על שנותיה הראשונות של המושבה מזכרת בתיה

ספרו של אבי שחף, בין כבוד להשפלה, מבוסס על מחקר נרטיבי שבודק את האופן שבו מתבטא ערך כבוד האדם בבתי ספר ישראלים דרך שתי שאלות: מהם הסיפורים על כבוד האדם שמספרים מנהלות ומנהלי בתי ספר, מורות ומורים, יועצות חינוכיות ותלמידות ותלמידים; מהן תפיסות כבוד האדם בקרב ארבעת בעלי התפקידים הללו. 26 מרואיינים נענו להזמנה להתראיין מרצונם החופשי. הם סיפרו 80 סיפורים אישיים, ולאחר מכן הגדירו מהו בעיניהם כבוד האדם בחייו של בית ספר. הממצאים אינם מתיימרים להציג אמת אובייקטיבית אלא להציג את התמונה הנרטיבית כפי שהיא עולה מהסיפורים.

המסר הדומיננטי שעלה מהסיפורים היה דיאלקטיקה, כלומר ניגודים באותו סיפור באופן שבו כבוד ואי-כבוד שוכנים זה לצד זה. המסר הדומיננטי שעלה מההגדרות היה אנושיות, כלומר ראייה הומנית שכוללת את ראיית האחר כאדם; הכרה בשונות בין בני אדם ובייחודיות של כל אדם; הקשבה; אמפתיה; היעדר שיפוטיות והכלת האחר.

כל הסיפורים שסופרו מתחברים לתפיסת כבוד האדם כ- Dignity – מתן כבוד לאדם בשל היותו אדם. לא נמצאו סיפורים שמחוברים לתפיסת הכבוד כ- Honor – מתן כבוד לאדם בשל מעמדו, או ל- Respect – מתן כבוד לאדם בשל פועלו. לא נמצאה שוֹנוּת בין ארבעת בעלי התפקידים ביחס למסרים שעלו מהסיפורים וביחס לתפיסת המושג, כלומר שלא ניתן היה לזהות מכנה משותף של מסר סיפורי או של תפיסה מושגית שמאפיינת בנפרד את כל אחת מארבע הקבוצות שרואיינו. כבוד האדם הוא לפיכך ערך-על שנמצא מעבר להגדרות תפקידיות או ארגוניות. 

כולנו רוצים שילדינו יגדלו ויהפכו לאנשים שמחים, בטוחים בעצמם, תקשורתיים, סקרנים, יצירתיים, ערכיים, תורמים לחברה. אבל איך עושים את כל זה?
הספר הורים טובים מכַוון זרקור לחלק שלנו, ההורים, בעיצוב האישיות של ילדינו. הוא עושה זאת מתוך אמונה בהשפעתנו המיטיבה על הילדים שלנו, מתוך כבוד לאינטואיציות ההוריות, ובלי לעורר רגשות אשם מיותרים.
הספר פונה להורים לילדים בני כל הגילים — קטנים וגדולים, מתבגרים ובני נוער. הוא מתייחס לסוגיות רבות שמעסיקות את כולנו:

איך נגדל ילדים שיאמינו בעצמם וביכולות שלהם? כיצד נסייע לילדינו להכיר תודה ולהעריך את מה שיש להם? איך לנתק את הילדים מהמסכים? כיצד נבסס תקשורת טובה ואמיתית עם המתבגרים שלנו? מה נוכל לעשות כדי שההורות לא תשתלט על הזוגיות שלנו? איך נוכל להיפרד מהביקורת העצמית, ולהיות הורים נינוחים ורגועים יותר?

שמונה עשרה המחקרים הנכללים בספר זה עוסקים בהיסטוריה החברתית של היישוב הישן, הוותיק בארץ ישראל, בעיקר בירושלים, במאות ה־19-18, על עדותיו המרכזיות: הספרדים, הקהילה המרכזית והגדולה, הזהה בעצם לקהילת ירושלים בתקופה העות'מאנית, ולצידה האשכנזים, יוצאי מרכז ומזרח אירופה בארץ, והמערבים, יוצאי צפון אפריקה. המחקרים מתמקדים בארגון הקהילות וניהולן, בהנהגותיהן, בניהולן הכספי ובקשריהן עם התפוצות. 

רוב המחקרים פורסמו במשך עשרות בשנים בכתבי עת שונים ונוספו עליהן כאן כמה חדשים. כל פרקי הספר זכו לעדכון ולהאחדה. כמה מהמחקרים שימשו את המחבר לספריו הראשונים בנושא. כמה מן המחקרים בספר מבוססים על מחקרי המחבר המוקדמים על המערבים וטרם זכו לגיבוש. נוספו עליהם מחקרים המבוססים על מקורות שנחשפו על ידי המחבר, בעיקר פנקסי החשבונות של קהילת ירושלים.

שיעורים על הסוגיות שבשני הפרקים הראשונים של מסכת בבא בתרא, בסגנונו המיוחד, הבהיר והמקיף של הרב יהודה זולדן.

השיעורים כוללים עיון בכל סוגיה במבט רחב, ביאור מבנה הסוגיה ושלביה, ועיון בדברי ראשונים ואחרונים ולעתים אף בשיטות הפוסקים.

מגילת קהלת נכתבה על ידי אחד הסופרים הכנים והנוקבים ביותר בתולדות ספרות העולם. יצירתו היא פרי של התבוננות בחיי האדם והחברה, וכל כולה התמודדות כואבת ומלאת תסכול נוכח העוולות, חוסר הצדק וחוסר הפשר שבחיים, ועם חוסר האונים והמוגבלויות של בני האדם.

האם ביקש מחבר המגילה לתת מענה למחשבות המענות שהטרידו אותו? האם הציע לקוראי דבריו מוצא מהמצוקה שתיאר? האם מתחת לפני השטח הוא גם מתווה דרך שבה אפשר ואולי אף כדאי לחיות חיים טובים? ואם כן, מה הם תוכנם ומשמעותם של המענה, המוצא והדרך? האם ניתן לראות במגילת קהלת יצירה אופטימית? לשאלות אלו ניתנו תשובות רבות על ידי פרשנים קדומים וחדשים, וספר זה מפלס בתוכן נתיב ייחודי משלו.

תיאורי חוסר הפשר וחוסר האונים, עלולים להוביל את הקורא למסקנה ש"הכל הבל". אך המסר של המגילה לא מסתכם בכך. קהלת: סדק של אור מראה כיצד מתחת לפני השטח טמון במגילה מענה לשאלות הקשות שהיא עצמה מעוררת.

דווקא לאור התובנה של קהלת שמתחילה מביטול המשמעות, הוא סולל עבורנו דרך של חיים שיש בהם שמחה והנאה. קוראי קהלת: סדק של אור יגלו מחדש את המגילה כמזמינה אותם לגעת בחיים עצמם, להבחין בין עיקר לטפל, למצוא טעם בחוויות הקטנות של הקיום, להאמין, לעמול ולנצל את הזמן הקצוב שיש לו לאדם על פני האדמה.

בשנים האחרונות הולך וגדל מספרם של המורים שבחרו בהוראה כקריירה שנייה. הם נכנסים להוראה בגיל מבוגר יותר, הם מביאים איתם ניסיון תעסוקתי קודם, כמו גם את חוויותיהם האישיות כהורים בבית הספר. מציאות זו מזמינה את הצורך במידע מחקרי שעשוי לסייע בקליטתם המיטבית בבתי הספר ובגני הילדים, ובאופן הזה לרתום את ניסיונם לתרומה לקהילה הבית-ספרית. בחירה בהוראה כקריירה שנייה מזמין את הקורא להתבונן בפסיפס של מחקרים על אודות היבטים שונים של בחירה והתנסות בהוראה כקריירה שנייה. היבטים אלה כוללים בין השאר מאפייני כניסה להוראה של מורים חדשים שבחרו בהוראה כקריירה שנייה; הדהודים ושילובים של קריירה ראשונה בקריירה שנייה בהוראה – האתגרים, ההתלבטויות; "חִברוּת" לתרבות המתמטיקה והתמקדות בהייטקיסטיים שבחרו לעזוב את עולם ההייטק לטובת הוראה בבית ספר; דפוס של מעבר בין קריירות המתרחש באותו שדה מקצועי; מבט חברתי על מורים בקריירה שנייה; הכשרת מורים בתוכניות חותם ותוכנית תל אביב, וכן מורים המאופיינים כ"מורים מוכווני צדק חברתי".

שיחותיהם של ראשי ישיבת הר עציון, הרב יהודה עמיטל והרב אהרן ליכטנשטיין, בליל יום העצמאות ובליל יום ירושלים, היו נדבך מרכזי בעיצוב התוכן של ימים אלה. הצפירה המושמעת בעיצומו של יום הזיכרון, כעין תקיעת שופר גדולה ועוצמתית ברחבי המדינה כולה, והתכנסות התלמידים הבאים לבושים בבגדי שבת וחג בשעת הדמדומים שבין זיכרון לעצמאות, נתנו ביטוי מוחשי לאווירה ולציפייה שנוצרו לקראת השיחות. בשובך לציון מכנס את אוצרות הרוח האלה, שנאמרו לדורם אך כוחם יפה גם לדורות הבאים. מעבר להכרה בטובה הגדולה ומעבר לחובת ההודיה על גאולתנו ועל פדות נפשנו בימי אייר תש"ח ותשכ"ז, ומאז ועד הנה, שימשו השיחות ההן כמצע לבירור רעיוני נרחב ונוקב. הן פתחו דיון על היש ועל האין, על אתגרים ומשימות לעתיד ועל הפער שבין החזון והאידיאל לבין המציאות המורכבת של אורות וצללים.

הגישה המוטיבציונית (MI) היא גישה עוצמתית לתווך שינוי. המהדורה השלישית מציגה מבנה חדש של ארבעה תהליכים ב-MI (יצירת קשר טיפולי, התמקדות, הפקת תכנים מהמטופל ותכנון). הוגי הגישה, ויליאם ר' מילר וסטיבן רולניק מראים כיצד נראים התהליכים הללו בעבודה המעשית, מתארים מגוון עשיר של יישומים וסוקרים גוף הולך וגדל של ראיות. 

הספר אפוף באווירה של כבוד וחמלה כלפי המטופלים ופותח בסקירה מעמיקה של רוח ה-MIוהשיטה הלכה למעשה. לכל אחד מהתהליכים מוקדש חלק שלם בספר, לרבות הדרכה מפורטת כיצד יש ליצור קשר טיפולי יציב, איך מפתחים התמקדות וכיוון ברורים, דרכים להפיק תכנים ממטופלים כדי לעורר ולחזק את המוטיבציה שלהם לחולל שינוי, ולבסוף פירוט השלב של תוכנית הפעולה המעשית. הספר מסביר את מיומנויות התקשורת העיקריות הנהוגות ב-MI בתוספת סיפורים קצרים וראיונות המדגימים בצורה חיה את ה"עשה ואל תעשה" של יישום מוצלח של הגישה במגוון רחב של הקשרים. כמו כן מוצג דיון מעמיק בדרכים לפתח מיומנות ושליטה ביישום ה-MI, לשלב את הגישה עם שיטות אחרות, ולבחון את מידת ההיצמדות לגישה ולהנחיות שלה במהלך יישומה בטיפול. נקודות מפתח המוצגות בסוף כל פרק מחזקות את התועלת של הספר בהוראת הגישה ובפיתוח המקצועי של מטפלים ויועצים.

המהדורה הנוכחית משקפת התפתחויות חשובות בהבנת ובהוראות ה-MI והיא חומר קריאה חיוני עבור מטפלים ואנשי מקצוע מקשת רחבה של שירותי בריאות ובריאות הנפש, לרבות מומחים לטיפול בהתמכרויות, פסיכולוגים קליניים,פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, מטפלים משפחתיים, יועצים, אחיות, רופאים ומחנכים בתחום הבריאות. סטודנטים לתארים מתקדמים בתחומים הללו ימצאו בספר טקסט נגיש ושפע של מידע.

רבי יחיא אלצ'אהרי היה מגדולי חכמי תימן ומשורריה. אלצ'אהרי חי במאה ה-ט"ז. נולד בעיר צ'אהרה ככל הנראה בשנת רס''ה (1505), נלקח לחיי עולמו על פי ההשערה הרווחת בשנת שמ''ג (1583). אלצ'אהרי חי בתפר שבין מסורת תימן הקדומה שעסקה רבות בלימוד מדעים, מדרשים ופילוסופיה במקביל ללימוד ההלכה, לבין הגעת ספרי הדפוס וחדירת הקבלה ומנהגים נוספים וחדשים לתימן.

אלצ'אהרי חיבר בין עולם הפילוסופיה, ההלכה וההשכלה לבין עולם הקבלה, הסוד והרוח. כמו כן הוא שילב בין מדעי הרוח וההשכלה ללימוד ההלכה. אלצ'אהרי היה גדול המשוררים בתקופתו ובין גדולי משוררי תימן בכלל. הוא כתב ספר על מסעותיו ובנוסף כתב תשובות הלכתיות לשאלות שנשאל על ידי חכמי תימן.

אלצ'אהרי היה סופר פורה ביותר. כתביו וחיבוריו עוסקים במקרא, משנה, אגדה, הלכה, פילוסופיה, שירה וקבלה. מהם ניכרת גדולתו והיקף ידיעותיו הרחבות. אלצ'אהרי היה חכם תימני, שהיה פתוח לעולם ספרותי חילוני ואף שאב ממנו את הדברים שהיו בעיניו נצרכים וחשובים. מתוך כתביו ניכרת השכלתו הרחבה, בעיקר בספרות הקבלה והשליטה בכל מכמני הספרות העברית והערבית של ימי הביניים וכן ההשכלה החילונית. הספר עוסק בשיטתו הפרשנית תוך הבאת דוגמאות וביסוס פירושיו לבראשית.