חדש על המדף

המסתורין שאופף את שאלת הישרדותה של הנפש האנושית או חלקים ממנה לאחר מותו של הגוף־החי העסיק את הפילוסופיה והתיאולוגיה מאז ומעולם. שאלה זו, שלמעשה מהדהדת את יחסו של הסובייקט לנצחי ולאלוהי, נעדרה כמעט לחלוטין מן ההגות הפסיכואנליטית, וכך האפשרות לשלבה בפסיכותרפיה ובמחקר נותרה למעשה מחוץ לשיח המחקרי והטיפולי. "געגוע אל המוחלט" מזמין את הקורא לאודיסאה אל נבכי כתיבתו האֶקלֶקטית של קרל גוסטב יונג על תחייה, לידה מחדש, והחיים שאחרי המוות. הטקסטים היונגיאניים – ששורשיהם נטועים בתחומי דעת ותרבויות תבל מגוּונות (גנוסטיקה, אלכימיה, הינדואיזם, בודהיזם, סופיזם ועוד) – נבחנים ומפורשים באמצעות אידאות ומושגים שהתנסחו תוך עיצוב הפנומנולוגיה של אדמונד הוסרל ובהשראת “התופעות הרוויות” של ז’אן־לוק מריון. בתום הדיון התיאורטי-תמטי במסה, תיבחן שאלת הרלוונטיות היישומית-קלינית של אידאת האלמוות היונגיאנית לטיפול הפסיכואנליטי במאה ה־21.

מטרתו המרכזית של מצווה בפרשה היא לאפשר לקוראים היכרות בסיסית עם יסודותיהן הלמדניים של מצוות התורה, אחת בכל פרשה. המחבר, הרב בנימין תבורי, מתמצת באופן בהיר ומסודר את הדיונים הלמדניים המרכזיים הנוגעים למצוות שונות ומגוונות, בשפה ברורה ההופכת את החיבור לשווה לכל נפש שרגליה באו בשערי בית המדרש, גם ללא ידע מוקדם נרחב. תוך כדי הדברים עולים לעתים נושאים הלכתיים אקטואליים, לצדם של יסודות רעיוניים ומחשבתיים, כללי יסוד בתורה ובהלכה ועוד

בעבור רבים מהוגי הציונות תכליתה של הציונות אינה מתמצית בהקמת בית לאומי לעם היהודי, בבחינת מקלט ליהודים, כי אם גם בחידושה של התרבות העברית והחיים היהודיים. בעיניהם, היהדות זקוקה לרוח הרעננה ולחירות שמביאה עמה הישראליות, כשם שהישראליות זקוקה להד העמוק שמביאה עמה המסורת היהודית העתיקה.

ספר זה, בכייה לדורות, צועד בעקבות דבריהם של הוגים אלו ומבקש להצמיח משמעות חדשה-ישנה לתשעה באב בדמות יום אבל לאומי, משמעות ההולכת ונוצרת מן המפגש המפרה שבין היהדות מזה והישראליות מזה. היהדות הדורשת מן הישראליות להתמסר לעבר, והישראליות הדורשת מן היהדות לתרגם את זיכרון העבר למשמעות רלוונטית, כאן ועכשיו; היהדות הקוראת לישראליות לכאוב את כאב העבר, והישראליות הקוראת ליהדות לשאול ולהרהר – מדוע ולמה; היהדות הנושאת מדורי דורות את יום הצום, יום האבל, והישראליות המתרגמת ומרחיבה את משמעותו מן המשמעות הצרה של יום אבל דתי על חורבן המקדש, ליום אבל לאומי. יום המאגד את כל צרותיהן של עדות ישראל, אשר סיפורם מסתתר בין שורות הקינות לתשעה באב, שנכתבו בקהילות השונות, במזרח ובמערב, וספר זה מספר את סיפורן.

ממתינים בדרכם מתאר את מסע עלייתם מאתיופיה של אנשי זרע ביתא ישראל, המוכרים יותר בשם הפלאשמורה. זוהי קהילת יהודים מתוך ביתא ישראל שהתנצרו בעבר ושבו ליהדות. זהותם הדתית המורכבת ומדיניותן המהוססת של ממשלות ישראל הביאו לכך שרבים מהם חיים בהמתנה ממושכת במחנות המעבר באתיופיה כבר למעלה מעשרים שנה, ושרויים במצב המתנה מתמשך.

ספר זה הוא תיעוד ראשון מסוגו, המתבסס על ביקוריה הרבים של החוקרת באתיופיה במהלך השנים 2005-2014, ושהותה במחיצת העולים בכל התחנות שעברו בדרכם לישראל. הספר בוחן היבטים שונים של עלייתם ושל משמעותה ובהם מעמדם כעולים, כמהגרים וכפליטים, זהותם הדתית, שינויים במושג הבית ובהגדרת המשפחה וכן תפיסות זמן שונות המתקיימות בקרבם במקביל. במחקר אתנוגרפי מקיף זה, המחברת מנתחת את הקשר העמוק והמורכב בין קהילת זרע ביתא ישראל לבין החברה בארץ.

לכאורה זה הסיפור שלהם, אך למעשה מדובר בסיפורה של החברה הישראלית כולה, על גבולותיה המדינתיים והחברתיים, ועל תהליכי ההגירה הגלובליים המתרחשים כיום בעולם.