חדש על המדף

אם אתם שותפים למערכות יחסים כלשהן, מכל סוג שהוא, קרוב לוודאי שאתם שותפים להסכמים שבשתיקה. הסכמים שעליהם כמעט אף פעם לא מדברים.

הסכמים שבשתיקה הם ה"כללים" המובלעים במערכת היחסים הנובעים מאמונות ומציפיות בלתי מפורשות של שני הצדדים, בלי שאנחנו מבינים כיצד הם פועלים וכיצד הם משפיעים על חיינו. הסכמים שבשתיקה קיימים בכל מערכת יחסים, אצל אנשים בכל גיל, מכל מגדר ובכל תרבות – אפילו לאחר שנים של חיים משותפים או עבודה משותפת.

למשל: "מי שעושה יותר כסף צריך לשלם על דייטים"; "אני עובד שנים באותה משכורת, הבוס שלי לא מציע לי העלאה בשכר, והוא יודע שלא אבקש זאת"; "אני רוצה שזה יהיה יותר מרומן חולף אך לא אעלה את הנושא מחשש שהצד השני ייבהל ויסיים את הקשר"

הסכמים כאלה יכולים לפגום במערכת היחסים, ולהישאר בלתי מפורשים בגלל פחד, הימנעות מעימותים, תחושת מחויבות או רגשות אשם. התאמה מלאה בין ציפיותיהם של הצדדים היא דבר נדיר, וכאשר אף אחד אינו מדבר על הבעיה במפורש ההסכם הכמוס עלול לגרום אומללות וכעס אצל שני הצדדים. זה נכון במיוחד לגבי היחסים שלנו עם עצמנו, ולגבי הסיפורים שאנחנו מספרים לעצמנו מדי יום אשר לעתים קרובות נותרים חבויים.

ספר זה יעזור לכם לזהות את ההסכמים שבשתיקה בחייכם, לבחון אותם, להבין מה יכול לקרות אם תבטלו אותם או תבנו אותם מחדש. הוא יגלה לכם איך מערכות יחסים מוצלחות באמת פועלות; ילמד אתכם איך לקיים תקשורת יעילה ופתוחה על נושאים כמו משפחה, עבודה, בריאות, מיניות ואהבה; ויראה לכם את הדרך להשתחרר ממערכות יחסים רגשיות וכלכליות שכובלות אתכם ופוגעות בכם.

משפט נפלא זה שאמר רבי עקיבא על רחל אשתו, הוא היסוד לספר זה. לצד חכמינו זכרם לברכה – חכמי המשנה והתלמוד – ניצבו אמהות, נשים ובנות שזכו לחיות את חייהן במחיצתם. סיפוריהן מוטמעים בתוך ים התלמוד הרחב, לכל אחת סיפור משלה, מכל אחת ניתן ללמוד אהבת תורה ויראת שמיים, הנהגות ייחודיות ומידות טובות. ייחודיותו של ספר זה מתבטאת באיסוף הסיפורים הללו ובהבאתם בצורה מאירת עיניים לבתי ישראל באשר הם.

“וַעֲשִׂיתִים לְעֵץ אֶחָד ". זו פִּסגתה של נבואת יחזקאל בן בוזי הכֹּהן, אשר חוזֶה את איחודם של שני העצים - עץ יוסף ועץ יהודה - כהרכבה חיה של כוחותיהם ומִפעלם.
עץ יוסף - בית השורשים - מגולם בדמותו של משיח בן יוסף, בַּתנועה הציונית ובמדינת ישראל, ובכל איש התורם מכוחו לַבּניין החומרי של גאולת ישראל.
עץ יהודה - נוף הענפים נושאי הפרי - מגולם בדמותו של משיח בן דָוִד, הבונֶה את קומת הקודש על תשתית החול, ומייסד את מלכות ישראל אשר השכינה שרויה בה.
ניצוץ בן ־ דָוִד מאיר בכל איש המַנשים ברוחו את נִשמת האומה. 
חנן פורת, איש החיבורים, מלמד כאן את ’סוד ההרכבה’ בין השניים הללו, לקראת בניינה השלם של מדינת ישראל, העתידה להיות יסוד כיסא ה’ בָּעולם, כפי שחזה הרב קוק.
בכמה מקומות חוזים חז”ל שֶמשיח בן יוסף ייהרג, ומשיח בן דָוִד יקום תחתיו. מקורות אחרים מלמדים להיפך, שֶמשיח בן דָוִד עתיד להציל את בן ־ יוסף,
וכך יתאחדו השניים להנהגת האומה בְּחומר וָרוח, בְּגוף ונשמה. “עוֹד יוֹסֵף חַי!“, זו קריאתו ־ תפילתו של חנן, בסִפרו כבחייו.
גם אם אטם החומר את הרוח וסדקים התפשטו בַּבּניין - לא ימות חלילה משיח בן יוסף. טל חיים ממקור הקודש יְחַיֶה את מִפעלו, להבריאו ולהקימו ברוחו של המלך דָוִד, גיבור החוֹל המופלא בַּקודש.

רבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ”ל היה אומר שכל כתבי הרב קוק הם קודש, וספר אורות “קודש קודשים”. כל מילה וכל אות בכל ספריו הן קודש, וכולן בונות בנו עולמות אדירים, אבל התמצית והשורש של הכול הוא ספר אורות. ואפשר לומר שהפתיח של אורות, הפרקים על ארץ ישראל, הם הלוז הפנימי של כל תורת הרב זצ”ל, של כל הנשמה הכבירה הזאת, של כל התורה הגואלת. כשהיה הרב צבי יהודה מדבר על מרן הרב זצ”ל היה אומר שתורתו היא לא רק תורת הגאולה אלא היא “התורה הגואלת”, התורה שפועלת את הגאולה. הפרקים האלה על ארץ ישראל הם התמצית של התורה הגואלת.

השנה 1944 ואדית אגר, רקדנית בלט ומתעמלת בת שש־עשרה, נשלחת לאושוויץ. שעות לאחר שהוריה נספו, ד"ר יוזף מנגלה מכריח את אדית לרקוד כדי לשעשע אותו, ולמען הישרדותה היא עושה זאת. ב־1945, כשהמחנה משוחרר סוף־סוף על ידי חיילי ארצות הברית, היא נשלפת מתוך ערמת גופות, כמעט על סף מוות.
במשך עשורים רבים סבלה אדית מפלשבקים ומרגשות האשמה של השורדים, אך אימי השואה לא שברו אותה; למעשה, הם עזרו לה ללמוד להיאבק, לחיות באומץ ולפתח חוסן עצמי. שלושים וחמש שנים אחרי תום המלחמה היא חזרה לאושוויץ והצליחה סוף־סוף להירפא עד תום ולסלוח לאדם היחיד שעד כה לא הצליחה לסלוח לו – היא עצמה.
ד"ר אדית אגר אורגת את סיפור מסעה האישי המרשים בסיפוריהם הנוגעים ללב של אנשים אחרים. לאורך עשרות שנים סייעה לרבים – אנשי צבא, פצועי מלחמה ונפגעי טראומה פיזית ונפשית – להירפא בשיטה שפיתחה כפסיכולוגית קלינית. בבסיס השיטה הייחודית של ד"ר אגר עומדת הקביעה: איננו יכולים תמיד לשלוט במה שקורה לנו בחיים אך אנו יכולים לבחור כיצד להגיב למה שקורה לנו. ד"ר אגר בוחנת את הדרך שבה אנחנו נוטים לכלוא את עצמנו בתוך מחשבותינו ומראה לנו כיצד למצוא את המפתח לחירות.

אל תטעו לחשוב שמנהיגים הם אנשים השונים מכולנו. הם לא...
מה שמבחין מנהיג מכל אדם אחר, איננו מעמד, משרד, או תפקיד, אלא גישה. בזמן שאחרים מחכים שדבר מה יתרחש, מנהיגים גורמים לדבר להתרחש. בזמן שאחרים מבכים את החושך, מנהיגים מדליקים את האור. האם נח היה מנהיג בדורו? מדוע המשימה של אברהם מתחילה בנטישת כל מה שהכיר וידע? מה הפך את יוסף לשליט העוצמתי של מצרים? מי היו המנהיגות הגדולות של עם ישראל? וכיצד הצליח משה לקחת שבט של עבדים ולהפוך אותו לממלכת כוהנים וגוי קדוש?

בספר זה צולל הרב זקס לפרשיות השבוע על מנת להעלות מתוכן תובנות בנוגע לעוצמה, סמכות ומנהיגות. בהתבסס על ההבנה שאף אדם לא נולד מנהיג, הספר חוקר את העקרונות, האתגרים והסכנות שבכך.

שיעורים במנהיגות חושף כיצד סודותיה של התורה בנוגע למנהיגות והשפעה רלוונטיים כיום, לא פחות מכפי שהיו לפני שלושת אלפים שנה, והוא עושה זאת באופן עמוק, רהוט ומעורר השראה.

הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד (1942-1883) היה מחשובי הרבנים האורתודוקסים בגרמניה בדור האחרון שלפני השואה ושימש באחרית ימיו כרבהּ הראשי של המבורג. לאחר ליל הבדולח הוא היה למעשה לרב האורתודוקסי האחרון שכיהן בגרמניה הנאצית, עד גירושו ל"מזרח" והירצחו. אישיותו ודמותו התבלטו בפועלו הציבורי, בהגותו, וכן בהתמודדותו כרב וכמנהיג ציבור עם התקופה הנוראה ביותר בתולדות העם היהודי.

דמותו של הרב קרליבך מייצגת במידה רבה את הדור האחרון של היהדות האורתודוקסית בגרמניה, בפרט את השכבה הרבנית האינטלקטואלית שצמחה שם. דור זה של רבנים פעל בסיומו של תהליך שנמשך יותר ממאה וחמישים שנים , מאז ימי משה מנדלסון (1786-1729) ורש"ר הירש (1888-1800) - ופיתח גישה המגשרת בין התרבות האירופית לבין היהדות הלמדנית והעממית של מזרח אירופה השכנה. גם הרב קרליבך היה שותף למפעל תרבותי מגשר זה - בפועלו, בהגותו ובהנהגת צאן מרעיתו. ספר זה - שהוא במידה רבה בעל אופי השוואתי - הוא עוד נדבך בחקר ההיסטוריה האינטלקטואלית של יהדות גרמניה בדורות האחרונים, עם דגש מיוחד, שמתבקש מאליו, על תקופת השלטון הנאצי.

האופן שבו התמודד הרב קרליבך עם מאורעות תקופתו מבטא לא רק את אישיותו המורכבת והייחודית, אלא גם שופך אור על מעורבותם האינטלקטואלית והרגשית העמוקה של רבני גרמניה, רובם ככולם, בתרבות שהולידה את המפלצת שלבסוף החריבה את קהילותיהם. על כן סיפורו של הרב קרליבך על היבטיו השונים , בפרט הפן האינטלקטואלי - מהווה מקרה בוחן המנהיר תקופה שלמה ואת הנפשות שפעלו בה.

התלמוד הבבלי עומד במרכז חיי הרוח של עם ישראל מזמן היווצרותו ועד עצם היום הזה. התלמוד מחזיק דיונים רבים בהלכה ובאגדה, דיונים שבהם משתתפים חכמים רבים בני כמה דורות, ותהליך היווצרותו סבוך ומורכב, ונמשך מאות שנים. לאחר חתימתו נמסר התלמוד במשך כאלף שנה, תחילה על פה, ואחר כך בכתבי יד, עד הדפסתו במאה החמש-עשרה. במשך תקופה זו חלו שינויים לא מעטים בנוסח התלמוד. התהליך המורכב של היצירה והשינויים שחלו במסירה מקשים על הלומד את הבנת היצירה כפשוטה.

ספר זה מציע מהדורה ופירוש לפרק אחד מן התלמוד הבבלי: מסכת סנהדרין פרק שלישי. נושא הפרק הוא סדר הדין בדיני ממונות, אלא שכדרכו של התלמוד מסתעף הדיון לעוד נושאים רבים בהלכה ובאגדה. בספר נידונות כל סוגיות הפרק, וכן המשניות, כסדרן. תחילה מוצגת תמונת הנוסח של הסוגיה כולה, ובעקבותיה בא דיון מפורט בהבדלי הנוסח שבין העדים. על יסוד המסקנות בשאלות הנוסח מוצע פירוש לסוגיה על פי הכללים שגובשו במחקר התלמודי ומתוך משא ומתן עם הפרשנות לדורותיה. הפירוש נדרש הן לחוליות המרכיבות את הסוגיה הן לסוגיה השלמה, ועוקב אחר תהליך היווצרותה ומגמת עריכתה. בפירוש נידונות בפירוט גם המקבילות לסוגיות הפרק בספרות התנאית ובספרות האמוראית, ונסקרות גם המקבילות שמחוץ לספרות התלמודית. מניתוח הסוגיות ומעיון במקבילותיהן עולות הגישות השונות של החכמים לדורותיהם בנושאים הנידונים בפרק, ומתאפשר תיאור של תולדות ההלכה במגוון נושאים שנוגעים לסדר הדין.