"לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך"

"לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך"

פרופ' יובל סיני

פרשתנו עשירה במצוות מכל פרשיות התורה. אמנם רוב המצוות הנזכרות בה כבר נזכרו בחומשים קודמים, אך בדרך כלל לא מדובר רק על חזרה של מה שנאמר ויש לשים לב היטב לתוספת או לחידוש מסוים בהגדרת המצווה ולהבין מדוע נוסחה בספר דברים אחרת מאשר בחומשים קודמים.

איסור ריבית, לדוגמא, מופיע בתורה בשלושה חומשים. בספר שמות (כב, כד): "אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה, לא תשימון עליו נשך". בספר ויקרא (כה, לה-לז): "וכי ימוך אחיך ומטה ידוע עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מא-להיך וחי אחיך עמך. את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך". ובפרשתנו (דברים כג, כ): "לא תשיך לאחיך נשך כסף נשך אכל נשך כל דבר אשר ישך. לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך למען יברכך ה' אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה". שלושה הבדלים בולטים בתיאור שבפרשתנו לעומת שתי הפרשיות הראשונות שעוסקות בענייני ריבית: א. בפרשתנו אנו למדים, לראשונה, שיש הבדל בין ישראל לבין נכרים, בעוד שאסור להלוות לישראל בריבית, יש היתר להלוות לנכרי ברבית. בפשט הדברים נראה כי במובן מסוים האפשרות להלוות לנכרי נותן מענה להפסד הכלכלי הנגרם כתוצאה מהאיסור להלוות בריבית לישראל. בשאר הפרשיות אמנם נזכרים הביטויים "עמי" ו"אחיך" (ומכללא ניתן אולי ללמוד לגבי נכרי), אולם לא מודגשת בצורה ברורה ההנגדה בין ישראל ובין הנכרים. ב. בעוד שבתיאורים שבחומשים שמות וויקרא יש איזכור של עניים או אנשים חלשים חברתית אחרים הזקוקים לעזרה (גר ותושב), בפרשתנו לא נזכרים אנשים כאלו. ג. בעוד שבשתי הפרשיות הראשונות איסור לקיחת נשך הוא בכסף או באוכל, בפרשתנו מרבים גם "כל דבר אשר ישך", ללמדך שעל כל דבר שמלוה לו, לא רק כסף או אוכל, אסור לקבל ממנו יתר על מה שהלווהו.  

 

מה פשר ההבדלים? מדוע נוסחה פרשת ריבית בצורה כזו בחומש דברים? בסוף הצגת איסור ריבית בפרשתנו מחודד הרעיון: "למען יברכך ה' אלהיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה". לאמור, בבואכם לארץ ישראל יש חשיבות רבה לשמור על ענייני ריבית דווקא בצורה שבהם הם נוסחו בפרשתנו. ויפה כתב הרש"ר הירש כי "הצדדים האופייניים של איסור זה נזכרו רק בקובץ הזה שנכתב לצורך באי הארץ. שכן עיקר המשא והמתן המסחרי והלאומי התחיל רק עם ההתיישבות בארץ, ולצורך אותו משא ומתן יש חשיבות גדולה למצות הלואה בלא ריבית, וביחוד לאיסור כל ריבית על הלואה. יש באלה כדי לטפח אותה רוח שתשפיע על היחסים החברתיים של העם. ורק היא תעצב אותם כך שיהיו ראויים לעזרת ה' ולברכתו".

 

בחומשים שעברו, לדור יוצאי מצרים נאמר הציווי הנוגע למציאות בה פעלו במשך ארבעים שנות המדבר כשהודגש הצורך לסייע לחלשים ולנזקקים. ההקשר הוא הלוואה לעני ולחלש, על ידי מתן כסף או אוכל שיקימו מעפר דל ויחיו אותו שנאמר "וחי אחיך עמך".

בספר דברים, לעומת זאת, לא נזכרת כלל הלוואה לעני ולחלש דווקא, הקשר הוא לחיי מסחר, כפי שכתוב "בכל משלח ידך", וההלוואה היא מסחרית, כששני הצדדים אמורים להרוויח בסופו של דבר. בתחילת היישוב בארץ ישראל עלינו לחזק האחווה והסולידריות בישראל, וההבדלה בינם לבין הגויים, באמצעות שמירה על מצוות יחודיות כלפי ישראל אחיך שיש בהן חסד והן לפנים משורת הדין.

 

הכותב הוא פרופ' למשפטים ונשיא מכללת אורות ישראל