דפי מאורות (5775-16)

תפילה קצרה זו שאנו מכירים מתפילת ה"הלל", הנאמרת בראשי חודשים ובמועדים, לקוחה מספר תהלים קיח.

במדרש ילקוט שמעוני לשיר השירים (סימן תתקפו) אומרים חז"ל: "דבר אחר הראיני את מראיך בקיחת לולב נאה ואתרוג נאה, השמיעני את קולך בהלל.

 

 

​

כי קולך ערב בהודו לה' כי טוב, ומראך נאוה באנא ה' הושיעה נא ובאנא ה' הצליחה נא". מה ראו חז"ל להביא תפילה קצרה זו כמבטאת את "מראך נאוה"? אם היו מביאים תפילה זו לשיח ראוי ומתוקן או לקילוס הגון, גם אז היה ניתן לשאול ולחדד על מה ולמה, אך כשמדובר על "מראך נאוה", מדוע מופיע פסוק זה?

תפילה זו נאמרה בעת הקפת המזבח במצוות ערבה, בסוכות, כמפורט במשנה, סוכה ד, ה: "בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא". האם ניתן לזהות עניין מיוחד בפסוק זה שנבחר מכל הפסוקים האחרים להיאמר בהקפת המזבח מדי שנה בחג הסוכות? ועוד, מה לו לפסוק של בקשה ותחנונים בתוך תפילת הלל שכל עניינה שבח והלל לקב"ה?

ייחודו של פסוק זה שהוא קצר באורכו וארוך במסר שאותו הוא מבקש להעביר.

לפסוק שני חלקים. בחלקו הראשון, "הושיעה נא", מבקש המשורר מריבונו של עולם שיצילוֹ מיד צר, שירחיק ממנו את הרעה, שיאפשר לו להמשיך לעבוד אותו ללא חשש. בחלקו השני, נוספת קומה והבקשה "הצליחה נא" כבר מבקשת ברכה והצלחה במעשה ידינו. נוכל לראות כאן סוג של בקשת "סור מרע ועשה טוב". סור מרע – סלק מאתנו את האויב המנסה להורגנו, הושיע אותנו ממנו. עשה טוב – לאחר שנהיה בטוחים, סייע לנו להצליח במעשה ידינו ובעבודתך. בעומק הדברים יש כאן גם הודאה של האדם שמקור כוחו הוא מהקב"ה. הוא זקוק לבוראו לישועה ולהצלחה, ההפך הגמור מאמירת "כחי ועצם ידי".

זאת ועוד, יש שיאמרו שמדובר פה גם על בקשה להווה וגם על בקשה לעתיד: הושיעה נא – עכשיו; הצליחה 
נא – בעתיד, כלומר הפסוק הקצר עוסק בשני זמנים.

שתי בקשות אלו מעוטרות בתחילתן ב"אנא" ובסופן ב"נא". שתי מטבעות לשון אלו נותנות משנה תוקף לבקשה או ככתוב בפירוש דעת מקרא: "ותחינה זו אמורה בלשון שדול והפצרה חזקים", וכמובן בשימוש כפול וישיר בשם ה'.

כאמור, תפילה זו מיוחדת מאוד: קצרה באורכה, נוחה להיאמר, בעלת מאפיינים ליריים (חזרה על מילים, הקבלה), אך מלאה ועמוקה בכוונת הבקשות. יש בה משמעות שונה בשתי הבקשות, שאולי מתחלקת גם  לשני זמנים שונים, מעוטרת במילות בקשה חזקות ומשדלות וכן פנייה ישירה וכפולה לה'.

לעניות דעתי, טמון במזמור זה מסר משמעותי וחשוב על הצורך באמירות ממוקדות, ברורות, לא מסורבלות, שיש בהן כוונות ומשמעויות ראויות ואין בהן חזרות מיותרות ומשמימות.

אולי גם חז"ל מצאו בפסוק זה, קצר הכמות ורב האיכות, מבנה ראוי והצמידו אותו למילים, "מראך נאוה", כמצוטט משיר השירים להלן. ייתכן שדווקא בשל כך נבחרה תפילה זו להיאמר בעת אירוע הקפת המזבח, אירוע גדול ומרשים, שתפילה קצרה ומדויקת מתאימה לו מאוד.

בעניין התאמת תפילה זו, תפילת בקשה, לתפילת הלל, שכל כולו שבח והודאה, נדייק ונראה שאין מדובר כאן על תפילת בקשה ותחנונים רגילה שאנו מכירים ממקומות אחרים, עם פירוט והרחבה לבריאות טובה, לפרנסה, לכלכלה ולגשמים בעתם. הבקשה בפסוק זה היא כללית ומגיעה כאמירה: אנא, תושיע אותי מאויביי ושלח ברכה והצלחה במעשה ידיי, כדי שאוכל להמשיך לעבוד, לשבח ולקלס אותך על כל הטוב שאתה גומל עמדי. כלומר, פסוק זה, בקשה זו, הוא חלק בל ינותק משאר חלקי תפילת ההלל, תפילת ההודאה וההודיה, בכך שהוא מביע את רצונה של הנשמה להמשיך בהלל זה למי שאמר והיה העולם ולצורך כך מבקשת ישועה והצלחה.

 

אריאל ניסן

מרצה בהתמחות לחינוך חברתי קהילתי

 

 

קבצים להורדה:

בשלח תשעה.pdf

מחבר:

ניסן, אריאל

דוא"ל:

[email protected]