חדש על המדף

אנשים טרודים בחיי היום-יום ולא תמיד מספיקים ללמוד את "פרשת השבוע", לכן הספר מביא את תוכנה של כל התורה בקיצור, מבלי להחסיר אף נושא חשוב, הכל בחרוזים נאים וקליטים, בתוספת כותרת לכל נושא ולכל פרק. תוכן הספר המופיע בדפיו הראשונים מציג את כל הכותרות, ובכך נִתן ללמוד ולהִזָכר בתוך כמה שניות, מה כתוב בפרשת השבוע. הספר זכה לשבחים רבים בכתב ובעל פה מכל הקשת החברתית של הציבור: חילונים, דתיים וחרדים, ילדים ומבוגרים, בנים ובנות, יחידים ומשפחות, כי הספר מיועד לכל אדם.

מדינה יהודית לא צריכה להיות מדינת הלכה. בספר פורץ דרך מצהיר הרב חיים נבון שהוא משעה את חלומו על מדינת התורה; אך זה לא אומר שאין ליהדות מה להגיד על דמותה של מדינת ישראל.

המדינה אינה זהה לעם, טוען הרב נבון; היא כלי בשירות העם. אך המדינה גם אינה רק "אמנה חברתית" בין יחידים מבודדים. מתוך ניתוח מעמיק של מקורות תורניים ועיון בהגות מערבית עכשווית הוא מנסח את מושג הברית כתשתית למדינה יהודית. מדינת הברית צריכה להיות מדינה רזה על מנת להותיר מקום לשגשוגן של יחידות הזהוּת הטבעיות: משפחה, קהילה, עיר ועם. המתכונת הזו היא חלופה לחשיבה הליברטריאנית, המקדשת רק את זכויות היחידים, וגם לחשיבה הפרוגרסיבית, השואפת להשתמש ברשויות ממשלתיות כדי לכפות את ערכיה על החברה כולה.

מדינה קטנה לעם גדול מציע גישה מקורית בשיח הישראלי והיהודי. הוא מצדד בחופש חינוכי, לא משום שחופש הוא ערך עליון, אלא משום שחינוך הוא ערך עליון; ותומך ביותר חירות בתחום שירותי הדת, לא רק למען החירות אלא בעיקר למען הדת.

אִספו ורִשמו! הוא מחקר פורץ דרך המתאר לראשונה בהרחבה על סמך אוסף עצום של מקורות את פעילותם הנמרצת של הניצולים שייסדו ועדות היסטוריות ומרכזי תיעוד באירופה מיד אחרי מלחמת העולם השנייה. בעשור הראשון אחרי המלחמה אספו המרכזים הללו אלפי מסמכים נאציים לצד עדויות, זיכרונות, יומנים, שירים וחפצי אמנות של הקורבנות היהודים וכוננו את המסד להיסטוריוגרפיה של השואה שבמרכזה החוויה היהודית. במחקר הזה לאורה יוֹקוּש מפריכה את ההנחה הרווחת בדבר שתיקתם של הניצולים אחרי המלחמה. אִספו ורִשמו! מתאר את פעילות התיעוד הנרחבת בצרפת, בפולין, בגרמניה, באוסטריה ובאיטליה מתוך ניתוח מניעיהם של פעילי התיעוד לצד ניתוח שיטות האיסוף והמחקר ומדיניות הפרסומים ההיסטוריים של הוועדות ההיסטוריות ומרכזי התיעוד. מרכזי התיעוד היהודיים באירופה לקחו חלק חשוב בעשיית הצדק במשפטי הנאצים בנירנברג אחרי המלחמה ובמאבק נגד ניסיונם של הפושעים הנאצים למחוק את עקבות פשעיהם. ובמילותיה של לאורה יוֹקוּש, זהו "סיפור מרתק, זנוח שלא בצדק ונשכח, [ה]מראה שהתמודדותם של הניצולים אחרי המלחמה עם האסון שהיו עדים לו... לא התאפיינה בשתיקה וגם לא בצעקה; הוא מגלה שמקצתם בנו מחדש את חייהם סביב המשימה העיקשת לחקוק בתודעתו ההיסטורית של העולם את הטרגדיה... שגבתה את חייהם שלשני שלישים מיהודי אירופה. הספר הזה מבקש להעלות את פעילותם המרשימה מתהוםהנשייה ולהעניק להם את המקום הראוי להם בתור אבן הפינה של הכתיבה ההיסטורית על השואה...".

ספר זה עוסק במערכת הטעמים הבבלית, שהייתה המסורת המקובלת והנפוצה בקהילות ישראל עד למאה העשירית, ופינתה בהדרגה את מקומה לטובת הקריאה הטברנית. כתבי-יד מקראיים בהטעמה בבלית נשמרו רק אצל יהודי תימן ובגניזת קהיר, ועד כה לא זכו לתיאור מדעי מלא. הספר מציג תיאור מקיף של כללי הטעמים במערכת הבבלית על כל רבדיה, מעמת אותם עם כללי המערכת הטברנית, ומבהיר את שלבי ההתפתחות בשתי המערכות.

מלחמת יום הכיפורים הייתה מן המלחמות הקשות שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה ועד ימינו. גם אם הסתיימה המלחמה כאשר כוחות צה”ל מאיימים על דמשק ובמרחק 100 ק”מ מקהיר, לא תחושת ניצחון היא שפיעמה בצה”ל ובחברה הישראלית.

לאחר כיובל שנים, ומנקודת מבט מרוחקת, ניתן להפריד בין התוצאות הצבאיות הישירות של אותה מלחמה לבין ההשלכות שהיו לה על המצב המדיני־אסטרטגי במזרח התיכון. מרחק הזמן מאפשר גם בחינה מחודשת של תוצאות המלחמה והשלכותיה החברתיות הן לגבי החברה הישראלית כולה והן לגבי הלוחם הבודד. כך למשל, נושא השבי או הלם קרב עולה במספר מאמרים בקובץ, לצד עיסוק בתנועת המחאה והשפעותיה.

בקובץ המאמרים מצאנו לנכון להתייחס גם למקומה ולתפקידה של התקשורת באותם ימים, לצד ניתוח קרבות מרכזיים ולקחיהם על ידי מספר מפקדים שנטלו בהם חלק. בספר זה נידון גם מקומם של חיל הרפואה, חיל האוויר וחיל הים במלחמה.

בואו לפגוש את השפה העברית כפי שמעולם לא הכרתם אותה: גברת הרפתקנית שאספה אוצרות ברחבי העולם, נערת גומי המסוגלת להתמתח לשלל כיוונים לא תקניים ומפתיעים. מוציאה לשון: הפתעות מהמגירה הסודית של העברית הוא מבחר של רשימות קצרות, מלאות הומור ושובות לב על הדרכים שבהן מילים נוצרות ומדלגות בין שפות, על יחסי האהבה-שנאה שלנו עם השפה התקנית ועל שגיאות מצחיקות שמחוללות שינויים בלשון.

בילוש אחר מקורות מילים מעלה לעיתים גילויים בלתי צפויים. האם ידעתם למשל שהמילה "אחוז" מקורה בתנ"ך, וכי המילה "חרסינה" מרמזת על מולדתו של החומר השביר הזה – חיבור של המילים "חֶרֶס" ו"סין"? יש מילים שנוצרו בעקבות טכנולוגיה חדשה או מוצר חדש; כך זכינו ב"מקלדת", ב"גוזייה" וב"להקליק". יש מילים שנוצרו בעקבות אירועים, כגון הפועל "לאתרג", המציין יחס עדין ומגונן של התקשורת לפוליטיקאי, ויש מילים שהגיעו אלינו משפות אחרות – כמו "תאריך" שמקורה בערבית או "סוכר" שמקורה בסנסקריט. המסע בעקבות המילים האלה שופע גילויים מפתיעים, מצחיקים ומחכימים עלינו ועל השפה שבפינו.

מערכות היחסים של האדם מתנהלות בכל רגע נתון בשלושה מישורים מצטלבים - יחסיו של האדם עם עצמו, יחסיו של האדם עם סביבתו ויחסיו של האדם מול האל. בכל אחת ממערכות יחסים אלו פועל האדם במחשבה, בדיבור ובמעשה - כאשר יש ומחשבתו מודעת ויש שאינה מודעת, ופועלה היוצא של מחשבתו הם הדיבור והמעשה.

משחר היווסדו מנסה מדע הפסיכולוגיה לעמוד על טיבן של מערכות יחסים אלו בעזרת התמקדות במערכת המנטלית-רגשית שבאדם במטרה לפענח אלו כוחות פועלים באדם, מה התכלית אליה הוא שואף ומהם הגורמים המניעים אותו בפעולותיו. במקביל עוסקת הפסיכולוגיה בניסיון לשקם את מצבו הנפשי של האדם במצב של לקות תפקודית, או להיטיב עימו בשאיפה לממש את עצמו באופן מיטבי בדרך להגשמת שאיפותיו.

ספר זה מחולק לשני חלקים: בחלקו הראשון מובאת סקירה מקיפה ויסודית של הגישות המרכזיות בפסיכולוגיה, המובילה את הקורא למסע מרתק אל עקרונותיהן, נקודות המחלוקת ביניהן, הרקע שממנו צמחו ואופן השתלשלותן במהלך השנים. בחלקו השני הספר מציע דרכים חדשות ומעוררות מחשבה להסתכלות על הדברים. דרכים המשלבות בין הרעיונות השונים שבהם נגעה כל גישה, המלוות את הקורא גם לאחר סיום הקריאה.

האם מחשב יוכל אי-פעם להלחין סימפוניה, לכתוב רומאן זוכה פרסים, או לצייר יצירת מופת? ואם כן, האם נהיה אנחנו מסוגלים להבחין בין יצירה ממוחשבת לבין יצירה אנושית? כבני-אנוש יש לנו היכולת המדהימה ליצור יצירות אמנות שמרוממות את הנפש, מרחיבות את הלב, ומשנות מן היסוד את משמעות החיים. אבל בתחומים רבים, ההתפתחויות בבינה המלאכותית מערערות את המצב הקיים, עם הגילוי שמכונות מסוגלות לבצע באותה מידה של הצלחה, ולעיתים אף בצורה טובה יותר, מטלות רבות שבני-אדם ממלאים בדרך כלל. אבל האם מכונות יכולות להיות יצירתיות? האם בקרוב הן יוכלו ללמוד מן האמנות שמרגשת אותנו ולהבין מה מייחד ומבדיל אותה מהשיגרתי, היומיומי והמשמים? בספר "תוכנת היצירתיות", בוחן מרכוס דו סוֹטוֹי את טיבה של היצירתיות, ובמקביל מציע לקוראים מדריך חיוני לאופן הפעולה של האלגוֹריתמים והחוקים המתמטיים שביסודם. הוא שואל באיזו מידה התגובה הרגשית שלנו לאמנות נובעת מתגובת המוח שלנו לדפוסים ולמיבנים, ועומד על משמעות היצירתיות במתמטיקה, באמנות, בשפה ובמוזיקה. כמה זמן עשוי לחלוף עד שמכונות יפיקו תוצר יצירתי? או שמא עיקר התרומה שלהן תהיה בכך שידחפו אותנו להעשיר את הדמיון שלנו? הדיון בשאלות האלה ואחרות הוא מסע מרתק ויוצא-דופן הן למחוזות הבינה המלאכותית והן למשמעות של היותנו בני-אנוש.

מהי "מהפכה"? לפני כ־150 שנה התגלו שרידי תרבויות עתיקות במזרח הקרוב, במסופוטמיה ובמצרים, ומחקרים היסטוריים משווים בינן לבין המסופר בתנ"ך, מאברהם אבינו ועד עזרא הסופר. כאשר המחקר מצביע על תופעה דתית או פוליטית שהתקיימה בתרבויות העתיקות, אבל בתנ"ך היא מופיעה במגמה מנוגדת – הוגדרה זו כ"מהפכה". 
מהו אופי החיבור? החיבור הוא מחקרי, בהתבססו על המחקר ועל מקורות מדעיים מובהקים; והוא תורני, בהסתמכו על התנ"ך, על חז"ל, ועל הגות רבנית בת־ימינו, זו המקבילה למחקר.
איך מתיישבת מהפכה עם מסורת? כאשר ר' שמואל חיים לנדאו, מייסד 'הפועל המזרחי' ב־1922, טבע את מטבע הלשון "המרד הקדוש" – הוא אכן התכוון לרעיון המרד. לא נגד התורה, אלא להיפך: נגד ניוונה, ש"אין בית מדרש בלא חידוש".
וכהגדרת הראי"ה קוק, רבה הראשי של ארץ־ישראל: "הישן – יתחדש, והחדש – יתקדש". כלומר, החידוש המתמיד – הוא המסורת היהודית במיטבה.