פרשת תצוה

 

וכן, מדוע הציווי הוא "ואתה" ושמו של משה איננו נזכר לא בעניין זה ולא בשאר העניינים שבפרשה? מעת הופעת משה רבנו בחייו של עם ישראל זוהי הפרשה הראשונה שבה הוא לא מוזכר.

כדי לענות על שאלות אלו נחזור כמה פרשות אחורה למעמד הר סיני. אנו יודעים שכאשר ניתנה התורה לישראל היא לא נמסרה על ידי הקב"ה ישירות, אלא עברה לישראל באמצעות משה רבנו. עוד אנו יודעים שמעמד הר סיני היה בבחינת "כפה עליהם הר כגיגית" ולעם ישראל לא היה רצון עצמי לקבלת התורה, כך שלמעשה ממתן תורה ועד לפרשת תצווה בני ישראל מקיימים את התורה מתוך כפייה כביכול ולא מתוך רצון אמתי.

לכן כאן הקב"ה מורה למשה "ואתה תצווה אל בני ישראל" מלשון צוות וחיבור, כאילו אמר הקב"ה למשה: "אתה, כמשה רבנו, חייב לחבר את עם ישראל לקב"ה, לתורה ולעצמם ללא קשר ישיר אליך, אלא להגיע לידי קשר ללא צינורות של עם ישראל לאור האין-סופי של הקב"ה. כאשר תחבר את עם ישראל לקב"ה תגרום להם לעבור ממצב של אמונה למצב של הכרה"; לא עוד "כפה עליהם הר כגיגית". מעתה צריך שיהיה חיבור של עם ישראל לקב"ה מתוך קבלה עצמית, מתוך העצמיות האמתית והפנימית שלהם, ומתוך הכרה ורצון.

למעשה יש דרישה ממשה רבנו לעבור ממצב של "רועה מוביל" שעומד תמיד לפני העם, למצב שבו עם ישראל יהיה "כמעיין המתגבר".

נסביר זאת על ידי השוואה לשליחות שאנו בונים לעצמנו בשנים אלו. מורה טוב, מלבד החומר העיוני שהוא מכניס בתלמידיו, צריך להביא אותם למצב של בערה ואש שתזרום בדמם ובנשמתם (כמובן בכיוון המואר והחיובי). מטרת המורה היא שתלמידיו יקבלו ממנו השראה ויוכלו לפעול ולהמשיך לגדול גם בלעדי המורה, "כמעיין המתגבר".

זוהי אחת הסיבות לכך ששמו של משה לא מוזכר בפרשה. יש רצון להדגיש ולזכור שהמשימה האמתית היא העדר, עם ישראל. הם עכשיו המטרה ומשה צריך להעצים אותם ולתת להם לפעול בלעדיו.

כמובן, לא מקרה הוא שהמילים "ואתה תצווה" הן ציווי על שמן זית. כל עניינו של שמן הוא הזכות, הטוהר והיכולת להאיר. כדי להאיר עלינו להתחבר לעצמנו ולמצוא את העצמיות ואת הרצון האמתי שלנו.

זוהי תפילתנו: "ריבונו של עולם תן בנו רצון אמתי, נקי וטהור. עם הרצון הזה נוכל לעבוד את ה' במסירות נפש, עם עצם הנשמה כמו שהיא מושרשת בנו מהנקודה הכי גבוהה שלה, ונוכל להיות כתלמידים אשר הגיעו לבחינת 'המעיין המתגבר' ".