פרשת שמות

 

צריך לומר שמדרך העולם שכאשר אדם עומד בפני תפקיד קשה כמו טיפול בחולה אנוש שהטיפול בו כרוך בעבודה קשה בלי הפסקה, שאם ימות החולה יהיו מטפלים שלא יצטערו כל כך, ואפילו אם זה הורה או מישהו אהוב, שמכל מקום עכשיו הוא נעשה חופשי מהמשימה הקשה. בזה שהוא לא מצטער אומר הרב פיינשטיין זצ"ל (בספר עלינו לשבח שכתב משה מיכאל צורן על ספר שמות) [סרה1] שהוא אינו נחשב לחוטא גדול שלא הוא גרם לכך ולא הוא הביא את המוות על החולה.

כך עמד גם בפני המיילדות תפקיד קשה: להחיות את הילדים, בניגוד מוחלט לגזרתו של פרעה, ומעשה ההחייאה שלהן היה כרוך בפיקוח נפש של ממש. אם המיילדות היו מגיעות אל היולדת ומגלות שהתינוק מת בלידה, והן לא היו כל כך, האם אפשר היה לבוא אליהן בטענות על כך? הלא בדרך זו הן היו משתחררות ממעמסה קשה וממעשה שיש בו פיקוח נפש.

אבל הן לא התנהגו כך. יותר מזה, הכוונה ב"ותחיין את הילדים" היא לא רק שלא הרגו אותם, אלא שהן רצו בהחייאה הזו ולא התחשבו בקשיים שעמדו בפניהן. הן החיו את הילדים הגם שבכך הביאו את עצמן לידי ניסיון קשה. נוסף על כך, אם הן הגיעו לבית היולדת וגילו שהתינוק מת, הן הצטערו מאוד.

כל זה מיראתן הגדולה את ה'. בזכות זה זכו לבתי מלכות, כהונה ולוויה, כי רק ממשפחות כאלו יכולים לצאת ילדים עם יראת שמים אמתית.

מוסיף בעל הטורים ששפרה נקראה בשם זה על שם השפופרת שהייתה תלויה על צווארה שבה הייתה מנשימה כל תינוק שנולד ללא נשימה, היינו שהייתה עושה החייאה. בוודאי שלא נצטוותה לעשות פעולה זאת, ורק יראת השמים הטהורה שלה הביאה אותה לכך.

"ותחיין את הילדים"

שיטות רבות יש כיצד להחיות את הילדים ולהפיח בהם רוח של קדושה וטהרה, וכולן צריכות להיות טבולות במסירות נפש. מסופר על אמו של רש"י שמסרה את נפשה להחיותו בדרך מיוחדת במינה, על ידי שגערה בו ואיימה עליו.

רש"י נתייתם מאביו בגיל צעיר ואמו שלחה אותו ללמוד בישיבתו של גדול הדור רבי יעקב בן יקיר. כאשר נפרדה ממנו, אמרה לו אמו: "ראה בני אתה הולך עתה ללמוד בישיבתו של גדול הדור. אם לא תחזור משם כשאתה גדוש בתורה – לא אשמח לראותך". דברים אלו נחרטו בלבו של רש"י והצמיחו לעם ישראל גדול דור שהביא למהפכה שלא נראתה כמותה בישראל.

כל זה בזכות מסירות הנפש של האם הצדקנית שלא חששה מלומר את המילים הקשות לבנה היתום. הרי ברור שהדבר לא היה לה קל. להוציא את הילד היתום מן הבית לתקופה כה ארוכה, ולדבר אליו דברים כה קשים. כמה אמהות היו מסוגלות לעשות זאת? אבל אמו של רש"י הבינה שהמילים האלו ייחרטו עמוק בלבו של הילד ויעוררו אותו ללמוד בהתמדה.

נכון שכיום הדברים שאמרה אמו של רש"י נראים לנו קשים ולא מובנים. היום אנו לא מדברים קשות לילדינו, אך מתוך דבריה של אמו של רש"י ניתן להבין את החשיבות של לימוד התורה, ועד כמה הדגשת חשיבות זו משפיעה על חינוך ילדינו. 

שנזכה ללמוד מהן מהי יראת ה' הראויה.

---