You must have Javascript enabled to use this form.
מתעניינים בלימודים?
השאירו פרטים
השאירו פרטים
מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים
אל תעשו לייק...
בעין חינוכית (119)
אל תעשו 'לייק' לבנט. למען האמת, גם לא לאף אחד אחר. אך בואו לא נקדים את המאוחר, ונתחיל מההתחלה. אחד השינויים הגדולים של מערכת הבחירות הנוכחית לכנסת הוא המקום שה'ניו-מדיה' משחק בהסברה ובתעמולה.
הרב יונה גודמן, ראש תחום חינוך אמוני
הכוונה לשימוש המקצועי שחלק מהמפלגות עושות ברשתות חברתיות בכלל ובפייסבוק בפרט, בשימוש בסרטים קצרים המופצים במהירות לעשרות אלפי אנשים דרך יו-טיוב, הנצפים דרך הסמרטפונים וכו'. לא עוד כנסי בחירות בבית-העם; לא עוד כנסי בחירות בכיכרה של עיר שבהם נהגו בעבר ליטול חלק אלפי תומכים. חלק מאתנו, ובעיקר המבוגרים, מודעים לקיומם של אמצעי תקשורת חדשים אלו, אך ממש לא 'חיים' אותם. אך לחלקים רחבים של הדור הצעיר – העולם המקוון הוא מקום מגוריו. פייסבוק הוא הסלון, ולמרפסת עם התצפית קוראים יו-טיוב. צעיר כזה מעלה דברים ל'וול' שלו ב'פייס', מסמן 'אהבתי' לטובת מאות חבריו הווירטואליים, ומפיץ מסרים שנעשים ויראליים. הפריימריז שהתקיימו לא מכבר במפלגת הבית היהודי היו לא רק על תכנים ועל חזון, אלא גם מאבק בין מי שפעל בשיטות הישנות שבלִבן עבודתם של אנשי שטח ומטות מקומיים, ובין מי שהעלה על נס בעיקר את העבודה דרך אמצעי הניו-מדיה. בהתמודדות הזו, הניו-מדיה זכתה בענק. דבר דומה מתרחש כעת בזירה הארצית. מאז הבחירות הקודמות הצטרפו 300,000 איש לבעלי זכות ההצבעה שיוכלו לראשונה להצביע. הם צעירים, ומדברים את שפת הרשת; הם חשופים למסרים קליטים המועברים בסמרטפונים ולא לתשדירי המפלגות בטלוויזיה. על הצלחתו של מי שמדבר בשפה צעירה זו מעידים חלק מנתוני הסקרים המנבאים את תוצאות הבחירות.
הבעיה היא אחת. כדי לעשות 'לייק' בפייסבוק, לא צריך לקום מהכורסה. די בתנועת אצבע על מסך המגע; כדי להשיב לסקר טלפוני ולומר שאני תומך ב-X, אין צורך לנסוע לקלפי אמתי ולהמתין בטור. במילים אחרות, ייתכן שתוצאות שהושגו בסקרים טלפוניים וב'לייקים' לא יתורגמו למנדטים וליכולת השפעה על המדינה. לא די להביע תמיכה ברשימה זו או אחרת מהכורסה. למען השפעה על עתיד העם והארץ; כדי שעמדותיך הרוחניות תשפענה בזירה הציבורית – נדרש לקום, לנסוע לקלפי (עם תעודת זהות!) ולהצביע.
אך הנקודה עמוקה יותר. לא מכבר הייתי בביקור אצל מו"ר הרב דרוקמן יחד עם סטודנטיות מהמכללה. לקראת סוף המפגש שאלו אותו באיזה מצב רוח הוא הולך כשהוא ניגש להצביע; האם הוא 'מצוברח' כי אינו אוהב את המערכת הפוליטית ואת פרצופה ומצביע רק כי אין ברירה? הרב קפץ ואמר: "מה פתאום! אני הולך בשמחה גדולה!" לדבריו, "אחרי אלפיים שנות גלות ושפלות, זיכה אותנו הקב"ה במדינה שאנו קובעים בה את דרכה. אלפיים שנה היינו סמוכים על שולחנם של הגויים, ליתר דיוק – אלפיים שנה היינו מתחת לשולחן של הגויים. והנה זוכים לממשלה יהודית שאני יכול להשתתף בבחירתה!" הבנה יסודית זו של הזכות והמצווה שיש במעשה הבחירה (גם אם היא מצריכה נסיעה לקלפי בצד שני של המדינה) – חשובה. מסַפרים על אנשים שבראשית ימיה של המדינה היו מתלבשים בבגדי החג היפים ביותר שלהם כדי ללכת להצביע. הם הבינו את גודל המעמד. השאלה שנותרה היא אם גם אנו מבינים זאת...
מי שמתבונן במבט שטחי רואה אולי רק את חולשותיה של המערכת הפוליטית וחש חלילה ניכור כלפי הבחירות בפרט והכנסת בכלל. אך מי שיסתכל במבט רחב ומאמין יברך ויודה על הזכות לבחור ממשלה וכנסת, אף על פי שיש מה לתקן בהן. דווקא כדי להיות שותף לתיקון של אלו הוא ידאג להצביע ולשלוח לכנסת אנשים שלדעתו מביעים את האמת כפי שהוא מבין אותה.
כבר לאברהם אבינו הובטח "ומלכים ממך יצאו" (בראשית יז, ו) ואף ליעקב אבינו נאמר "ומלכים מחלציך יצאו" (שם לה, יא). פסוקים אלו מתפרשים בין השאר כהבטחה אלוקית שעוד תזכו להיהפך לעם ריבוני, עִם שלטון משלו.[1] זו מצווה! הרמב"ן שמוכר לנו כל כך קובע כי יש איסור דאורייתא הקשור לאי-הקמת שלטון עצמי בארץ ישראל: "שלא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות" (הוספה ד' לספר המצוות). במילים פשוטות, לא די להקים יישובים בארץ וליישבה, אלא נדרשים אנו לכונן בארץ שלטון יהודי ריבוני ולא לאפשר לה להיות חלילה תחת בעלוּת "זולתנו מן האומות". ניתן להאריך עוד, אך היסוד פשוט. להצביע בבחירות לממשלה של עם ישראל בארצו – זו זכות גדולה שהיא גם חובה. לא רק זכות וחובה אזרחיים, אלא בעיקר יהודיים-תורניים!
לא בכדי קבע הרב צבי יהודה קוק זצ"ל (שבדמותו אנו עוסקים השנה, במלאות שלושים שנה להסתלקותו), כי למרות הקשיים והתסכולים שיש לנו לעתים מהמתרחש במדינה:
ההתחברות של העם עִם הארץ, אלה הם פעמי המשיח, ודבר זה נעשה קמעה-קמעה, מדרגה אחר מדרגה. עד שהדבר מתגלה בשלמותו יש דרכי מעבר, ואנו נמצאים בדרכי מעבר אלה, שמתוכם נגיע, בעזרת ד', לגאולה שלמה, ואין גאולה אלא ריבונות:[2]ממשלה של העם במלוא רוחב ארצנו המיושבת והפורחת [...] עתה אנו נמצאים בדרך לגאולה השלמה – עם המלחמה והניצחון[3]התקדמנו צעד נוסף לקראתה [...] העובדה שיש לנו היום במידה מסויימת מצב של שליטה על הארץ, ושזכינו למצב זה שידנו תקיפה – יש בה חלק חשוב של גאולה. יש בזה יותר מאתחלתא דגאולה, ויש בזה צד חשוב של ניגוד לגלות [...] אם אנו ביטלנו שיעבוד מלכות זרה על שטח גיאוגרפי שלנו – קירבנו את ימות המשיח (הרב צבי יהודה, עמ' 127–128).[4]
מתוך מבט שכזה עלינו לגשת להצביע, אף אם זה דורש מאמץ; מתוך שמחה ומתוך רצון שקולנו ישפיע על עיצוב הנהגת המדינה.
עם כל הכבוד ל'לייקים' – אל תסתפקו בלייק עבור אף מפלגה. פשוט, ועדת הבחירות המרכזית אינה סופרת אותם, וממילא היא אינה סופרת אתכם, בבואה לקבוע את הרכב הכנסת הבא.
|
עצמאות ישראל כערך מחשבתי וכיסוד הלכתי
מו"ר הרב נריה זצ"ל
[...] בישראל ישנן מצוות התלויות לא רק בארץ אלא בעצמאות העם בארץ נחלתו [...] עלינו להבין את היחס וההערכה למעמדה המלכותי של האומה [...] לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא תהא אומה ולשון שולטת בהן [...] השחרור הגמור משעבוד מלכויות הוא הוא הגאולה המשיחית
(הרב נריה זצ"ל, ישראל במדינתו, קריית מלאכי: מרכז נריה, עמ' 188–191).
|
[1] בהיעדר מלך ומלוכה השלטון מתבטא ברצון העם הבוחר את ממשלתו. ראו דברי הראי"ה (משפט כהן, תשנ"ג, עמ קמד). וברוח דומה דברי בנו,
הרב צבי יהודה זצ"ל (שיחות הרצי"ה על התורה, בעריכת הרב ש' אבינר, חלק ה, עמ' 349), וכן אצל הרב נריה זצ"ל "ישראל במדינתו", עמ' 198 וכן
אצל רבים מתלמידיהם.
[4] קוק, הרב צ"י זצ"ל (תשס"ה). שיחות הרב צבי יהודה: ארץ ישראל, בית אל: ספריית חווה, עמ' 127–128.
קבצים להורדה:
