דפי מאורות (5771-53)

רבי ישמעאל אומר:

"בשלוש עשרה מידות התורה נדרשת בהן"

 

פרשני הסידור טרחו למצוא הסבר ומקור למנהג לומר ברייתא של רבי ישמעאל, המובא כמעט בכל הסידורים. הברייתא של רבי ישמעאל מפרטת את י"ג העיקרים שהתורה נדרשת בהם

 

 

ההסבר המקובל לקוח מסידורו של רבי עמרם גאון, שהזכיר מנהג זה:

לפי שאמרו חז"ל, לעולם ישלש אדם שנותיו, שליש במקרא שליש במשנה ושליש בגמרא. ובתלמוד (קידושין ל ע"א ובעבודה זרה יט ע"ב) על השאלה, וכי אדם יודע ימיו שיוכל לחלקם כך, ענו: אל תאמר יחלק שנותיו אלא יחלק ימיו, היינו שבכל יום יעסוק בשלושת חלקי התורה, בזו הכתובה בספר התורה, בזו השנויה במשנה ובזו הנלמדת בתלמוד. מכאן סמכו חכמים, לומר בכל בוקר את שלושת החלקים. וכבר העירו כי נהגו לומר החלקים בשני מחזורים: המחזור הקטן, זה שאנו סומכים לברכות התורה בברכות השחר, ושם ישלשו: בברכת הכהנים הכתובה בתורה "יברכך ה' וכו' " ישננו משנת אלו דברים שאין להם שיעור ממסכת פאה, וישלשו בתלמוד בברייתת הדברים שאדם אוכל פירותיהם בזה ונשמרת קרנם לבא. זה כאמור המחזור הקצר, ולאחר שיסיימו ברכות השחר ועוד בטרם יוחל בפסוקי הזמרה, תקנו מחזור משולש נוסף וכקודמו גם הוא יחיל שלושה חלקים, שליש במקרא, פרשת צו וקרבן התמיד ושאר קורבנות בפסוקיהם, שלישי במשנה היא משנת איזהו מקומן של זבחים, ולסיום מחזור ארוך זה תאמר הברייתא החשובה של רבי ישמעאל, בה מונחים יסודות הלימוד של תורה ולימודה בהגדרת י"ג המידות שהתורה נדרשת בהם.

כך הובא בסידור אוצר התפילות. והוסיף על זה בעל ה"עבודת ישראל" בשם רבנו יונה (ברכות יא) דבר חידוש, כי שלושת חלקי הלימוד הנזכרים הם כנגד שלוש ברכות התורה שאנו אומרים (יושם לב כי סדר הופעת הברכות מלמטה למעלה, וכך...) ברכת לעשוק בדברי תורה כנגד התלמוד, ברכת והערב נא את דברי התורה [...] המלמד תורה לעמו ישראל, כנגד לימוד המשנה, ואחרונה בברכות, והראשונה במעלה, שזכתה ונתקנה על קריאת התורה, ברכת אשר בחר בנו היא תהא כנגד דברי התורה הכתובה, ובמה שסיים בסדר הברכות בו מתחיל "יברכך ה' " ואחר כך משנת אלו דברים וכו'.

לאחר שביררנו את מערך המסגרת של אמירת הברייתא של י"ג המידות, נרצה להבין את חשיבותה ואת מעמדה, שכך עלה לה שנבחרה לייצג את אותו שליש של התלמוד. בפשטות וכפי שכתבו פרשני הסידור "לפי שהיא יסוד התלמוד" (אוצר התורה). רצונו לומר, מאחר שקבענו לומר במחזור הארוך דברי תורה תלמודיים, הרי שראש דברינו יהיו הכללים שלפיהם התפתחה התורה התלמודית, התורה התנאית והאמוראית, הלומדת ודורשת ופוסקת הלכות רבות ונכבדות, שהם יסודי התורה, בעזרת הכלי היסודי הזה של המידות ההגיוניות והלוגיות שמוסר לנו רבי ישמעאל בברייתא שלפנינו.

נפתח מעט את עומקן של המידות ואת מעמדן. הרמב"ם בשורשו השני בהקדמתו לספר המצוות שלו, כתב:

 

השורש השני הוא שאין ראוי למנות [בתוך מניין תרי"ג המצוות] כל מה שלומדים באחת משלוש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן [...] לפיכך הראוי בזה, שכל מה שלא תמצאהו כתוב בתורה, ותמצא בתלמוד שלמדוהו באחת משלוש עשרה מדות – אם בארו הם בעצמם ואמרו שזה גוף תורה, או שזה דאורייתא – הנה ראוי למנותו, שהמקבלים אמרו שהוא דאורייתא. ואם לא יבארו זה ולא דברו בו – הנה הוא דרבנן.

ובהמשך:

הנה נתבאר לך שאפילו בימי משה נאמר דקדוקי סופרים, כי כל מה שלא שמעו בסיני בביאור הנה הוא מדברי סופרים. הנה כבר התבאר כי תרי"ג מצוות שנאמרו לו למשה בסיני לא ימנה בהן כל מה שילמד בשלוש עשרה מדות. [...] כל שכן שלא ימנה בהן מה שהוציאו באחרית הזמן. אבל אמנם ימנה מה שהיה פירוש מקובל ממנו, והוא שיבארו המעתיקים ויאמרו שזה הדבר אסור לעשותו ואיסורו דאורייתא, או יאמרו שהוא גוף תורה – הנה נמנה אותו, כי הוא נודע בקבלה ולא בהיקש. ואמנם זיכרון ההיקש בו והביא הראיה עליו באחת משלוש עשרה מדות, להראות חכמת הכתוב כמו שבארנו בפירוש המשנה. 

מעניין וחשוב כי כוחה של המסורת המקובלת חזקה יותר לרמב"ם מכל דרשה הנלמדת במידות, אף על פי שיכול הלומד לחשוב: "הנה יש לנו לימוד ישיר מהמקור האלוקי העליון – התורה הכתובה – ואני משתמש בכלי קודש של אחת המידות, הרי אני 'נוגע' בקודש הקודשים האלוקי וממנו הייתי רוצה לינוק את הדין השורשי", מחדש לנו הרמב"ם שהתורה המסורה איש מפי איש עד הר סיני, עד משה עד דבר ה' של "על פי הדברים האלה" תורה שנמסרת בעל פה – זו המסורה, היא זו הקובעת את רמת המצוות ואת הגדרתן. לפיכך ייתכן להוסיף ולחדש כי דווקא בגלל ידיעה חשובה זו נבחרה הברייתא של רבי ישמעאל כחותמת את מחזור הלימוד הארוך, תוך לימוד וידיעה של ההגדרה הנכונה של מערך התורה המתחדש והנלמד לדורותיו.

אי אפשר לדון בענייננו בלי להביא, ולו במקצת, כמה משפטים מדברי החכמה הנשגבים של מרן רבנו רבי דוד כהן, "הנזיר" (שזכיתי ללמוד אצלו בביתו בעת היותי תלמיד בישיבת "מרכז הרב"), בספרו החשוב "קול הנבואה",

ההיגיון עברי – שמעי הוא, לא עיוני (בנוי על שמיעת המילים, ולא על היגיון שכלי!). תלמוד ההיגיון השמעי העברי נתון במידות שבהן התורה נדרשת (עמ' ג, המובאה, בשינוי קל) [...] תורת ההיגיון השמעי העברי, הנתון במידות שבהן התורה נדרשת, תשמש מבוא למידות מדרשי ההלכה והישרת דרכי התלמוד, שבעמקות וחריפות לימודם גדל ויגדל השכל העברי, יגדיל תורה ויאדיר, ויתחדש רוח ישראל (עמ' ה).  

בהסבר דבריו יש לומר כי הדרך המיוחדת של המידות הבנויות בעצם על היגיון שמעי, היקש והשוואת מילים, מקורם בדבר ה' המתגלה אלינו על ידי כוח הנבואה המשמיע את דבר ה'. לכן מסיים "הנזיר" כי בכך "יתחדש רוח ישראל [...] רוח ההיגיון העברי, שלאזנים כרויות ופקוחות, הוא נשמע – כרוח נבואה".

 

הרב יוסף אנטמן

מרצה בהתמחויות לתושב"ע ולתנ"ך

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

האזינו תשעא.pdf

מחבר:

מקאנטמן, הרב יוסף

דוא"ל:

[email protected]