דפי מאורות (5776-15)

"ולמען תספר באזני בנך ובן בנך"

 

"ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה, כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו" (שמות י, א). הקדוש ברוך הוא שולח את משה לגאול את בניו מעבדות מצרים, אך הוא מקדים ומודיע לו שמשימתו לא תהא קלה.

 

 

​

. לב פרעה ועבדיו, אומר ה' למשה, מוקשה באופן על-טבעי וקשה מאוד יהיה לרככו. לשם מה? מהי מטרתה של אותה הכבדת לב? ממשיך הקדוש ברוך הוא ומונה שתי סיבות:

א. "למען שיתי אותותיי אלה בקרבו" (שם). היינו, כפי שמסביר הרמב"ם, הכבדת הלב באה כעונש לפרעה בשל רשעותו כלפי בני ישראל. הקשיית הלב תגרום שימשיך וינהג ברשעות ועקב כך ייענשו הוא ועמו קשות ויאבדו ברשעם" (הלכות תשובה ו, ג; שמונה פרקים, פרק ח).

ב. "ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך, את אשר התעללתי במצרים ואת אותותיי אשר שמתי בם" (שם, ב). התכלית הנוספת להקשיית הלב ולמכות שבעקבותיה, היא חינוך עם ישראל. חינוך הדורות הבאים לאמונה בכוחו הבלעדי של ה' בבריאה, וזוהי בעצם מצוות סיפור יציאת מצרים, הנלמדת גם מפסוקים אחרים (רמב"ם, הלכות חמץ ומצה ז, א).

מסביר הרב משה צבי נריה זצ"ל: מי הם בנך ובן בנך האמורים בכתוב אשר עליהם נאמר "ולמען תספר"?
רק שני ילדים עבריים בודדים לא זכו לראות את נסי מצרים בעת התרחשותם. שני בניו של משה – גרשום ואליעזר. בעת התרחשות הנסים והנפלאות, בכל משך תקופת היציאה ממצרים, הם ישבו במרחקים, במדיין. מופלא הדבר: זכה כלל ישראל לראות את הנסים הגדולים ואת היד החזקה אשר עשה ה' במצרים ועל שפת הים. מדוע דווקא בני משה לא זכו לראות עין בעין את יד ה' במצרים? על מה עשה ה' ככה?

השיב על כך אחד מגדולי האדמו"רים: כל האבות בדור יוצאי מצרים נטולי יכולת הם לספר את הסיפור כהתרחשותו. שהרי כאשר הם סיפרו את סיפור היציאה בשנה השנייה לצאתם  ממצרים לבניהם, ידוע ידעו האבות והבנים שזו רק חזרה, שכן הבנים כאבותם כולם חשו וראו את יציאת מצרים ונסיה. המספר הראשון שהתאפשר לו לספר את סיפור היציאה המלא, במלוא עוצמת החוויה ובעוז אמונה, מתוך אספקלריה המאירה, הוא משה רבנו שיספר לבניו את סיפור יציאת מצרים, "למען תספר באזני בנך" כפשוטו. משה יספר לאליעזר ולגרשום בניו. הסיפור שיסופר מדור לדור, מאב לבן, יואר באורו ובגודל ראייתו ואמונתו. על כן סיבב מסבב הסיבות שגרשום ואליעזר לא יהיו במצרים. עצה עמוקה היא של קורא הדורות מראש, שמצווה זו המשרישה אמונה לדורות "למען תספר באזני בנך" תיפתח בגדולים. רצה הקב"ה לזכות את ישראל שמעיינות השרשת האמונה הנובעים מסיפור יציאת מצרים ייפתחו בגדולי צופי הישועה ועוז אמונה. על כן נבחר דווקא משה רבנו להיות הראשון שמעביר אמונה זו לדורות הבאים, כי מאורעות גדולים נצרכים לשעתם ונדרשים לדורות. בן הדור צריך למצות את עומק חיי דורו ולהעביר את תוכנו לדורות שיבואו. יש לחוות את חיי השעה ולהעביר את תוכנם לדור הבא; יש לחיות את חיי השעה בעומקן ולהגיע לאותה נקודה שבה הם גובלים עם חיי עולם. כלומר, מי שחווה את החוויה בשעת התרחשותה, עליו לקחת מאותה חוויה את התוכן, את המסר, ולהעביר הלאה. התוכן העיקרי בחוויית יציאת מצרים ושאר נסי התקופה הוא האמונה שלנו בקב"ה. זהו המסר שאותו לקחו משה ושאר אבותינו שהיו שם וראו במו עיניהם את הנסים במלוא עצמתם – האמונה החזקה ב"מי שאמר והיה העולם". את המסר הזה משה היה הראשון להעביר לבניו הפרטיים כמו גם לשאר עם ישראל בדורות הבאים עד היום הזה.

 

(לקוח מתוך "שיחות לספר שמות", הרב אביגדור הלוי נבנצאל; ומתוך "נר למאור", הרב משה צבי נריה זצ"ל9.

אביטל פקטור

סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד

 

 

 

קבצים להורדה:

בא תשעו

מחבר:

פקטור, אביטל