דפי מאורות (5776-04)

"קדשהו במאכל" – כיצד?

 

הבית האחרון של מזמור "מנוחה ושמחה" עוסק בין היתר בשכר שיינתן למי שמענג את השבת, ובלשון המזמור, "יזכו לרב טוב המתענגים בה". כלומר שהמענגים את השבת יזכו לטובה מרובה.

 

 

​

הרעיון שלפיו התענגות בשבת באמצעות מאכל ומשתה מזכה בשכר פותח וגובש כבר בספרות חז"ל. כך מובא למשל במסכת שבת (דף קיח):

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים [כלומר: אין לה קץ – רש"י] [...] אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר: "והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך" (תהלים לז) [...] במה מענגו? רב יהודה [...] אמר: בתבשיל של תרדין, ודגים גדולים, וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו – הרי זה עונג. מאי היא? [מה הוא "דבר מועט" זה?] – אמר רב פפא: כסא דהרסנא [דגים קטנים מטוגנים – רש"י]".

זאת ועוד. גם על אכילת שלוש סעודות בשבת עשוי להינתן שכר, כפי שביטא זאת רב נחמן, "תיתי לי דקיימית שלש סעודות בשבת" (שבת קיח ע"ב), כלומר תבוא עליי ברכה על כך שקיימתי שלוש סעודות בשבת.  

יש להעיר, כי עונג שבת בכלל ואכילת שלוש סעודות בפרט אף קיבלו בהלכה גדר של מצווה וחובה (ראו למשל: רמב"ם הלכות יום טוב פרק ו, הלכה טז, שולחן ערוך אורח חיים, הלכות שבת, סימן רצא, א ומשנה ברורה שם, סעיף קטן א).

על פי מקורות חז"ל התענגות בשבת באמצעות מאכל ומשתה אינה רק מזכה בשכר או בברכה, אלא היא מהווה גם מרכיב מרכזי בקדושת השבת. כך מופיע במדרש על הביטוי "מקראי קודש" האמור ביחס לשבת ולימים טובים: "קדשהו במאכל, קדשהו במשתה, קדשהו בכסות נקייה" (מכילתא דרשב"י, פרק יב).

מתקבל על הדעת שאנו מקדשים את השבת באמצעות לבישת בגדים חגיגיים, אך עשויה להתעורר השאלה כיצד מתקדשת השבת דרך מעשים גשמיים של אכילה ושתייה או אכילת שלוש סעודות.

אגב, שאלה דומה מושמת בפיו של המן האומר לאחשוורוש, על פי המדרש:

שניהון רברבן [=שיניהם של היהודים גדולות בגלל...] שאוכלין ושותין ואומרים עונג שבת עונג יום טוב, שהן מכניסין פחת בממונו של עולם [=פוגעים בכלכלה העולמית], חדא לשבעה יומין שבתא [=שבת פעם בשבוע] [...] בניסן פיסחא [=פסח], בסיון עצרת [=שבועות], בתשרי ריש שתא וצומא רבא וחגא דמטללתא [=ראש השנה, יוה"כ וחג הסוכות] (אסתר רבה ז, יב). 

דומה כי על השאלה כיצד נמצאת קדושה במאכל ובמשתה ניתן לענות בשני אופנים:

 

א.    דברי תורה ותשבחות בסעודה

במסכת מגילה (יב, ע"ב) מובאים דברי רבא לפיהם: "יום השביעי שבת היה, שישראל אוכלין ושותין, מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות. אבל אומות העולם שאוכלין ושותין – אין מתחילין אלא בדברי תיפלות [=שטות]. וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים: מדיות נאות, והללו אומרים: פרסיות נאות".

לאור דרשה זו ניתן לומר כי השבת מתקדשת באמצעות הסעודות כאשר נלווה להם ממד דתי של קדושה המתבטא באמירת דברי תורה ודברי תשבחות.

 

ב.    כוונה לשם שמים בסעודה

ביחס לדברי המשנה, "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות ב, יב) כותב הגר"א כך:

אפילו בעניינים הגשמיים, והזהירו על מידת התאווה ביותר, שכל אכילה ושתיה יהיה לשם שמים [...] וכן אכילת השבתות ותענוגו, 'וקראת לשבת עונג' (ישעיה נח, יג) [...] כי אין הנשמה שלימה אלא אם כן באכילה ושתיה, שיתיישב הגוף, וזהו סעודת לויתן לעתיד לבוא (בבא בתרא, עה ע"א), וכן כל הסעודות של מצווה [...] שקושר רוחני בגשמי במאכל, כי הגוף נהנה במאכל והנשמה בכוונת האכילה לשמו (הגר"א, פירוש על כמה אגדות, ירושלים תשנ"ז, עמ' עט). 

על פי הדברים הללו ניתן לומר כי אין קדושה באכילה כשלעצמה, אלא אנו מעניקים לה ממד דתי של קדושה על ידי כוונה, כגון כוונה בעת האכילה לקיים את מצוות עונג שבת או את מצוות שלוש סעודות בשבת.

 

בסיכומו של דבר יוצא כי התענגות בשבת באמצעות סעודות היא בגדר מצווה, יינתן עליה שכר כמופיע במזמור הנדון ("יזכו לרב טוב המתענגים בה") ואף מצוי בה מוטיב של קדושה. מוטיב זה מוצא את ביטויו באופן השלם ביותר כאשר סעודות השבת נעשות מתוך כוונה לענג את השבת וכאשר נלווים להם דברי תורה וזמירות.    

 

הרב ד"ר אורי נויבירט וגב' נועה נויבירט,

מדריכה פדגוגית במסלול הגיל הרך

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

וירא תשעו.pdf

מחבר:

נויבירט, הרב ד"ר אורי וגב' נועה