אבד חסיד מן הארץ

בעין חינוכית (78)

עם הסתלקותו של הרב פרופ' אלעזר טויטו זצ"ל

הרב פרופ' אלעזר טויטו זצ"ל – תמצית קורות חיים

הרב פרופ' אלעזר טויטו זצ"ל נולד בכ"ח בטבת תרפ"ט (1929) באלג'יריה. עם סיום לימודיו התיכוניים שם עלה ארצה בדרך בלתי-לגלית, התגייס לפלוגה הדתית של הפלמ"ח והשתתף במלחמת העצמאות. באוניברסיטת בר-אילן למד לתואר ראשון תנ"ך ותולדות-ישראל ולתואר שני – תנ"ך. את הדוקטורט הוא עשה באוניברסיטה העברית בירושלים. הקריירה החינוכית שלו החל במחנה המעצר בקפריסין בדרכו ארצה. משנת 1962 עבד במשך עשרים שנה כמורה וכמנהל במוסד להכשרת מורים בגבעת וושינגטון. היה מפקח במחוז הדרום של משרד החינוך ולימד במחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן עד פרישתו. במקביל, לימד פרופ' טויטו תנ"ך במכללת אורות ישראל, תחילה לתואר הראשון ומשנת תשס"ד – גם לתואר השני, ואף עמד בראש ההתמחות לתנ"ך במכללה. לאחר שנים אחדות נבחר פרופ' טויטו ליו"ר המועצה האקדמית של המכללה, תפקיד אותו מילא עד הסתלקותו. לצד זה הוא לימד שיעורי תורה רבים ביישוב מגוריו – אלקנה. בצד פעילותו החינוכית פרסם מאמרים רבים בעברית ובלועזית בנושאי חינוך ומקרא וחיבר את הספרים: "ר' חיים בן עטר ופירושו 'אור החיים' לתורה", ו"הפשטות המתחדשים בכל יום" – עיונים בפירושו של רשב"ם לתורה. נפטר בשבת פרשת בלק, י"ד בתמוז, והובא למנוחת עולמים ביישובו אלקנה למחרת, ט"ו בתמוז – יום הסתלקותו של בעל "אור החיים" שאת משנתו חקר.

 

דברי פרֵדה שנישאו בשעת הלוויה
הרב פרופ' נרי' גוטל, נשיא מכללת אורות ישראל
 
"אבד חסיד מן הארץ". ארבע מילים אלה של הנביא מיכה (ז, ב) הדהדו בראשי מיד עם צאת השבת, כאשר התבשרתי על השמועה הרעה בדבר הסתלקותו לבית עולמו של הרב פרופ' אלעזר טויטו זצ"ל. שכן, יותר משהיה פרופ' טויטו חכם – והוא היה מאוד חכם, ויותר משהיה תלמיד חכם – והוא היה תלמיד חכם גדול, ואף יותר משהיה משכיל – והוא בהחלט היה משכיל וידען בתחומים רבים, יותר מכל זה הוא היה "חסיד". זכינו לראות לנגד עינינו אישיות נאצלה בעלת מידות תרומיות, וראש לכולן – מידת הענווה. בקשתו בחייו שלא להספידו אחר מותו, אינה אלא בבואה קטנה, קצה קרחון של ענווה מהותית ועמוקה שבה נהג כל ימי חייו.
הסתלקותו של פרופ' טויטו יוצרת בקרבנו חלל גדול. מֵמד אחד של החלל הוא החלל המשפחתי, לרעייתו דינה שתבלטו"א, לבני ביתו ולכל המשפחה ואף למקורבים. ראש המשפחה, נזר המשפחה, נעדר. מֵמד שני הוא החלל היישובי, ליישוב אלקנה, שכן פרופ' טויטו היה אבן פינה ונדבך יסוד ליישוב. לא פעם, לא פעמיים וגם לא עשר פעמים ויותר שמעתי "דיווחים" על השיעור הקבוע בין מנחה לערבית, על השיעור ב"כולל" ועל עוד אין ספור שיעורים פעילים שהרביץ בהם תורה. מֵמד כואב לא פחות מכך הוא החלל המכללתי. לי אישית קשה לתאר את המכללה בלעדיו. אני "קיבלתי" אותו ב"ירושה" מקודמי בתפקיד, הרב ד"ר יהודה פליקס יבלטו"א ומאז הריאיון הראשון שנערך לי לפני כניסתי לתפקיד ועד לימים האחרונים, פרופ' טויטו נכח "שם" תמיד. נוכחותו לא הייתה פאסיבית; ממש לא. פרופ' טויטו הרביץ תורה בלומדי תואר ראשון ובלומדי תואר שני, הוא עמד בראש המועצה האקדמית וניהל את המערך האקדמי, כלפי חוץ וכלפי פנים, בדרך מעוררת כבוד והדר.
יתרה מזאת. פרופ' טויטו היה לי תמיד "פרטנר" נכון ללבטים, לבירורים, לשיקול דעת של "זקן שקנה חכמה". לא זה המקום ולא זו העת – לפי בקשתו, כאמור – להאריך בדברים אך היו כמה וכמה אירועים ונושאים שהוא, ורק הוא, הצביע על הכיוון הנכון שאותו כדאי לקחת. ואכן התקיים בו מאמר חז"ל (שמו"ר ג) על "כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל" אלא מצליח.
פרופ' טויטו מובא לבית עולמו ביום הסתלקותו מן העולם של רבי חיים בן עטר, "אור החיים הקדוש", אחת משתי דמויות שאותן חקר פרופ' טויטו ושלהן הקדיש חיבור חשוב: רשב"ם ו"אור החיים". בשבת שבה הסתלק פרופ' טויטו מאפיין אור החיים ארבעה סוגי תלמיד חכמים: "כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ד', כארזים עלי מים". ארבעת הדימויים מכוונים לארבעה סוגי צדיקים: (א) אותם שהם כשמואל הנביא ומסבבים בכל אתר ללמד תורה; (ב) צדיקים הקבועים לתלמוד תורה ולהורות בלשכת הגזית והרוצה מגיע אליהם; (ג) הלומדים תורה לעצמם להשכיל ולהבין; (ד) המחזקים ידי הלומדים ויוצאים למלאכתם למצוא טרף. מי שהכיר את פרופ' טויטו יודע עד כמה הוא היה רחוק מ"צדיק בפרווה". הוא נמנה ללא ספק על הסוג הראשון. ממחנה המעצר בקפריסין שבו לימד עולים חדשים, דרך גבעת וושינגטון ששם לימד פרחי הוראה, ולימים השכלה גבוהה בבר אילן ובמכללת אורות ישראל, ולצד זה –
כאמור – אין ספור מסגרות של שיעורי תורה כאן ושם ובכל אתר ואתר.
אור החיים בפרשתנו אף מוסיף ומתייחס לשאיפתו של בלעם (שאיפה שלא זכה לה): "תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו". מה הוא "מות ישרים" ומה ייחודי בו, שואל אור החיים, ומשיב: "הפליג רשע לשאול ענין גדול, שאמרו ז"ל אנשי אמת שיש ב' הדרגות בצדיקים בשעת מיתתם, הא' שיוצאת הנפש מן הגוף והולכת באין מסך מבדיל באין מעכב עד מקום האושר העליון, ויש צדיקים שביציאת הנפש לא ישיגו גדר זה ונמנעים מלכת תיכף ומיד ומתעכבים עד זמן מה אם יהיה להם חטאים וכדומה ואפילו חטא כל שהוא יסובב הדבר, ולזה בחר בלעם לשאול גדר העליון שנפשו בשעת מיתה תהי' כמיתת אותם שהולכים ביושר את פניו יתב' באין מסך באין מעכב".
פרופ' טויטו היה משל ומופת ל"ישרים" במובן שעליו מדבר הנצי"ב בפתיחתו הידועה לחומש בראשית. עליו בדיוק קונן הנביא מיכה (שם) "אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין". לכל הנוכחים כאן, שהכירו את פרופ' טויטו, אין ספק שהוא נמנה בבירור על הסוג הראשון, סוג הצדיקים-החסידים-הישרים המגיעים תכף לחסות בצל כנפי השכינה.
הֱיֵה נא אם כן יקירנו רבי אלעזר זצ"ל מליץ יושר על כל משפחתך, וראש לכול על רעייתך שהייתה לך עזר כל ימיכם, הֱיֵה נא מליץ יושר על היישוב אלקנה ועל מכללתנו-מכללתך, והֱיֵה מליץ יושר על כלל עם ישראל שכה זקוק לרחמי שמים.
תחינתנו שטוחה לפני בורא עולם שיבולע המוות לנצח ויקיצו שוכני עפר במהרה בימינו אמן.

 

 

 

 
 



 

 

מחבר:
הרב פרופ' נרי' גוטל
דוא"ל:
gutel@orot.ac.il