דפי מאורות (5771-57)

קדיש דרבנן

 

יתגדל ויתקדש שמיה רבה. בעלמא די ברא כירעותיה. (תרגום: יתגדל ויתקדש שמו הגדול, בעולם שברא כרצונו). פתיחת הקדיש הוא בהצהרה כי הקב"ה ברא את העולם כרצונו.

 

 

בעת הבריאה לא היה כפוף הבורא לשום דבר מכריח או מונע ואת העולם ברא בדיוק כפי שרצה ותכנן. העולם, כמו שאנו מכירים אותו, על מעלותיו ועל חסרונותיו, הטוב שבו והרע שבו, האור והחושך, כולם ברצונו. כבר שאל על כך פילוסוף אחד את רבן גמליאל (בראשית רבה פרשה א, ט) על עניין זה:

צייר גדול הוא אלוהיכם, אלא שמצא סממנים טובים שסייעו אותו – תוהו, ובוהו, וחושך, ורוח, ומים, ותהומות. אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא, כולהון כתיב בהן בריאה" וכו'.

לדעת הפילוסוף האל הוא צייר גדול, כלומר יודע ליצור מחומרים שהיו מוכנים לפניו, אך אין הוא בורא את החומרים הללו. גדולתו של האל היא בכך שהוא יכול ליצור מהחומר הקיים, אך הוא מוגבל למגבלותיו של החומר. אין הוא יכול ליצור מהחומר את מה שהחומר עצמו אינו יכול להיות. במילים אחרות: האל, בשעת הבריאה, היה מוגבל במוגבלותו של החומר שממנו יצר את העולם. על כך השיב לו רבן גמליאל כי בתיאור היצירה מקפידה התורה להשתמש בפועל "ברא". כלומר האל יצר את העולם וגם ברא את החומר שממנו העולם נברא יש מאין. האל, בחירות גמורה, החליט מה יהיו תכונותיו של החומר, מה יתרונותיו ומה מגבלותיו, ולאחר שיצר אותו כרצונו עשה ממנו את העולם, גם הוא כרצונו.

הפילוסוף, מאמין הקדמות, מוכן לקבל את התערבות האל בעולם, אולם לא את בריאת העולם על ידי האל. מדוע? מפני ששאלת הקדמות היא בעצם שאלת חירות האל ושאלת חירות האדם. כפי שמסביר הרש"ר הירש בפירושו לבראשית א, א:

אמונת הקדמות חותרת תחת כל מוסר, והיא כופרת בכל חירות באל ואדם. אם חומר העולם היה קדום, יכול היוצר לעצב מן החומר שניתן לו – לא את העולם הטוב בהחלט, אלא רק את העולם הטוב ביותר יחסית. כל רע טבעי ומוסרי היה נובע ללא תקנה מחסרונו של החומר. האל בעצמו לא יוכל לגאול את העולם  - לא מן הרע הטבעי ולא מן הרע המוסרי. אין האל אדון על חומר העולם, ואף האדם איננו אדון על גופו. החירות תעבור מן העולם והכרח עיוור ונטול תקווה ישלוט בעולם, באל ובאדם.

מוגבלות האל בשעת הבריאה פירושה מוגבלות של הבריאה להגשים את הציווי המוסרי של יוצרה. האל אינו יכול לצוות על האדם, בשר ודם בעל יצרים ונטיות חומריות, להתגבר על החומריות שבו ולהעפיל אל מרומי החיים המוסריים והאלוקיים, שהרי הוא כבול אל החומר ואת החומר עצמו אי אפשר לשנות ולרומם. הדגשת התורה בפתיחתה, והצהרתנו בפתיחת הקדיש שהאל ברא את העולם כרצונו, פירושה שהאל ברא את העולם עם יכולת להגיע אל קיום הצו המוסרי שהאל הניח כנר לרגליו. שוב לא יוכל האדם לטעון כי אינו יכול לעמוד בדרישות המוסר והצדק, שאינו יכול להיענות לצו האלוהי, מחמת גורל עיוור הכופה אותו – מעצם בריאתו – לחטוא. האל שליט על החומר שממנו נברא האדם והוא ברא אותו באופן שאינו מונע מן האדם להיות מוסרי, צודק וישר. כך מוסיף לבאר הרב הירש (שם):

הכל, חומר וצורה של כל הווה, נברא על ידי בורא חופשי כל יכול, והבורא עודנו שליט בחירות על החומר והצורה של כל הווה [...] וכדרך שהוא שליט בחירות על עולמו, כן השליט את האדם על עולמו הקטן. מהוייתו החופשייה נפח בו ניצוץ, למען ישלוט בחירות על הגוף וכוחותיו. כך ברא את האדם בצלמו, בצלם חופשי של האל החופשי [...] העולם שנברא בראשית איננו הטוב ביותר במסגרת הנתונים, אלא הוא העולם היחיד הטוב.

התורה מורה לנו בפתיחתה כי האל אינו נשלט בידי שום כוח שהוא, וכי קודם לבריאה לא היה דבר זולת האל הכל יכול. הוא ברצונו ברא את האדם חופשי משלטון החומר והוא השליט את האדם על גופו. אין האדם יכול להסתתר אחרי יצריו ודחפיו הפנימיים ולהכשיר כל תועבה. האדם נתבע לחיות חיי מוסר ואין כוח שיעצור בעדו.

בעת אמירת הקדיש אנו מקדשים את שמו ומספרים את גדולתו. עצם גדולה זאת של האל מחייבת גם אותנו. גדולת הבורא, שאינו מוגבל בגבולותיו של החומר, מחייבת את האדם להתדמות לבוראו.

קדיש דרבנן הוא קדיש שאותו אנו אומרים אחר מיתתו של אדם שסיים את חייו. בכך אנו מצהירים כי לא מגבלותיו של החומר הביאו את חיי האדם לקִצם, אלא רצון הבורא שהעולם שברא מתנהג כרצונו. בכך אנו מצדיקים עלינו את הדין, שלא הייתה מיתת האדם במקרה או בגלל מגבלותיו של החומר, אלא ברצון האל הנאמן, שהוא צדיק וישר.  

 

הרב אוריאל טויטו

מרכז תכנית המצוינות ומרצה לתנ"ך

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

חול המועד סוכות.pdf

מחבר:

טויטו, הרב אוריאל

דוא"ל:

[email protected]