת? מה ייחודו של כל חג ומה הוא בא ללמד אותנו?

הספר שלפניכם מנסה להעמיק בעניינו ובמהותו של כל אחד מימי החג והמועד, לאור עיון מדוקדק בפסוקי התורה המתארים את המועד, בחינת דברי חז"ל בתלמוד ובאגדה והבאת דבריהם של ראשונים ואחרונים. חיבור כל המקורות הללו לכדי מהלך שלם חושף במבט מחודש נקודה מהותית בעניינו של החג בפרט, ואת לב ליבו של המועד בכלל.

העמידה מול ירושלים איננה רק במבט מעל, אלא גם במבט מבפנים.
מבט שמבהיר את כוחות החיים שירושלים מגלה במשך כל הדורות – כוחות החיים של אלו שחיו בה, של אלו שכספו אליה, של אלו שמסרו עצמם למענה, של אלו שהתחברו אליה במאמצי הגאולה, הבנייה והתקומה.
אין אפשרות להגיע אל ירושלים, להבין את מהותה ולהתחבר אל גילוייה השונים בלא עמידה על סודו של הרצף, שאף הוא חלק מהחיבור שבעיר.
​ללא שורשים, אין חיבור עם הענפים. השורשים והענפים הם איכות חיים אחת.

״...הבגדים והתיקים נספגים במי הגשם והבוץ הכבד נערם לנו על הנעליים. הם מוסיפים לנו משקל רב שמאט משמעותית את קצב ההליכה של כל הפלוגה. ״אל החגיגה הזאת מתווספת זרימה חזקה של מי ביוב, משולבים עם מי גשמים והם ממלאים בזרם עז את הוואדי ופשוט שוטפים אותנו תוך כדי ההליכה. לפרקים המים אפילו מגיעים לנו עד גובה המותניים! הגשם יורד ללא הרף וביחד עם הקור המצמית מתחילים להופיע לנו חתכים וסדקים בידיים ובשפתיים הקפואות. בגלל המים הזורמים שמציפים לנו את הנעליים, כפות הרגליים הופכות רכות ובצקיות וגם הן מתחילות להתנפח, להיפצע ולהיסדק. ״בלית ברירה, אנחנו נשענים האחד על השני ודוחפים קדימה איש את רעהו. לא מרבים במילים כדי לשמור על כל פיסת אנרגיה. לוחם אחר לוחם חוטפים מכות קור. לוחמים רבים מאבדים את תחושת הזמן והופכים להיות סהרוריים. הם נופלים, נחבלים או סתם נשכבים אחרי מאמץ ההליכה על האדמה הבוצית במצב של חוסר תפקוד. בצד מתארגנים מספר לוחמים ומשתינים על הידיים הקפואות שלהם כדי שישובו לתפקד...״ (מבצע חומת מגן - בדרך למצור על המוקטעה ברמאללה) הספר יש מלחמות בלי שם נכתב כיומן בזמן אמת והוא עדות מרתקת לקורותיו של נער צעיר, ההופך ללוחם בפלחה"ן גולני, בשירות קרבי מלא באתגרים במהלך האינתיפאדה של 2000–2003 . 

בספר "ישיבת חכמי לובלין: הישיבה ומייסדה מהר"ם שפירא" , נפרסת לפני הקורא, בידי אומן, מגילה מופלאה, המכילה את תולדות חייו ומפעליו הענקיים של רבינו מהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל, מייסד וראש ישיבת "חכמי לובלין" מחולל ויוזם לימוד ה"דף היומי".
בספר שלפנינו, שנכתב בעקבות שיחות עם עשרות משרידי תלימידי הישיבה, ימצא הקורא פסיפס עצום של עובדת מופלאות המלאים בלקחים של תורה ויראת שמים.

הסולידריות האנושית, המבטאת את קיומו של האנושי בעולם, היא תופעה קריטית בשאלת האדם. מאז ומעולם עסקו דיסציפלינות רבות ביכולתו של האדם לחרוג מעצמו, מצרכיו האישיים, ולחבור לצורכי זולתו.

הספר כוחה המרפא של הסולידריות בוחן מקרוב את תופעת הסולידריות, כפי שהיא מתבטאת בחיים עצמם, ומציע לה המשגה מקיפה, שהולדתה בחיבור בין הפילוסופיה, הספרות והפסיכואנליזה, חיבור שמאיר את הממשק בין קיומו האינדיבידואלי של האדם ובין הסולידריות הנוגעת לקיום המשותף.

הספר מבקש להשיב את הפסיכואנליזה לזירה עקרונית זו, להרחיב את תשתיתה התאורטית והקלינית, ולראות באדם לא רק אינדיבידואל אלא גם ישות פתוחה שיכולה לממש את תכלית קיומה דרך היותה משתתפת חיונית בסביבה האנושית שאליה היא שייכת.

סיפורה של חסידות קרלין, אחת החסידויות הראשונות, הוא מן המרתקים בתולדות החסידות. חסידות זו שמה דגש על עבודת ה' ברגש ובגוף, על האמת, על הענווה ועל התנגדות ליומרנות אינטלקטואלית. היא הייתה הראשונה שהעמידה בראשה 'ינוקא', בן של צדיק בעודנו ילד, ואף חזרה על תקדים זה כעבור כמה דורות. היא עודדה עלייה לארץ ישראל שנים לפני הציונות ואף תמכה בהגירה ממזרח אירופה לאמריקה זמן רב לפני מלחמת העולם  שנייה, בניגוד לעמדתם של רוב רבני התקופה. משפחת אדמו"ריה כמעט שנכחדה בשואה, אך היא הצליחה להמשיך ולהתקיים ושרדה התפלגויות ומתחים. צאצאים של חסידי קרלין נטלו ונוטלים חלק פעיל בצדדים מגוונים של חיי  יישוב והמדינה, והיא עצמה, על ארבעת פלגיה, ממשיכה לקיים חיי דת תוססים בישראל ובעולם.

כספינה מיטלטלת: חסידות קרלין בין עליות למשברים הוא מחקר רחב יריעה ראשון על חסידות זו. אף שהאדמו"רים עומדים במרכז הדיון, הספר מאיר גם את דמויותיהן של הנפשות הפועלות מסביבם: נשותיהם, בני משפחתם,  פעילים והעסקנים. הספר משלב עיון מחקרי ותיאור סיפורי ומציג ניתוח מעמיק של אמונות וערכים לצד התנהגויות אנושיות, אישיות וחברתיות. עלילתה של חסידות קרלין ראשיתה במאה השמונה עשרה ואחריתה בימינו אלה, תחילת המאה העשרים ואחת.

"בסלון הבית שלנו היו דלתות הזזה עבות. מבעד לדלתות הללו חדרה השואה לאוזני, ללבי ולתודעתי, ועיצבה את עולמי. הנה אני, ילדה בת 14, ואחי עמוס, רק בן 11, עוברים כאילו במקרה ליד הדלת, וכשאיש לא שם לב נצמדים אליה מרותקים ואחוזי אימה ממה שסופר מעבר למחיצה. אני רוצה לברוח אך נשארת".

כשאייכמן נכנס אלינו הביתה רצוף תובנות וגילויים חדשים ממקור ראשון על היום שבו נודע להאוזנר על התפקיד ההיסטורי שהוטל על כתפיו, על הלילה נטול השינה שבו ניסח את נאום הפתיחה הנוקב שלו בשם ששת מיליון הקטגורים, על ההכנות המדוקדקות לקראת עדות ק. צטניק, על ההתכתבות במשך המשפט ולאחריו עם דוד בן-גוריון, על ההתחבטויות בעניין עונש המוות, על הרגע המצמית שבו התקבלו בבית מכתבי שטנה נושאי צלבי קרס ועל הפעם היחידה במשך כל המשפט שבה מחה גדעון האוזנר דמעה מעינו.