You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
ראשי התיבות וסופי תיבות במקרא
177-4
ראשי תיבות - ר"ת, וכמותם סופי תיבות - ס"ת, הם טכניקות כתיב מקוצר[1], בו נמסר ביטוי נפוץ באמצעות צֵרוּף אותיות ראשונות או אחרונות של מילותיו. לכאורה, אין למילה החדשה שנתחברה מצרוף האותיות קשר ענייני עם משמעות הביטוי.
מטרת המאמר[2] להראות שכמה וכמה מלים ישנות, חדשות ואף כאלה שנגזרו מלועזית, בצרופן כר"ת או כס"ת של קטעי פסוקים מן המקרא, מתבארות היטב ע"י מקורן. הן מקבלות 'הארה חדשה' המתפרשת ע"י אֹסֶף המלים בפסוק ממנו נגזרו[3]. זהו מעין מֶסֶר סמוי לצד פשט הבנת הפסוק.
אמנם יש בספרי תהלים ומשלי כמה פרקים שראשי פסוקיהם ערוכים לפי סדר הא"ב[1]. זו תופעת אקרוסטיכון (מיוונית akrosקיצוני + stichos שורה) = שיטת כתיבת שיר או פרוזה בה ליקוט האותיות הראשונות של כל שורה או בית בשיר יוצר מילה או מספר מילים, שֵׁם, אותיות האלפבית כסדרן וכדומה. אלא שזו מסגרת עריכה חיצונית לכל פרק כזה. כוונת המאמר להציג תופעת צרופי מלים עוקבות במקרא, שר"ת או ס"ת שלהן מתחברים למלים בעלות משמעות קשורה קשר ענייני ומהותי עם בִּטּוּיַן המקורי. הנחה בסיסית - כל הכתוב במקרא בא בהשראת רוח הַקֹּדֶשׁ, לפיכך הבנת מדרשו ופענוח צרופיו השונים אינם מקריים אלא בעלי משמעות מכוונת.
בתלמוד נקרא הדבר גם נוטריקון (לטינית = (notaricum, ע"ש נֹהַג קיצור כתיבה מקובל שרווח בעת העתיקה ביחוד בין משפטנים ונוטריונים בבתי דין הרומיים. אחת מל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן היא נוטריקון. לסוף מסכת ברכות[2] הוכנסו 'ל"ב מִדּוֹת דרבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי'. שם במידה ל':
'נוטריקון. מנין שדורשין נוטריקון באגדה? ת"ל: "אַבְרָהָם" - "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" (בראשית י"ז, ה), "כַּרְמֶל" (ויקרא ב', יד) - רך מל, דבר שהוא רך ונמלל ביד. "וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת (מלכים א' ב', ח) - ר"ת נואף מואבי רוצח צורר תועבה. "יָרַט" (במדבר כ"ב, לב) ר"תיראה ראתה נטתה'.
וביתר אריכות בתלמוד הבבלי (שבת דף ק"ה ע"א):
'א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן זימרא: מנין ללשון נוטריקון מן התורה? שנאמר (בראשית י"ז ה'): "כי א"ב המו"ן גוים נתתיך" = אבנתתיך לאומות, בחור נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך לאומות, ותיק נתתיך באומות, נאמן נתתיך לאומות. ר' יוחנן דידיה אמר (שמות כ' ב'): "אנכי" נוטריקון: 'אנא נפשי כתיבת יהבית'. רבנן אמרי: 'אמירה נעימה כתיבה יהיבה'. איכא דאמרי אנכי למפרע: 'יהיבה כתיבה נאמנין אמריה'. דבי רבי נתן אמרי (במדבר כ"ב ל"ב): "כי יר"ט הדרך לנגדי" = יראה ראתה נטתה. דבי רבי ישמעאל תנא (ויקרא כ"ג י"ד): "[ו] כרמ"ל" = כר מלא. רב אחא בר יעקב אמר (מלכים א' ב' ח'): "והוא קללני קללה נמרצ"ת" נוטריקון: נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צורר הוא, תועבה הוא. רב נחמן בר יצחק אמר (בראשית מ"ד ט"ז): "מה נדבר ומהנצטד"ק" - נכונים אנחנו, צדיקים אנחנו, טהורים אנחנו, דכים אנחנו, קדושים אנחנו'.
ראינו אפוא שנוטריקון במופעיו הראשונים לא היה אלא ביאור המשמעות לפי ר"ת מלים שרירותיות המעניקות הסבר מסוים, ואף אין בר"ת דיוק מוחלט - בר"ת "אַבְרָהָם" אין ייצוג לאות ר' ולמילה "כַּרְמֶל" הובאו שתי מלים הדומות למקור בשינוי סדר האותיות.
הרי דוגמה מבראשית רבה (וילנא, פר' צ"ט ד"ה "האספו ואגידה"):
"ראובן בכורי אתה" - 'אתה הוא בכורי... שלשה כתרים היו בידך, הכהונה והמלכות ובכורה, ... ואיבדת אותן, מי גרם לך? "פחז כמים אל תותר", ומהו? נוטריקון - ר' אליעזר אומר פחז"ת, השלכ"ת[3] עול מעל צואריך, ז"ע יִצְרְךָ עליך; ר' יהושע אומר פחז"ת חטא"תזני"ת; ר' לוי אמר פחז סרסהו: זע"ת חרד"ת פר"ח חט"א מעליך; ד"א פחז - פסע"ת על דת, חלל"ת בכורתך, ז"ר נעשית'.
דוגמה נוספת ממכילתא דרבי ישמעאל "בשלח" (מס' דעמלק פ"א ד"ה "ויחלֹש יהושע"):
"וַיַחֲלֹשׁ יהושע את עמלק ואת עמו" ... ר' אלעזר המודעי אומר בו לשון נוטריקון: ויחל ויזע[4] וישבר'.
וכן בספרי (במדבר פיס' קס"א ד"ה "ולא תחניפו"): "כי הדם הוא יחניף את הארץ" (במדבר ל"ה ל"ג) - ר' יאשיה היה אומר בו לשון נוטריקון: כי הדם הוא יִחַן אַף על הארץ'.
ובספרי זוטא (פיסקא י"א): "והיה טעמו כטעם לשד השמן" (במדבר י"א ח') הדבר הזה אמור נוטריקון - הדבר הזה משמש לשלשה דברים לייש (פי' עיסה שלָשִׁין אותה) ושמן ודבש, כליש שהוא ערוך בשמן ומקוטף בדבש זו היתה ברייתו של מן, וכך היו כשרים אוכלים אותו.
במדרש תנחומא (פר' האזינו סי' ה' ד"ה 'הצור תמים') ר"ת שהוא הכלאת אקרוסטיכון הנ"ל עם גימטריא:
'"הַ לְה' תִּגְמְלוּ זֹאת" (דברים ל"ב ו') הה"א רחוקה מן השם. למה? שהוא סיום חתימתו של משה. קח ר"ת של פסוקים עד ה"א מ"הלה'", כגון ה' מ"האזינו" וי' מ"יערף", כ' מ"כי שם ה' אקרא", ה' מ"הצור", ש' מ"שחת לו" ה' מ"ה לה'" - ותמצא שהכל עולה בגימטריא כמנין 'משה' וזו היא חתימתו של משה[5]. כאדם שמסיים ספרו וחותם את שמו בסיום ספרו, ולכך הה"א רחוקה מהשם'.
כמו כן אפשר להוסיף רמז דומה למשה, על פי ר"ת בקהלת (י"ב י"א): "דבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת - נִתְּנוּמֵרֹעֶה אֶחָד". "מֵרֹעֶה" ר"ת: משה רבינו עליו השלום. כך גם תאור המקום ממנו היה קול ה' מדבר (שמות כ"ה כ"ב ו'בעל הטורים' שם, במדבר ז' פ"ט): "מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים", רמז כפול בר"ת לאזני מי נועד = משה. ואם במשה רבינו עסקינן, נוטריקון נוסף בעניינו במזמור המיוחס לו (תהלים צ', ג): "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם". לפי המתואר במנחות (דף כ"ט ע"ב):
'א"ר יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? א"ל: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, א"ל: חזור לאחורך...'. הקב"ה השיבו למשה עד דורו של דַּכָּא = ר"ת דורש כתרי אותיות[6], שהוא ר' עקיבא.
דוגמא מדברים רבה (ליברמן פר' דברים ד"ה "בין פארן"):
"בין פארן ובין תֹּפֶל" (דברים א', א) ... בר קפרא אומר נוטריקון: פּוּרָה[7], אַלָּה, רָעָה, נִהְיָה[8]'.
ודוגמא ממדרש אגדה (בובר בראשית פרק ל"ז ד"ה "וישראל אהב"):
"פסים" - 'נוטריקון על הצרות שהגיע לו. פ' פוטיפר. ס'[9] סריס פרעה. י' ישמעאלים. מ' מדינים'.
דוגמה אחרונה מ'ילקוט שמעוני' (תהלים רמז תתי"ח):
"נחית כצאן עמך ביד משה ואהרן" (תהלים ע"ז כ"א).' נחית לשון נוטריקון הוא - נוראות הראית במצרים. חרונך שפכת עליהם. ימינך בלעה אותם. תהום כסית עליהם. רבי יהושע אומר: נפלאות עשית לנו. חירות נתת לנו. ים בקעת לנו. תורה נתת לנו. ר"א המודעי אומר: נסים עשית לנו. חיים נתת לנו. ידך הראית לנו. תִּלּוּי ראש נתת לנו. וחכ"א: נביאים העמדת לנו, חכמים, ישרים, תמימים העמדת לנו'.
מדרשי ר"ת וס"ת נפוצו מאד אצל פרשני התורה האשכנזים הראשונים.
רש"י מביא לצד הסברי פשט גם מדרשי ר"ת. למשל בפי' לתורה (בראשית ט"ו ב'):
· "דמשק" - '... ובתלמוד (יומא דף כ"ח, ע"ב, ועי"ש בפירש"י) דרשו נוטריקון: דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים'.
ובפי' לתהלים (ע"ג ד'):
· "כי אין חרצובות למותם" - ... ורבותינו פירשו חרצובו' נוטריקון שאין חרידין ועצבין מיום המיתה, ד"א שאין הקב"ה מאחר צביונם (פירוש רצונם)'.
ובפי' לתלמוד:
· (עירובין דף נ"ד ע"ב) "לא יחרוך" (משלי י"ב כ"ז) - 'נוטריקון דריש ליה: לא יחיה ולא יאריך'.
· (ב"מ דף כ"ג ע"ב) 'לשון אנפוריא נוטריקון: אין פה ראיה'.
רבותינו בעלי התוספות[10] כתבו על המילה "אָקִים" בפסוק (בראשית י"ז כ"א): "וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק אֲשֶׁר תֵּלֵד לְךָ שָׂרָה", שהוא נוטריקון לשון התוספתא[11]: 'המברך מהו אומר? אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבטֶן וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם...', כלומר לשון ברכת המילה היא פענוח אותיות המילה "אָקִים" כר"ת.
ר' אפרים ב"ר שמשון מגדולי אשכנז הקדמונים[12] מביא בפירוש התורה הרבה ר"ת וס"ת כמעט בכל פרק ולקמן שתי דוגמאות:
1. (בראשית א', יב) "מזריע זרע למינהו" - ר"ת מזל, שאין לך עשב בארץ שאין לו כֹּחַ מכהו ואומר לו גדל[13], ולזה יש סגולה בעשבים לרפאֹת[14].
2. (שם ב' ג') "השביעי ויקדש אֹתוֹ" - ס"ת ישו, רמז שעתיד לעמוד ישו ולהעביר השבת ולעשות יום איד ביום ראשון[15], לכך נאמר: "ויברך א-להים את יום השביעי" כלומר הזהרו שלא תטעו אחרי ישו ולא תעשו שבת ביום ראשון, כי הקב"ה בחר ביום השבת ובירכו.
ר' יהודה (ב"ר שמואל) החסיד, ממיסדי חוג חסידי אשכנז ודמות מרכזית בו, חי בגרמניה במעבר המאות י"ב וי"ג. בספרו 'טעמי מסורת המקרא'[16] מביא רמזי נוטריקון, כגון (ויקרא ו', ב): "וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד" - רמז (ס"ת) שהקרבנות הם שֹׁחַד לישראל.
הפרשן הפרובאנסלי ר' דוד קמחי - רד"ק (1160 - 1235) מביא מדרשי ר"ת. למשל בפי' לישעיה (ז', ו): "ונבקיענה אלינו" - '... נבקיע חומותיה ונכנס בה ותהיה ברשותינו ונמליך מלך בתוכה... ומי יהיה זה? את בן טבאל, והוא היה איש מבני אפרים שהיו חושבים להמליכו בירושלם. זאת היתה עצתם ולא תקום ולא תהיה. ויונתן תרגם "את בן טבאל" - 'ית מאן דכשר לנא', עשה מלת טבאל נוטריקון הטובאלינו'.
גם ר' יצחק ב"ר משה מוינה בן המאה הי"ג, בהקדמת ספרו החשוב 'אור זרוע' (מהד' ז'יטומיר תרכ"ב) כתב: 'קראתי בשם זה החיבור אני המחבר יצחק בר' משה נב"ה מפני חיבה יתירה שמצאתי בזה המקרא (תהלים צ"ז י"א): "אור זָרֻעַ לצדיק ולישרי לב שמחה" - ס"תר' עקיבה - ונכתב בפירוש ולא ברמז ... ומפני החיבה גדולה שהאיר הקב"ה את עיני שמצאתי את שמו נכתב בזה המקרא ... למדתי מכאן שיש לכתוב ר' עקיבה בה"א ולא באל"ף. אשריך ר' עקיבה שכתבךָ דוד המלך בנבואה בספרו וכו'.
הִרְבָּה בכך ר' יעקב בן הרא"ש (1269- 1343) בעל ה'טורים', בפֵרושו לתורה. בחלק הקצר של הפרוש מובאים מדרשי ר"ת וס"ת רבים. למשל:
(בראשית א' לא - ב' א: "יוֹם הַשִּׁשִּׁי וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם" - 'ר"ת י-הוה, שחתם בו מעשה בראשית'[17].
1. (שמות כ"א, א): "ואלה" - 'נוטריקון: וחייב אדם לחקור הדין'. "המשפטים" - 'נוטריקון: הדיין מצווה שיעשה פשרה טרם יעשהמשפט'. "אשר" - 'נוטריקון: אם שניהם רוצין'. "תשים" - 'נוטריקון: תשמע שניהם יחד מדברים'. "לפניהם" - 'נוטריקון: לא פני נדיביהדר - התנכר מהם'!
ר' עובדיה מברטנורא, מפרש המשנה (המאה הט"ו) מביא בפירושו ר"ת (אבות פ"א משנה י"ג):
'ודישתמש בתגא ... ויש מפרשים, תג"א ר"ת: "תלמיד" "גברא" "אחרינא" - שאסור לאדם להשתמש בתלמידים שאינן תלמידיו'.
יש לציין ששיטת רוב מדרשי הנוטריקון שהובאו עד כה היתה לקחת מילה ולהרכיב לאותיותיה ר"ת או ס"ת שרירותיים, בלא צמידות ללשון מקור מקראי. לעתים צרפו צמדי אותיות או אף שלשות לשם כך. אבל עם הזמן סוגנן המדרש, ור"ת או ס"ת נעשו מדויקים יותר והם ציטוט לשון המקרא. פרשנים רבים נוספים, ראשונים ואחרונים, שלבו מדרשי ר"ת וס"ת בפירושיהם ותקצר היריעה מלפרטם. די בדוגמאות הנ"ל.
באופן דומה הוגדרו מלים ידועות כר"ת בדיעבד. למשל:
1. אלול - הביא ר' שלמה גאנצפריד ב'קיצור שולחן ערוך' (סי' קכ"ח סעיף א'): '... הרב אדוננו רבי יצחק לוריא ז"ל כתב: "ואשר לא צדה והא-להים אִנה לידו ושמתי לך" (שמות כ"א, יג) ר"ת אלול, לומר כי חודש זה הוא עת רצון לקבל תשובה על החטאים שעשה בכל השנה. ורמז שגם על השגגות צריך לעשות תשובה בחודש הזה. עוד אמרו דורשי רשומות: "ומל ה' א-להיך את לבבך ואת לבב זרעך" (דברים ל', ו) ר"ת אלול. וכן "אני לדודי ודודי לי" (שיר השירים ו' ג') ר"ת אלול. וכן "איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט', כב) ר"תאלול. רמז לשלשה דברים שהם תשובה, תפלה וצדקה שצריכין להזדרז בהם בחודש זה - "ומל ה' וגו' רומז לתשובה, "אני לדודי וגו' רומז לתפלה שהיא רִנַּת דודים, "איש לרעהו ומתנות לאביונים" רומז לצדקה.
2. בריאות - שש אותיות המילה הן ר"ת, לרמז על ג' דברים המסוגלים לכך: בולם רָגְזוֹ, יְמַעֵט אכילתו וירבה תנועותיו. שמעתי.
3. "לאשמה בהּ" - פרשת ויקרא (שם ה', כו) מסתיימת: "מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ". הובא[18] בשם ר' מנדלי מרימינוב: נהגו כשמסיים הקורא יקרא הקהל: לא-ל אשר שבת מכל המעשים ביום השביעי. הטעם: שלא לסיים קריאת הפרשה בדבר רע פרשו המלים כר"ת.
4. מכבי - מקור הַמִּלָּה בכנוי יהודה, בנו השלישי[19] של מתתיהו החשמונאי. הכנוי במקורו מופיע ביוונית, וְנִתַּן לְקָרְאוֹ בעברית "מכבי" או "מקבי".
לשתי הצורות כמה פירושים אפשריים: מקבי מפורש (1) משום היותו "כמקבת = פטיש המכה על ראשי אויבי עמו", או (2) כבפסוק (ישעיה ס"ב ב'): "פִּי ה' יִקֳּבֶנּוּ" ואז מקבי הוא קיצור של "מקביה" ופירושו נְקִיבַת הא-ל. הסבר אלטרנטיבי לצורה "מקבי" היא על שום צורת ראשו, שאולי היה דומה לפטיש אצל יהודה הצעיר. כמו כן הציע א' מברך[20] כי מקור השם בטעות של התרגום הרומי: במקום יהודה "המצביא" העתיקו "המקבי" בחילוף צ' בק', כרגיל ברומית (כגון ציצרו = קיקרו). מכבי מוסבר באופן מסורתי על פי ספר יוסיפון[21] שיהודה נקרא מכבי ע"ש גבורתו. ניתן לבאר[22] שהמילה ר"ת (שמות ט"ו, יא): "מִי כָמֹכָה בָּאֵ-לִם י-ה'...". הצעה נוספת[23]: זהו ר"ת שם ראש משפחת החשמונאים מתתיהו כהן בן יוחנן, הידוע גם כמתתיהו החשמונאי.
2. תיקו - בארמית 'תהא קאי' = תעמֹד, הוראה שמשמעותה בתלמוד כי שאלה קיימת בלא פתרון ואף בלא הכרעה[24]. אליהו בן אשר הלוי לויטה המכונה אליהו 'הבחור' (1470 – 1549) היה בלשן עברי וחוקר מסורה והראשון שהביא בספרו 'התשבי' = מילון עברי ללשון חז"ל (איזנא, 1541, עמ' 190): 'נהגו רז"ל כששאלו איזה קושיא בגמרא ולא מצאו לה תירוץ אומרים: תיקו, ופירשו בו כדבר העומד בתוך תיק ואין ידוע מה שבתוכו. ויש שדורשין אותו נוטריקון ראשי תיבות - תשבי יתרץ קושיות ובעיות, והוא פירוש של הבל'! אעפ"כ המשיכו לדרוש כך, ור' משה ב"ר יוסף טראני המבי"ט (1500 - 1580) כתב בסוף תשובה[25]: '...ואם ישאר בלבך עדיין איזה ספק - תשבי יתרץ יתיר קושיותיך והויותיך'. כמוהו אף ר' יו"ט ליפמן הלר (1579-1654) בפי' תוס' יו"ט למשנה[26]: '...דמהכא רגיליןלומר דתיק"ו שאמרו בגמרא הוא נוטריקון: תשבי יתרץ קושיות ואבעיות'.
כמה שמות מפורסמים מקורם בר"ת. למשל:
1. אָדֶל = שם בתו היחידה של הבעש"ט. לפי מסורת אחת נטל שורש נשמתה מפסוק (דברים ל"ג ,ב): "מִימִינוֹ [אשדת] אֵשׁ דָּת לָמוֹ"[27].
2. אביי = כתב בספר 'יוחסין'[28] בשם הגאונים: '... ואביי שמו נחמני כשם זקנו אביו של רבה, והוא נשאר
יתום מאביו ואמו... כי כאשר נולד מתה מיד אמו וקודם זה מת אביו. ואמרו [הגאונים] שאביי רוצה לומר (הושע י"ד, ד): "אֲשֶׁר בְּךָיְרֻחַם יָתוֹם".
3. בנאי = (תהלים ק"ג א וב, וכ"ב ק"ד א ולה): "בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת י-ה'".
חסרון המֶתוֹדָה של מדרש על פי ר"ת וס"ת הוא שאינה רציפה אלא מזדמנת באקראי וגם נראית מאולצת במידה מסוימת. אעפ"כ, ראינו שזו מידה מסוגננת להבנה מעמיקה של הכתוב, וחכמי ישראל במשך דורות עסקו והשתמשו באופנים שונים בה.
במשך שנים לקטתי כמה עשרות רמזי ר"ת וס"ת, ועשיתי לי נופך משלי[29]. לקמן עשר דוגמאות:
1. אֲבֵדָה - אבדה היא כל מה שהלך לאיבוד ואין עוד סיכוי סביר לראותו. מובן זה נרמז ברצף ס"ת (ירמיה כ"ב י'): "... בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ".
2. אמנון וכלאב - אמנון, בכור דוד המלך מאחינֹעם היזרעאלית, נרצח ע"י נערי אבשלום אחיו החורג כנקמה על אונס תמר אחותו(שמואל ב' י"ג כ"ח): "וַיְצַו אַבְשָׁלוֹם אֶת נְעָרָיו לֵאמֹר רְאוּ נָא כְּטוֹב לֵב אַמְנוֹן בַּיַּיִן וְאָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם הַכּוּ אֶת אַמְנוֹן וַהֲמִתֶּם אֹתוֹ אַל תִּירָאוּ הֲלוֹא כִּי אָנֹכִי צִוִּיתִי אֶתְכֶם חִזְקוּ וִהְיוּ לִבְנֵי חָיִל. וַיַּעֲשׂוּ נַעֲרֵי אַבְשָׁלוֹם לְאַמְנוֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה אַבְשָׁלוֹם". אותיות כלאב המופיעות בר"ת מבארות את בחירת הָעִתּוּי ע"י אבשלום: כראות אמנון את אחיו השני לדוד כלאב בן אביגיל[30] יתמלא שמחה, כי היה הוא ת"ח מצוין ומצהיל כמתואר בברכות (דף ד' ע"א): 'למה נקרא שמו כלאב? שהיה מכלים פני מפיבֹשת בהלכה, ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי כ"ג ט"ו): "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני"; ואומר (שם כ"ז י"א): "חכם בני ושמח לבי ואשיבה חֹרְפִי דבר". אז תסור ממנו אימת הנקמה כי יסתמך גם על ר"ת (יחזקאל י"ח ל"ב): "כי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת...", ויחדל לחשוש ממשמעות הסכנה הנרמזת בר"ת שמו אמנון(שופטים י"ח כ"ה): "אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ עִמָּנוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ...".
3. ארבעת המינים - כינוי כולל לאגודה הצמחים הַנִּטֶּלֶת בסוכות (ויקרא כ"ג מ'): "פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל". שמותיהם בימינו לקוחים מתרגום אונקלוס לפסוק שם: 'וְתִסְבּוּן לְכוֹן ביומא קדמאה פירי אילנא: אתרוגין, לולבין והדסין וערבין דנחל'. לשמות אלה רמזים בר"ת במקרא.
אֶתְרֹג - נרמז (תהלים ל"ו, יב): "אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה"[31] - תפילת המובחר במינים, שיש בו גם טעם וגם ריח[32], למען יתקיים בו המשך הפסוק (שם): "וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי".
לולב שעל שמו נקראת האגודה כולה נרמז בברכת יצחק ליעקב (בראשית כ"ז כ"ט): "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ". היינו, אתה ראש האגודה.
הדס - יש בו ריח הדומה לדברי תורה הנלמדים ע"י ת"ח בשמיעה תיאורטית ואין בו טעם - קיום מעשי, נרמז (ישעיהו כ"ט, יח): "וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר".
ערבה אין בה לא טעם ולא ריח, ולה נמשלו המוני בית ישראל שעיקר זכותם בכך שנודבים מממונם צדקה (יחזקאל כ"ז, לג): "עַמִּיםרַבִּים בְּרֹב הוֹנַיִךְ".
4. ברית - הסכם שלום וקשר נאמנות בין בני אדם. לכריתת ברית נלווה לרוב מסמך המפרט באֹפן מהימן את עיקרי ההתקשרות, כמתואר בס"ת: "וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת" (קהלת י"ב י'). לעתים מצורפת גם הצהרה המחייבת כל צד לעזרה הדדית בימים קשים, כנזכר בר"ת: "בְּפִיו רָעָה יַכְחִידֶנָּה תַּחַת" (איוב כ' י"ב).
5. גַּלְגַּל - ביחס לעניות נאמר בתלמוד (שבת דף קנ"א ע"ב): 'תניא ר' אלעזר הקפר אומר: לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו (עניות), שאם הוא לא בא בא בנו, ואם בנו לא בא בן בנו בא, שנא' (דברים ט"ו, י): "כי בגלל הדבר הזה". תנא דבי ר' ישמעאל: גלגלהוא שחוזר בעולם'. תופעת גלגל הָעֹנִי מְרֻמֶּזֶת בר"ת (מלכים א' ג' כ"ו): "גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה". היינו מידת "לא יהיה" = העניות, גלגלהוא שחוזר בעולם.
6. חכמת נשים - כתוב בבראשית (כ"ז מ"ו): "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק: קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת. אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּהמִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים". הרי 'חכמה' בר"ת, ובודאי אין חכמה כגון זו רצויה, שהרי רבקה אמנו קצה בחייה מפני חכמה כזאת ככלת יעקב בנה האהוב. אך בהמשך (שם כ"ח א'-ב'): "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ: לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן! קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה.." - הרי 'חכמה' בס"ת, והיא שנצטווה יעקב אבינו לקחת לו לאשה! אפשר להסביר שעלמה מבנות חת המבליטה את חכמתה ומציינת אותה בר"ת היא גאוותנית ומאוסה. רצויה היא זו שחכמתה מֻצְנַעַת בסופי תיבות. זו את כבודה הִפְנִימָה פנימה, וענוותנותה תהלתה.
7. כפרה - כדי לכפר על מעשה רע שעשה בשוגג יביא האדם קרבן. אחד מן הקרבנות הוא בכור בהמה טהורה וגם בהבאתו יש מן הכפרה, כר"ת הכתוב (שמות י"ג ט"ו): "עַל כֵּן אֲנִי זֹבֵחַ לַה' כָּל פֶּטֶר רֶחֶם הַזְּכָרִים וְכָל בְּכוֹר בָּנַי אֶפְדֶּה". אם חטא ואשם יכול גם לשלם כסף כדי שיכפר עליו, כס"ת (מלכים א' כ"א ב'): "אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה".
8. מָשִׁיחַ ושמותיו - כתב רמב"ם (הל' מלכים פי"א הל' א'): 'המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד לְיֹשְׁנָהּ לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם וכו'. ואכן ס"ת יחיד במקרא משיח (תהלים ע"ב ה'): "יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים" - עניינו יִרְאָה שייראו מפניו כל אומות העולם ומפני זה (רמב"ם שם פי"ב הל' א'): 'יחזרו כולם לדת האמת, ולא יגזלו ולא ישחיתו'. לגבי שמו של מלך המשיח הובא במסכת סנהדרין (דף צ"ח ע"ב):
'...ר' יוחנן אמר: [לא אברי עלמא אלא] למשיח. מה שמו? דבי ר' שילא אמרי: שילה שמו, שנא' (בראשית מ"ט י'): "עד כי יבא שילה". דבי ר' ינאי אמרי: ינון שמו, שנא' (תהלים ע"ב י"ז): "יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו". דבי ר' חנינה אמר: חנינה שמו, שנא' (ירמיהו ט"ז י"ג): "אשר לא אתן לכם חנינה". ויש אומרים מנחם בן חזקיה שמו, שנא' (איכה א' ט"ז): "כי רחק ממני מנחם משיב נפשי"...'.
נמצינו למדים[33] מקטע הגמרא שלפי ארבע דעות ר"ת שמו של מלך המשיח: מנחם, שילה, ינון וחנינה = משיח. בנוסף לכך גם כל אחד מארבעת השמות מבטא בס"ת שלו תכונה אופיינית מוצפנת הראויה למשיח ה':
מנחם - (ויקרא ד' כ') "וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם" - סליחה וכפרה.
שילה - (שמואל א' ט"ו י"ז) "רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה" - מלכות.
ינון - (שמות מ' ל"ה) "כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה'" - כבוד.
חנ[י]נה - (דניאל ד' ה', ה' י"א) "רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ" - השראת רוח הקֹדש.
9. צרעת - נֶגַע המתואר בכמה מוֹפָעִים וכמה דרכי טָהֳרָה בפרשות תזריע-מְצֹרָע. תאור חריג לצרעת הבתים (ויקרא י"ד ל"ד): "כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" - התולה הופעת הנגע בביאת ישראל לארץ כנען. רש"י (על פי ת"כ פר' ה' ד', 'ויקרא רבה' י"ז ו') מפרש שם: 'בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר וע"י הנגע נותץ הבית ומוצאן'. רמז לכך אפשר לראות בס"ת יחיד במקרא בסוף יהושע (כ"א מ"א): "וַיִּתֵּן ה' לְיִשְׂרָאֵל אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָתֵת לַאֲבוֹתָם וַיִּרָשׁוּהָ וַיֵּשְׁבוּ בָהּ". הופעת צרעת הבתים היא חלק מקיום שבועת ה' לנחלת ארץ אבותינו.
10. תהלים - תהלים הוא הספר הנקרא ביותר בחלק כתובים שבתנ"ך כיוון שמזמוריו מתאימים כמעט לכל מצב בחיים. נהגו לומר תהלים בכל עת צורך. על פי המסורת היו הלוויים משוררים מזמורי תהלים בבית המקדש בשעת עבודת הקרבנות. באמונה היהודית סגולתם גדולה לעורר רחמי א-ל על האומרם. דבר זה נרמז בס"ת (ישעיהו ס"ב ו'): "עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת ה' אַל דֳּמִי לָכֶם". וכן גם: (עזרא ג' י"ג): "וְאֵין הָעָם מַכִּירִים קוֹל תְּרוּעַת הַשִּׂמְחָה לְקוֹל בְּכִי הָעָם, כִּי הָעָם מְרִיעִים תְּרוּעָה גְדוֹלָה וְהַקּוֹל נִשְׁמַע עַד לְמֵרָחוֹק".
אפשר גם למצוא ר"ת וס"ת כאישוש לשמות מקומות בארץ[34]. לקמן שתי דוגמאות:
· חֲצֵבָה - שם מושב, נווה מדבר וחורבות עתיקות בערבה כ 30 ק"מ מדרום לסדום. השם חצבה, בנוסחו היווני, נזכר בכתובת יוונית מהמאה ה 6 לספירה שנמצאה בבאר שבע. היתה שם תחנת דרכים כבר בימי הַנַּבָּטִים והרומאים. במקום מקור מים - עין חצבה (עֵין חוּסֵבּ) ולידו עץ שיזף עתיק. נמצאו שם גם שרידי בניין מהתקופה הישראלית ומימי החשמונאים[35]. רמז לשם, שנגזר משם מעיין סמוך אך משמעותו האמיתית סתומה, אפשר למצוא בר"ת המופיעים פעמיים בהקדמת סִפּוּר הפיכת סדום (בראשית י"ח כ"ד וכ"ו): "חֲמִשִּׁיםצַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר", ואולי יש בשם הנצחה לאופטימיות התמימה של אברהם אבינו ע"ה שֶׁצִּפָּה וייחל למצוא חמישים צדיקים בסדום החטאה.
· עֲרָד - שם עיר בדרום הארץ, על רכס כידוד בגבול מדבר יהודה. בקרבת ערד החדשה תל ערד בו נחשפו שרידי ישוב מהתקופה הכנענית, מלפני כ 5,000 שנה ומהתקופה הישראלית מלפני כ 3,000 שנה. בתורה סיפור מלחמה (במדבר פרק כ"א א-ג): "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד יֹשֵׁב הַנֶּגֶב כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים וַיִּלָּחֶם בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי... וַיִּשְׁמַע ה' בְּקוֹל יִשְׂרָאֵל וַיִּתֵּן אֶת הַכְּנַעֲנִי וַיַּחֲרֵם אֶתְהֶם וְאֶת עָרֵיהֶם וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם חָרְמָה"; מפרש רש"י (שם): "יֹשֵׁב הנגב"- זה עמלק, שנא' (במדבר י"ג כ"ט) "עמלק יושב בארץ הנגב". וְשִׁנָּה לשונו לדבר בלשון כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים. ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנא': "אִם נָתֹן תִּתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי". הרי שֶׁנִּסָּה מלך ערד לרמות בלשונו ולא עלתה בידו. מקור לכך בר"ת (תהלים ק"א ז'): "לֹא יֵשֵׁב בְּקֶרֶב בֵּיתִי עֹשֵׂה רְמִיָּה דֹּבֵר שְׁקָרִים". מקום הקרב בו הוחרם האויב נקרא חָרְמָהכרמז ר"ת (ויקרא כ"ו ו' ויחזקאל ל"ד, כ"ה): "וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ"[36].
משוכנעני שיש במקרא רמזי ר"ת וס"ת רבים נוספים. לא בקשתי אלא להפנות תשומת לב לתופעה ולכך שעניין זה של הבנת הכתוב במקרא נִתַּן למצוא בו משמעויות למלים רבות, בבחינת (שיר השירים ז' י"ד): "מְגָדִים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ".
[1] במעשר שני פ"ד משנה י"א נחלקו תנאים איך התפתח העניין: 'המוצא כלי וכתוב עליו ק' = קרבן, מ' = מעשר, ד' =
דמאי, ט' = טבל, ת' = תרומה ... שבשעת סכנה היו כותבין ת' תחת תרומה, ר' יוסי אומר כולם שמות בני אדם הם'.
[2] בפתח הדברים ברצוני להודות מקרב לב לארבעת מו"ר שסייעוני בעצותיהם הטובות והאירו בהן עיני: ד"ר אהרן ארנד,
הרב צבי אברהם סלושץ, פרופ' יוסף יהושע ריבלין ופרופ' יעקב שמואל שפיגל נ"י, מי יתן ויתברכו בכל מילי דמיטב.
[3] 'אֹסֶף המלים' מהן נגזרו ר"ת או ס"ת היינו כל המשתמע מן המלים המצומצמות שנאספו, בלא קשר הכרחי לקונטקסט
הפרק כֻּלּוֹ, אך לעתים כדי להבין את ה'הארה החדשה' יש להסתייע במילה או שתים מלפני קטע הפסוק או מלאחריו
_____________________________________________________________________________________
[1] למשל בתהלים ל"ד (למעט פסוקים א' וכ"ג), קי"א וקי"ב (למעט מילה ראשונה בכל פרק, והר"ת מתייחס לחצאי
ולשלישי פסוקים), קי"ט (לכל אות ח' פסוקים), קמ"ה (למעט ב' מילים ראשונות ובהעדר אות נ'). וכן במשלי ל"א
(מפסוק י' ועד סוף הפרק).
[2] היא 'משנת ר' אליעזר או מדרש שלושים ושתים מדות', י"ל בפעם ראשונה מכתבי יד ישנים עם מבוא והערות ע"י הלל
גרשֹׁם המכונה הימן ענעלאו, מהד' תרצ"ד, ניו יורק. וכן היא גם באוצר המדרשים (אייזנשטיין) [עמוד 265].
[3] נראה, שבגלל דמיון הצורה והצליל מתייחס המדרש לאות ה' כאילו זו האות ח'.
[4] במכילתא דרשב"י: 'ויאחז'.
[5] עניין דומה הוא הכתוב בבראשית ו' ג' ונדרש בחולין דף קל"ט ע"ב: 'משה מן התורה מנין? "בשגם הוא בשר"',
ומבואר בפרקי דר' אליעזר פרק ל"א ובעוד מדרשים, שמשה נקרא בשמו עד שלא נולד: 'בשגם בגימטריא משה שהיו
ימיו מאה ועשרים שנה'. וע"ע בפי' התורה ב'דעת זקנים מבעלי התוס' ובריקאנטי שם.
[6] כן הוא ב'ילקוט שמעוני' עה"ת בפרשת שמות רמז קע"ג.
[7] על פי ישעיה ס"ג ג': "פּוּרָה דָּרַכְתִּי לְבַדִּי".
[8] על פי מיכה ב' ד': "וְנָהָה נְהִי נִהְיָה".
[9] בפי' רש"י עה"ת הנוסח: "סוחרים".
[10] בפי' 'דעת זקנים מבעלי התוספות' וכן הובא גם ב'בעל הטורים' שם.
[11] (ליברמן) מסכת ברכות פ"ו הל' י"ג, וזו לשון הברכה שאחר המילה.
[12] כת"י פירושו על התורה היה ספון קרוב ל 800 שנה וי"ל ב 1992 בירושלים.
[13] ב"ר פ"י. גם 'בעל הטורים' מביא מדרש ר"ת זה.
[14] עיין 'מדרש הגדול' פ"ד ב'.
[15] תענית דף כ"ז ע"ב.
[16] בעריכת הרב יצחק שמשון לנגה, ירושלים תשמ"א.
[17] אם הובאו ר"ת לשם ה-ויה אצרף כאן מה שכתב ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב בספרו 'בני יששכר' במאמר א' ממאמרי
חדש ניסן: ידוע מכתבי האר"י ז"ל שבכל ר"ח צריך לכוון במוסף בסיום הברכה האמצעית צרוף הוי"ה השולט באותו
החדש, ובזה פירשנו מה שארז"ל (על פי זוהר כרך א' פר' וישלח דף קע"ח ע"ב): 'מפני מה ישראל מתפללין ואינן נענים?
מפני שאינם יודעים להתפלל בשם, שנאמר (תהלים צ"א י"ד-ט"ו): "אשגבהו כי ידע שמי, יקראני ואענהו". עכ"ל.
[18] 'חיוכה של תורה', יהודה גרינשפן, ירושלים תשנ"ג.
[19] החשמונאים א' בתרגום א"ש הרטום, הוצ' "יבנה", ת"א, 1969.
[20] במאמר ב"הצופה" ד', חנוכה תש"מ.
[21] הוצ' הומינר, ירושלים, תשל"ח, בפרק עשרים עמ' פ"א.
[22] כך הוא בזוהר חדש - תיקונים כרך ב' דף ס' ע"ב: 'מיכאל דאיהו על שם: "מי כמוך באלים ה'" די שמיה מכבי', והובא
בפי' סידור התפילה לרֹקֵחַ ר' אלעזר מוורמס (1165 – 1230) מחוג חסידי אשכנז בעמ' רי"ט: 'על דגל יהודה במלחמות
חשמונאים שנצחו ליוונים כתי' "מי כמוך באלים ה'" שעזרת לנו לנצח הרשע. זהו שיסד הפיוט מכבי יהודה, מכב"י
נוטריקון "מי כמוך באלים ה'".
[23] של הרב משה סופר החת"ם סופר (1762 - 1839) בספרו 'תורת משה' על התורה, סוף פרשת מקץ.
[24] למשל ברכות דף ח' ע"א, שבת דף ה' ע"א ומאות פעמים נוספות.
[25] שו"ת מבי"ט חלק ג' סי' קכ"ד ד"ה 'ואני אומר'.
[26] עדויות פ"ח מ"ז. והשווה זאת למה שפי' ר' עובדיה מברטנורה (מחצית שניה של המאה הי"ד) את מילת 'דייתיקי'
שהיא נוטריקון 'דא תהא למיקם ולהיות', בב"מ פ"א מ"ז.
[27] 'הבעש"ט ובני היכלו', בצלאל לנדוי, הוצ' "נצח",בני ברק, תשכ"א, עמ' רפ"ב.
[28] לר' אברהם זכות (ווארשא תרס"ב) עמ' 76. והוסיף שם: אף שבגטין (דף ל"ד ראש ע"ב) פירש"י בד"ה 'והלכתא
כנחמני': 'ונראה בעיני דע"ש שרבה בר נחמני גידל אביי בביתו ולמדו תורה שהיה יתום - השיאו את שם אביו
נחמני', אבל הסברא הראשונה [של נוטריקון אביי] היא קבלה מהגאונים ז"ל.
[29] אמנם מצאתי פרשני מקרא בדרכי רמז וסוד כר' יוסף קארטאפעל אבד"ק גלוסק בספרו 'עלי עין' (לובלין 1927),
הרב רחמים ראובן מלמד הכהן בספרו 'כיסא רחמים' (ירושלים תשמ"ז) ור' יצחק הכהן הוברמן בספרו המקיף 'בן
לאשרי - ברכה משולשת' (בני ברק תשנ"ט), שעסקו הרבה בר"ת או בס"ת אלא שלא הקפידו על סדר אותיות מילת
הצרוף ודרשו גם בשינוי סדר או על פי גימטריא של הצרוף. כדוגמת מדרש ר"ת שהובא לעיל (עמ' 2) ממדרש
תנחומא. וע"ע בספר 'שמש ינון' לזכר הרב ינון חורי זצ"ל, בעריכת בנו הרב שושן חורי נר"ו, בני ברק, תשס"ה.
בחלק ד' שם רמזי נוטריקון וגימטריות מאת הרב ינון חורי: 1. (עמ' 675 - 693) ליקוטי הרב מאיר מאזוז נר"ו
תלמידו. 2. (עמ' 694 - 708) ע"ח ליקוטים שלקט בנו העורך. לעומתם ולעומת עוד ספרים דומים הקפדתי על סדר
המלים ודרשתי אך ורק צרופי ר"ת או ס"ת מדוייקים בסדרם. אמנם להבנה שלימה של משמעות הנוטריקון יש לעתים
להסתייע במילה או שתיים לפני או לאחרי קטע הפסוק של הצרוף.
[30] שמואל ב' ג' ג'.
[31] הובא בפי' 'פנים יפות' עה"ת ויקרא כ"ג מ', לר' פנחס הלוי הורוויץ מגדולי רבני החסידות (1730 – 1805), וכן גם
בספר 'דגל מחנה אפרים' פר' 'אחרי מות', לר' משה חיים אפרים אב"ד סדילקאב נכד ר' ישראל בעש"ט.
[32] שמעתי ממו"ר הר' צ"א סלושץ שליט"א, שר"ת ארבע אותיות המילה 'אתרג' מרמזים על שמות עצמים מופשטים
שרק בהם מופיע בתפילה מושג שלמות: אמונה שלמה, תשובה שלמה, רפואה שלמה וגאולה שלמה. זו עוד סיבה
להידור שמהדרים יהודים בחפשם אחר אתרוג מושלם (סוכה ל"א ע"א): 'באתרוג דברי הכל "הדר" בעינן'.
[33] רעיון זה הובא משם הגר"א ב'קול אליהו' מהד' פיעטריקוב (תשכ"א), אבל באמת הופיע כבר בספר 'ישועות משיחו'
(חלק שני, העיון הראשון, פ"ג) לר' יצחק ב"ר יהודה אברבנאל (1437 - 1508).
[34]דוגמה לכך שם המושב זרעית בגליל, שנוסד ב 1967. למשמעות השם כמה הסברים: א. עברות של "מזרעה" - שם ישוב
ערבי שכן. ב. ע"ש הציפור 'זרעית' בעלת גוף שחור ומקור צהוב ששירתה נשמעת ברחבי המושב. ג. ע"ש פעולת הזריעה,
כשמות ישובים שכנים שתולה ונטועה שנקראו ע"ש פעולות חקלאיות בסיסיות: נטיעה ושתילה. כעבור שנתיים שונה
השם ע"י אנשי קק"ל מ"זרעית" לכפר רוזנוולד ע"ש נדבן יהודי-אמריקאי, ויליאם רוזנוולד. השם הלועזי עורר התנגדות
עזה של התושבים. יהודה זיו, מי שהיה אז יו"ר ועדת השמות הממשלתית, הציע כפשרה לקבוע כי זרעית הוא צירוף ר"ת:
זכר רוזנוולד עמנו ישאר תמיד.
[35] הפרטים הארכאולוגיים מתוך 'כל מקום ואתר' בהוצ' משרד הבטחון וכרטא, 1978.
[36] כבר מצינו שרשעים נמשלו לחיה רעה, כגון בבראשית רבה פרשה פ"ד: 'א"ר הונא נצנצה בו רוח הקודש: "חיה
רעה אכלתהו" - זו אשתו של פוטיפר. וכן במדרש תהלים מזמור ק"כ: "והשבתי חיה רעה מן הארץ", ואין חיה
רעה אלא חזיר, שנאמר: "יכרסמנה חזיר מיער" (תהלים פ' י"ד) - זה עשו הרשע.
קבצים להורדה:
