במעגלי העם היהודי - בתי מדרש פלורליסטיים

 

ב-1989 נפתחו שני בתי המדרש הראשונים: המדרשה במכללת אורנים ובית המדרש אלול בירושלים שיצר דגם חדש של לימוד משותף לדתיים וחילוניים. הכוונה הייתה לפנות לקהל הצעיר, אבל בשני המקומות נוצר מהר מאוד גם קהל יעד מבוגר של אנשים במיטב שנותיהם, המעוניינים בלימוד.

המשתתפים בבי -המדרש הם בעלי רקע והשכלה מגוונים: נשים וגברים, חילוניים ודתיים, חלקם לומדי ומלמדי תורה בישיבות, חלקם מנחים בבתי המדרש החדשים; אחרים – אנשי עסקים ומשפט, ספרות ותאטרון, חינוך ופילוסופיה. המתכונת של בית המדרש מאפשרת לכל לומד או לומדת לעבוד בתוך הדיסציפלינה שלו/שלה, תוך כדי פעולת גומלין עם יתר המשתתפים.

הרעיון הנשמע מרב בתי המדרש הוא כי המטרה היא להנגיש את הטקסטים היהודיים לקהל הרחב ובכך לקרב בין מגזרים שונים בחברה הישראלית. הטקסטים נלמדו לא כבעלי אופי דתי מחייב, אלא כאוצרות החכמה של התרבות היהודית. הלימוד התקיים בשיטה ישיבתית-מסורתית של לימוד בחברותות. לאורך הלימוד יש זליגה גם לכיוון טקסטים שנכתבו בידי הוגים יהודיים, או טקסטים לחלוטין"אחרים" אם הם משרתים את הרעיון ומביאים חוות דעת נוספת לנושא הנלמד.

היום פועלים כשלושים וחמישה בתי מדרש ורבים מהם כבר הפכו למותגים בפני עצמם: בינה, עלמא (שהוקם ב-1995 על ידי ד"ר רות קלדרון), קולות, תהודה ורבים אחרים. בתי מדרש פעילים פרושים היום בכל הארץ, גם במרכזי הערים הגדולות וגם בשוליהן. יש צמיחה של בתי מדרש ומרכזי לימוד בערי הפריפריה, בעיקר סביב היווצרות קהילות שיתופיות של בוגרי תנועות נוער, קומונות וקיבוצים עירוניים.

בתי המדרש עורכים אירועים סביב לוח השנה היהודי ואף סביב מעגל החיים היהודי: סדנאות הכנה לחתונה או לחיי הנישואין, הכוללות לימוד על החתונה וטקס הנישואין במקורות ובנייה של טקס משלים עבור בני הזוג, הצומח מתוך לימוד. כך גם לגבי טקסי התבגרות וברבת- מצווה עבור ילדים הנכנסים בעול מצוות. אולי האירוע אשר מזוהה ביותר עם בתי המדרש היום הוא תיקון ליל שבועות.