בענין איסור מחיקת שמות ה'-עיון מקיף לגבי השם בית אל

 

אמנם לכאורה היה מקום לומר שזהו דווקא בשם ה' המפורש יהו"ה ולא לעניין שאר השמות, אך במסכת שבועות (ל"ה, א) נאמר: "אלו הן שמות שאין נמחקין כגון אל, אלהיך, אלהים, אלהיכם, אהיה אשר אהיה, אלף דלת[1], ויוד הי[2], שדי, צבאות - הרי אלו אין נמחקין". וכן הוא בירושלמי מסכת מגילה (א', ט). הרמב"ם פסק בהלכות יסודי התורה (ו', א) שמחיקת כל אחד משמות אלו אסורה מהתורה ולוקה עליה, וזו לשונו: "כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקדוש ברוך הוא לוקה מן התורה". כך גם פסק בשו"ע (יו"ד סי' רע"ו סע' ט).

אולם כל זה דווקא כשהתכוון לכתוב את שם ה', אך כשלא התכוון לכתוב את שם ה' אלא שבטעות כתבו – אינו קדוש ומותר למוחקו לכתחילה, כמפורש במסכת סופרים (ה', ד): "היה צריך לכתוב את השם, ונתכוון וכתב יהודה, ולא נתן בו דל"ת - מוחקו וכותב את השם". דהיינו: אם היה צריך לכתוב את השם בספר התורה ונתבלבל וחשב לכתוב יהודה, אלא ששכח לכתוב את האות ד', כך שבסופו של דבר כתב את שם ה' אלא שלא נתכוון לכך – מותר למוחקו ולכתוב את השם מחדש בכוונה. כן כתב במפורש בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' עז): "אין האותיות לבד גורמות הקדושה אלא בהצטרפות כוונת כתיבת השם, וזה כיוון שלא נתכווין לכתוב שם מותר למוחקו וכו'. הא קמן דאפילו מי שהיה צריך לכתוב השם וכתבו אלא מפני שלא נתכוון לשם, אמרו חכמים דאין השם מן המובחר". בהמשך דבריו כתב הרדב"ז שאף אם אסור למחוק כשלא נתכוון, מכל מקום אם נתכוון לכתוב תיבה אחרת ודאי שמותר למחוק, עיין שם בדבריו. כדברי הרדב"ז כתב גם הסמ"ק (מצוה ק"ס) שאם כתב את שם ה' שלא מדעת – מותר למוחקו. וכן כתב גם התשב"ץ (ח"א סי' קעז), והובאו דבריהם בבית יוסף (יו"ד סי' רעו), ונראה שהסכים לדבריהם. ולעניין השאלה מה הדין כשכתב בלי כוונה מסויימת אלא כמתעסק, עיין לקמן בגוף המאמר.

יש לדעת שאין האיסור למחוק דווקא כשהשם כתוב בדיו וכיו"ב על גבי דף, אלא אפילו אם היה כתוב על גבי כלים, או אפילו אם היה חרוט על גביהם וכל כיוצא בזה – אסור למחוק, והמוחק לוקה מן התורה, כמפורש בכמה מקומות בגמרא, וכן פירש הרמב"ם (הל' יסודי התורה ו', ו) והשו"ע (סי' רע"ו סע' יג), ולכן אם כתב שם ה' על גבי כלי – קוצץ את הכלי ושמו בגניזה. ממילא יש ללמוד שאם המורה כתב את שם ה' על גבי הלוח ישנו איסור למחוק את השם, ולא נאריך כאן בפרטי הדין ובפתרונות למקרה מורכב זה, כיוון שאין כן עיקר מטרת מאמרנו, וכמובן שיש לשאול רב כיצד לעשות.

לצערנו רבה העזובה בעניין קדושת השמות, ורבים לא יודעים את חומרת איסור מחיקת שם ה', ולכן בבואם לכתוב הזמנות ומודעות למיניהן, משבצים לתפארת המליצה פסוקים עם שמות ה'. לאחר מכן דפים אלו נזרקים לאשפה, נקרעים ונמחקים מפאת חוסר תשומת לב.

הרמ"א (סי' רע"ו סע' יג) כתב במפורש שאין לעשות כמנהג הזה, וזו לשונו: "ואסור לכתוב שם לכתחילה שלא בספר, דיוכל לבא לידי בזיון, ולכן נזהרין שלא לכתוב שם באיגרת". קל וחומר שיאסור בנדון דידן, שמפרסמים מודעות בעותקים רבים, ואין יודעים האם מקבל המודעה ישמור על קדושת השם או לא.

כבר מפורש כן במסכת ראש השנה (י"ח, ב):

בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטריא, שגזרה מלכות יון שמד שלא להזכיר שם שמים על פיהם, וכשגברה מלכות חשמונאי ונצחום התקינו שיהו מזכירין שם שמים אפילו בשטרות. וכך היו כותבים: בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון. וכששמעו חכמים בדבר אמרו: למחר זה פורע את חובו ונמצא שטר מוטל באשפה, וביטלום. ואותו היום עשאוהו יום טוב.

הרי שהיה הדבר כל כך חשוב בעיני חז"ל שלא לכתוב שם ה' על גבי שטרות ומודעות למיניהם, עד שכשהצליחו לבטל את העם ממנהגם, עשו את אותו יום כיום טוב, ופירש רש"י שם שנחשב להם נס שהצליחו לבטל את העם ממנהגם. הרי שאע"פ שהכוונה בהזכרת שם ה' היתה להגדיל כבוד שם שמיים, כנגד עצת מלכות יון הרשעה, מכל מקום חז"ל התנגדו לכך מאד.

עיין בלשון הריטב"א (שם ד"ה וכששמעו) שכתב:

מכאן יש להזהר שלא לכתוב שם בשטרי חובות ושבועות וכיוצא בו. ואף על גב שאין נוהגין לכתבו אלא בכינוי ושלא בכתב אשורי, קרוב הדבר שאף שטרותיהם לא היו בכתב אשורי שלא היו נוהגין לכתבו אלא בכתבי הקודש, ואעפ"כ היה קשה בעיניהם מפני כבוד ה', וכיון שכן ראוי לחוש לדבר כל מה שאפשר, וכל שטר או שאלת שלום שיש בו שם אסור להטילו לאשפה.

עיין משנה ברורה (סימן א' סק"ד) שכתב: "בשם התבואות שור שראוי לאזור חיל לבטל את המנהג שכותבים על גבי קלף "שויתי ה' לנגדי תמיד", כי ע"פ הרוב אינם משמרים את הקלף כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות וגם כמה פעמים בא לידי מחיקת השם". וכן כתב בשמו הפתחי תשובה ביו"ד (סי' רע"ו סקכ"ו), ומקור דברי התבואות שור בגמרא בראש השנה הנ"ל.

לאחרונה נתקלתי במורה שחילק לתלמידים דף מידע אודות החומר למבחן שייערך בקרוב, וכתב בדף זה שהמבחן יהיה על סוגית 'זה אלי ואנוהו'. וודאי שלא כדין עשה, שסוף דף זה להיזרק לפח האשפה, ונמצא שם שמיים מתחלל ח"ו. מדברים אלו יש ללמוד שעל המורים להיות זהירים מאד בבואם לתת לתלמידים דפי עבודה וכיו"ב, ולוודא שאין חשש שיבואו שמות ה' לידי בזיון ח"ו. הדברים נכונים גם על כל כתבי הקודש שאסור לאבדם ביד, כמ"ש הרמב"ם בהל' יסודי התורה (ו', ח), ולכן יש להזהר בכל דף עם דברי תורה שמחלקים לתלמידים. אך בכל זאת יש חילוק ביניהם, שהמאבד כתבי הקודש לוקה מכת מרדות מדרבנן בלבד, ובשמות הקודש לוקה מהתורה. כיוון שאין לנו אפשרות שלא לתת דפי עבודה לתלמידים, ולכן אי אפשר להזהר באופן מוחלט שלא יבואו כתבי הקודש לידי בזיון, אך ודאי שאין המורה מוכרח לצטט פסוקים עם שמות ה' בדפי העבודה וכיו"ב, ויש לתת את הדעת על כך.

 

קיימת שאלה מעשית מאד אצל מורים בבתי הספר: מה דין שם המקום בית אל המוזכר בתורה, האם תיבת 'אל' כאן קדושה ואינה נמחקת, כדין שאר המקומות שמוזכר אל שלמדנו לעיל שאסור למוחק, או שמא אין איסור למחוק כיון שאע"פ שהוא קרוי על שם ה', סוף סוף שם מקום הוא ולכן אינו קדוש. גם אם נמצא שאכן קדוש הוא ואסור למוחקו, יש לברר האם הדין כן הוא גם בשם היישוב בית אל שבזמננו. משאלה זו נלמד גם מה הדין בשמות כגון 'בת אל' או 'אל ראי' וכיו"ב, שהמורים לא יודעים האם מותר למחוק את שם הילד או לא, וכיצד יש להעדיף לכתוב שמות אלו, האם בתיבה אחת בתאל ואלראי או שמא בשתי תיבות. בעזרת ה' נברר דין זה בהרחבה, ואציין שזכיתי שמאמר זה (לא כולל המבוא) היה לנגד עיני הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א, ראש ישיבת כסא רחמים בבני ברק, אשר הגיהו והסכים עם המסקנות להלכה ולמעשה.

 

הנה לכאורה ראשית יש לברר בכל המקומות שמוזכר המקום בית אל, האם הם קודש. אצל יעקב אבינו כתוב (בראשית כ"ח, טז והלאה):

וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי: ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים: וישכם יעקב בבוקא ויקח את האבן אשר שם מראשותיו וישם אותה מצבה ויצק שמן על ראשה: ויקרא את שם המקום ההוא בית אל, ואולם לוז שם העיר לראשונה.

יעקב קרא למקום על שמו של הקב"ה, ולפי זה שם המקום מורכב משם ה'. כך מפורש בפרשת וישלח (ל"ה, ז): "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם אֵל בֵּית אֵל כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים בְּבָרְחוֹ מִפְּנֵי אָחִיו".

 

אך יש לזכור לראשונה מוזכר המקום בית אל אצל אברהם אבינו, בבואו לארץ כנען לאחר ציווי ה'. זה לשון הפסוק (בראשית י"ב, ח): "ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל, ויט אהלה בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה' ויקרא בשם ה'". יש לעיין האם גם שם זה הינו קודש. הריקאנטי שם פירש כך: "בית אל היא בית האל הנאמן"[3], הרי לן להדיא שמקום זה קודש הוא. עוד ייתכן לפרש שבזמן אברהם אבינו המקום לא נקרא בית אל אלא לוז, כמו שכתוב בפרק כ"ח במפורש שכן היה שם העיר בתחילה, אולם הכתוב קרא את שם המקום בית אל על שם העתיד, שעתיד יעקב אבינו לקרוא למקום ההוא בית אל, וכמו שמצאנו כיוצא בזה לעניין איסור גיד הנשה (ל"ב, לג): "עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה". עיין בגמרא חולין (ק"א, ב) שבסיני נאמר כן, אלא שנכתב במקומו לידע מאיזה טעם נאסר להם. כיוצא בזה מצאנו לעניין מה שכתוב בפרשת לך לך (בראשית י"ד, ז) "ויכו את כל שדה העמלקי", וכתוב במדרש רבה (פרשה מ"ב, ז): "עדיין לא נולד עמלק ואת אמרת ויכו את כל שדה העמלקי, אלא מגיד מראשית אחרית". כך כתבו עוד כמה וכמה פרשנים שם, וביניהם רש"י והרד"ק ור' טוביהו ב"ר אליעזר במדרש לקח טוב, עיין שםהגר"מ מאזוז שליט"א העיר שכן מצאנו בעניין תיאור ד' הנהרות היוצאים מגן עדן (בראשית ב', יג-יד): "וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִּיחוֹן הוּא הַסּוֹבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ: וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל הוּא הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת".כתוב בגמרא בכתובות (י', ב): "ומי כתב קרא לעתיד? אין, דכתיב ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההולך קדמת אשור. ותנא רב יוסף אשור זו סליקא. ומי הואי? אלא דעתידה", והובא כן ברש"י בבראשית (שם). כן מצאנו כלל זה במקומות רבים נוספים, ואם כן הכא נמי יש לפרש כן בנדון דידן.

הארכתי בכך משום שראיתי את דברי הרה"ג אליעזר גארדאן בקובץ באר בשדי (הנדפס בתוך הספר שדי חמד חלק ו' עמ' 41):  "שבית אל הסמוכה לעי היא ודאי חול ואין צריך לקדשו כלל ומותר למוחקו, זאת כיוון שקודם שבא אברהם לארץ כנען כבר היתה נקראת בית אל וכו'. בודאי צריכים אנו לתלות שקראו את שם העיר על שם איש גבור נמרץ וחזק מאד, שאֵל הוא לשון חוזק וכו'". והדברים דחוקים מאד, ולכן נראה שהפשט הוא שאכן נקרא המקום על שם העתיד. כך גם העיר הגר"מ מאזוז שליט"א, שבאמת מסתבר שהתורה קראה כן על שם העתיד. על כל פנים בריקאנטי שהוזכר לעיל אכן מפורש שהכוונה לקב"ה.

 

והנה הרמב"ם בחיבור "שמות קודש וחול"[4] כתב בסדר לך לך: "מקדם לבית אל קדש. ואבאר ענין בית אל בסדר ויצא". בסדר ויצא כתב הרמב"ם באריכות, ואביאו בקצרה:

בית אל קדש... והאומר מלת בית אל שם מקום הוא, כך הוא, אלא כי המקום קדוש ונקרא שם השם עליו... והאומר כי אל של בית אל חול, לא אמר כלום, אלא קדש הוא. ומה שלא תרגמו אונקלוס, אין תימה לפי שאינו צריך תרגום, ולא תרגם אותו בית אלהא. וכן אל שדי, לא תרגמו. וכן אל אלהי הרוחות, אל מוציאם, מפני כי הענין מבואר. ואילולי היה עניינו חול, היה בית אל מלה אחת כמו פנואל, נתנאל ועמיאל וצורישדי וזולתם. אבל בית אל הם שתי מלות[5].

והנה דברי הרמב"ם מוכיחים שאף הכותב את שם היישוב בית אל – שם זה קדוש ואסור למוחקו, שהרי הרמב"ם כתב להדיא שבית אל הוא שם מקום, ולכן היה מי שרצה לומר שהוא שם חול, ודחאו הרמב"ם כיון שסוף סוף המקום קרוי על שם האל. וכן כתב הרמב"ם על השם בית אל שבפרק ל"ה: "בית אל קדש, ואע"פ כי המקום נקראת כן". מדברי הרמב"ם הללו ישנה פירכא לכמה תירוצים שנאמרו באחרונים מדוע לא מקדשים את השם בית אל, ואפרט בעזרת ה'.

 

הנה ראש וראשון למקילים בעניין זה, הינו החתם סופר (שו"ת החת"ס יו"ד סי' ע"ר), שכתב שתי ראיות לכך שבית אל אינו שם קודש, וזה יצא ראשונה: "מהסברא היה נראה הואיל ומצינו חיאל בית האלי מבואר מקרא שאינו שם א' כלל". ואשר על ידו השני: "וקצת נראה לי נמי סעד מהא שאין הסופרים מקדשים שם אל שבבית אל וכתב באליה רבה הטעם מדלא תרגם אונקלוס בית אלהא אלא כתב בית אל".

 

אולם לכאורה יש מקום לדחות את שתי ראיותיו. ראשית נעיר שמדברי הרמב"ם דלעיל, שהחת"ס לא ראה שכן הם לא נדפסו בימיו, מוכח שלא כדבריו שהרי הוא כתב שהוא שם קודש. ידועים דברי הרמ"א בחו"מ (סי' כ"ה סע' ב) עפ"י המהרי"ק וז"ל:

כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר, והם מפורסמים והפוסקים האחרונים חולקים עליהם כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים – הולכים אחר האחרונים, דהלכה כבתראי מאביי ורבא, אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר, ונמצאו אחרים חולקים עליו – אין צריך לפסוק כדברי האחרונים, שאפשר שלא ידעו דברי הגאון, ואי הוי שמיע להו – הדרי בהו".

ודון מינה לנדון דידן.

ומעתה נבוא לדון על עצם ראיותיו של החת"ס. הנה ראייתו הראשונה ממה שכתוב בספר מלכים (מל"א ט"ז, לד) "בימיו בנה חיאל בית האלי את יריחה", לא ביאר לנו ראייתו, ובאמת לכאורה אין משם ראיה כלל, דהא מצאנו שלשם ה' מתווספת שייכות, וכמו ששגור בלשוננו לומר "הציווי הא-להי" או "הרצון האלהי" או "המקובל האלהי" וכד'. מקור ביטויים אלו קיים כבר בדברי הראשונים, וברור שהכותב ''הציווי האלהי'' צריך לגנוז שם זה, דקודש הוא. ועוד יש להעיר שאמנם רש"י ועוד פרשנים שם ביארו שבית האלי היינו שגר בבית אל, אך הרד"ק שם כתב שהתרגום תרגם בית מומי, וכן חז"ל פירשו שנקרא כך משום שעבר על האלה. וכן כתב רש"י גופיה בסנהדרין (קי"ג, א ד"ה לא יריחו). ואולי יש סייעתא לדבריהם, דהא האות א' אינה צרויה אלא מנוקדת בחטף סגול, וצ"ע. והעיר הגר"מ מאזוז שליט"א וזה לשונו: אין זו הוכחה כל כך, שלפי שהנגינה מתרחקת נשתנה הצירי לחטף. כמו אֵל אחר - אֱלִילִים, וכן אֱלִישָמָע אֱלִיצוּר ועוד.

וגם ראייתו השניה צריכה עיון, שהרי לפום ריהטא אונקלוס במקומות רבים לא מתרגם את השם אל לאלהא, אלא משאירו כך, והוא מטעמיה דהרמב"ם שאינו צריך תרגום שהרי מובן גם כך.

יש להעיר שדיונו של החת"ס היה האם מותר לכתוב בית אל בשתי שיטות, ולא האם מותר למחוק את השם בית אל, ואדרבא בסיום דבריו כתב: "אמנם מכל מקום נראה לי דכל הני [אם כתבם בשתי שיטות] בדיעבד לא עיכב, ומכל שכן שהבא להחמיר שעל כל פנים לא ימחוק שם אל אע"פ שלא נתקדש כי טוב יותר לתלות למעלה מהשם, וזה יותר ראוי' מלשלוח יד בתיבת אל חס ושלום". הנה הראנו לדעת שהחת"ס כתב שחס ושלום למחוק שם זה, אע"פ שלא נתקדש. ואם כן ברור שאי אפשר להסתמך על דבריו להקל למחוק את שם ה' בשם בית אל.

 

והנה החתם סופר (שו"ת החת"ס חלק ו' סי' ה), חזר על היתרו הנ"ל, מטעמא אחרינא, וזו לשונו:

ופעם אחת נשאלתי מסופר אחד אם צריך לקדש בית אל ואז עדיין לא נדפס הספר בני יונה, ואמרתי מסברא דאינו קודש דהרי חז"ל עשו יו"ט מגלת תענית ביום דאתבטלא אדכרתא מן שטרי' שהיה רגילין לכתוב שנת כך וכך ליוחנן כהן גדול לאל עליון ונמצא דהפורע שטרו משליכו לאשפה, על כן בטלוהו. וקשה אכתי מה יעשו בשטרות הנכתבים בעיר בית אל שצריך לכתוב שם העיר, ומכל שכן גיטי נשים. אלא על כרחך איננו קודש. מכל מקום מוכח דבמה שכתוב כהן לאל עליון, לא נאסר השטר בהנאה רק שחששו שאחר כך ישליכו לאשפה, אבל זולת זה אין חשש והיינו משום שהוא חיבור דברים ונכתב על דרך כבוד ד' והדברים ברורים לפע"ד.

ראשית יש לציין שתשובה זו לא נגעה לעניין האם מותר למחוק את השם בית אל, אלא האם יש איסור הנאה בדף שכתוב עליו שם ה'. לעניין זה הביא החת"ס ראיה מגט אישה הגרה בבית אל, ולכן יש לומר שלא פסק למעשה שיהיה מותר למוחקו, וכדלעיל ביו"ד סי' ע"ר, שכתב שח"ו למחוק שם זה.

 

לעניין עצם הראיה, לכאורה הדברים צריכים עיון גדול. ראשית, הרי כל עניין כתיבת אל בשטרות היה שלא ברצון חכמים, ודווקא בגלל שהיה קשה מאוד לשנות את הדבר שהרי הורגלו כבר קבעו את היום שהצליחו לבטל את המנהג כיום טוב, כמו שכתב רש"י בגמ' בראש השנה (י"ח, ב ד"ה בתלתא): "ביטלו אזכרת שם שמים מן השטרות, ובקושי יכלו לבטל, שכבר נהגו העם, וכששמעו חכמים ובטלום - הוכשר הדבר בעיניהם, ונחשב להם לנס, ועשאוהו יום טוב".

הרי לנו שהיה כל כך קשה לבטל את העם ממנהגם, עד שכשהצליחו לבטלם ראו זאת כנס, אם כן ייתכן שניסו לשנות את המנהג גם ביישוב בית אל אך לא הצליחו. ועוד קשה, מה ראיה מכך שחז"ל עשו יום טוב כשהפסיקו לכתוב אל בשטרות, ואין דנין אפשר משאי אפשר, דאל"כ נפליג ונקשה גם איך כתוב על הציץ קודש לה', והרי יש לחוש שיישבר. וביותר קשה, הלא לכאורה לא מצאנו יישוב יהודי הקרוי בית אל בימי בית חשמונאי, א"כ לכאורה אי אפשר להביא מזה ראיה כלל, וצע"ג.

 

שוב ראיתי בקובץ באר בשדי, מכתב י"ב (בתוך הספר שדי חמד חלק ו) את תשובת הגאון ר' שלמה הכהן מוילנא, שעמד על דברי החת"ס בשתי תשובותיו הנ"ל, והרבה להקשות על דבריו, והעלה ששם בית אל הינו קודש וצריך לקדשו, והוא הדין שצריך לגנוז את השם בית אל הנכתב בשטרות וגטין, וכן ספר הקרוי בית אל. וברוך ה' זכיתי לכוון לכל קושייתיו עיי"ש שהאריך בזה הרבה. ועוד תמה הגר"ש הכהן על הסתמכות החת"ס על הסופרים וז"ל: "ועוד האיך בנה יסוד על הסופרים, דמנא לן דעושין כדין".

 

באמת ברור שאין על כך שם מנהג, כיוון שהאליה רבה כתב ששאל לכמה סופרים בעירו, ותו לא. כלל לא ידוע האם מנהג זה היה מנהג פשוט, ואדרבא הסופר ששאל את האליה רבה סבר שהוא קודש, ובאמת החיד"א בברכי יוסף (יורה דעה סי' רע"ו, ד"ה והנה במשפט 'בית אל') כתב שבשו"ת פני יהושע או"ח סימן ו', מסיק דהוא קודש וכן הוא דעת מהר"ג קונפורטי, וסיים החיד"א:

ודעתי הקצרה נוטה לדברי הרב פני יהושע ומהר"ג קונפורטי, שהוא קודש, וצריך לקדשו. ואחר זמן רב ראיתי בתיקון סופרים חדש שכתב שהוא חול, ואם קבלה נקבל, וצריך שיעידו סופרים מובהקים שכך קבלו מרבותיהם דקבלו מרבם דאין צריך לקדשו והקבלה תכריע.

 מבואר שהחיד"א סבור שאין במנהג של מספר סופרים מצומצם כדי להכריע את הכף לקולא. ועוד יש לציין שבזמנינו מנהג הסופרים הינו כן לקדש את האזכרות הללו בספר תורה, לכל הפחות על תנאי.

 

הרה"ג מנשה קליין זצ"ל, בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' קפ"ד), נשאל אודות בית כנסת הנקרא בית אל, האם מותר לקוראו כך, או שצריך לכנותו בית קל. כך הוא ענה:

ולכאורה הי' נראה דהא מצינו שם עיר בית אל והוא ירושלים בפ' וישלח ויאמר אלקים אל יעקב קום עלה בית אל ובסמוך שם ותקבר מתחת לבית אל. ועיין רש"י העיר יושבת בהר ונקברה ברגלי ההר וכיון דהעיר נקראת כן אפשר דגם בית הכנסת הוא רק שם ואולי נקרא על עיר ירושלים ועיין שדי חמד מה שהעירו עליו חכמי דורו לבקרו על אשר קרא שם טוב לספרו שדי חמד והוא אותיות שד"י והסכימו עמו חכמי דורו כיון שהוא קראה על שדה אין נפקא מינה באותיות כיון דלא נתקדשו לשם השם אין שום איסור ופקפוק.

 

והנה אף דבריו אלו נסתרים מדברי הרמב"ם דלעיל, ועוד שלכאורה הדברים קשים מאוד, שהרי אי אפשר להביא ראיה מן השדי חמד לנדון דידן, וזאת משום שאם כותב שדי וכוונתו לשדה - ברור שאינו קדוש כפי שלמדנו במבוא למאמר בעניין מי שנתכון לכתוב יהודה ושכח לכתוב את האות ד'. אך אם כותב אל וכוונתו לירושלים שנקראת על שם ה' לכאורה אינו דומה כלל לנדון הנ"ל. ועוד שלכאורה ברור שהקורא לבית כנסת בית אל אין כוונתו לירושלים, וכבר המשנה הלכות גופיה העיר כן.

 

והנה סברא נוספת להקל מצאתי בספרו של הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל (שו"ת הרב הראשי תשמ"ח – תשמ"ט, עמ' 40), שבנוסף לסברא דלא אזלינן בתר מקור השם, הוסיף להסתמך על תשובת הרה"ג אליעזר גארדאן שהובאה לעיל שבית אל הסמוכה להעי היא ודאי חול, וייתכן שקראוה הכנענים ע"ש אדם שהוא גיבור וחזק כמו אלי הארץ וכד'. לכאורה הדברים קשים ונסתרים מדברי הרמב"ם והריקאנטי הנ"ל, שגם שם הכוונה לקב"ה. פרט לכך - לא מובן כיצד ניתן ללמוד מפרשנות למקרא של  הרב אליעזר גארדאן לנדון דידן, וכי היישוב בית אל בזמנינו נקרא על שם העיר שקראוה הכנענים כשמקור שמם היה אדם שהוא גיבור וחזק? התמיהה תגדל שבעתיים לעניין ישיבת בית אל וחסידי בית אל וכיוצא בזה.

אם כן לכאורה יש לנקוט כדברי הגר"ש הכהן מוילנא, וכצידוד החיד"א. וכן בספר מלאכת הקודש כתב שהוא ודאי שם קודש. ובעל הבית יצחק במכתב כ"ג בקובץ באר בשדי (בתחילת הספר שדי חמד חלק ו) כתב שיש לחוש לדבריו ולקדשו מספק. ויש לציין כנ"ל שאף החת"ס (יו"ד סי' ע"ר) גופיה לא כתב למעשה שמותר למחוק את השם בית אל, ואדרבא החת"ס החמיר עוד יותר, דאע"פ שאינו שם קודש והסופר לא נתכוון לקדשו, מכל מקום טוב יותר לתלות את התיבה ''בית'' למעלה מאשר לשלוח בתיבת אל ח"ו אע"פ שלא נתקדש, כלשונו.

 

 

הצעתי את הדברים בפני הרה"ג אשר וייס שליט"א, וכתב לי כך: "נראה דעד כאן לא נחלקו אלא במה שכתוב בתורה בית אל, דלדעת ספר שמות קודש וחול כונתו בית אלהא ע"ש השכינה, אבל בשם העיר בזמנינו מודי כו"ע דאין כאן אלא שם מקום בלבד ואין בו קדושה כלל".

 

בעניותי לא זכיתי להבין מהו גדר החילוק שכתב הרב וייס, שהרי אדרבא בשו"ת החת"ס מבואר לכאורה שאין חילוק כלל, דאם אמת שיש חילוק בין כתיבת בית אל שבתורה לבין כתיבת בית אל שבזמנינו בגט ושטר וכד', היאך הוכיח החת"ס מגט ושטר שבימי החשמונאים לקידוש השם שבספר תורה? אלא על כרחנו דחד דינא אית להו, ואם כן חילוק זה צריך עיון.

ועוד, לכאורה ודאי שפירוש השם בית אל הוא בית ה'. ואף אם נאמר שקדושת העיר ירדה, לכאורה אין לזה קשר, דהא סוף סוף העיר נקראת על שם ה', אע"פ שהשכינה נסתלקה משם. והן אמת שלא תמיד מי שכותב את שם היישוב בית אל שם לב לכך שהוא כותב את שם ה', אך ברור שהכוונה בתיבת 'אל' היא על הקב"ה. א"כ אתינן לשאלה מה הדין במי שכתב את שם ה' ולא נתכוון לקדשו, ובזה מבואר בביאור הלכה (סימן ל"ב סע' ג) שאסור למוחקו.

ואולי כוונת הרה"ג אשר וייס שליט"א לומר דלא דמי לנדון הביאור הלכה, משום ששם סוף סוף יודע שזה שם ה' אלא שלא נתכוון לקדשו, אולם כאן אין בדעת האנשים שזהו שם ה', וזה לכאורה מקרה קל יותר..

ואם כן הוא, לדידי הדברים צריכים עיון. חדא - שלכאורה רבים כן חושבים ויודעים שהכוונה לקב"ה, ואדרבא פעמים רבות מסמיכים את שם היישוב לפסוקים כגון "קום עלה בית אל" וכד'. ועוד - שבקובץ באר בשדי (מכתב ב' ד"ה גם) כתב להדיא שאנו מחמירים לגנוז את שם ה', זולת במקרה שהיתה לו כוונה המנגדת, כמו דכיוון לכתוב יהודה ושכח הדל"ת. בהמשך דבריו הביא בשם ספר בני יונה שאפילו אם גם במחשבתו לא חשב אלא ידיו עושות מלאכתן דהוי כמלאכת הקוף - מכל מקום עדיין אסור למוחקן, אבל אם כיוון מחשבתו למלה אחרת - מותר למוחקו. במקרה שלפנינו ודאי דלא גרע ממלאכת הקוף, וכן הסכים לזה בקובץ הנ"ל (מכתב ה). וכן נראה דעת הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז ח"א סי' ע"ז). אולם בזה קיימת מחלוקת הפוסקים, והפתחי תשובה ביורה דעה (סי' רע"ו סק"ט) הביא בשם ספר משנת חסידים שבמקרה זה שלא ידע שכותב שם ה' - אין איסור למחוק. אולם עדיין צריך עיון מדוע להקל בזה לכתחילה, ועוד שכנ"ל רבים יודעים שכותבים כאן את שם ה', וזו הרי הסיבה שקראו כך ליישוב.

גם לשיטת הרה"ג אשר וייס שליט"א שישנו חילוק בין בית אל שבתורה לבין היישוב בית אל שבזמנינו, הנה המשנה ברורה (סי' פ"ד סק"ו) הביא שנחלקו האחרונים האם מותר לקרוא לחברו ששמו שלום בבית המרחץ, וסברת המיקלים הינה שאינו מתכוון על ענין השלום, אלא להזכרת שמו של האדם. והנה הכריע המשנ"ב שאע"פ שהוא ספק דרבנן, ירא שמיים יקפיד שלא לקרוא לחברו ששמו שלום בבית המרחץ. וודאי שהנדון שלפנינו חמיר טפי, שכן מדובר בספק דאורייתא, ועוד שבנדון המשנ"ב בלאו הכי דעת רוב הראשונים והאחרונים שאין איסור למחוק את השם שלום (כמבואר בשו"ע ביו"ד סוף סי' רעו), והרמב"ם כלל לא הביא את האיסור לומר שלום בבית המרחץ. אמנם הכא אף פוסק לא היקל למעשה שיהיה מותר למחוק את השם, ואפשר לתקן בקלות שיקראו ליישוב ביתאל שבכהאי גוונא מבואר בפסחים קי"ז, א שאינו קודש[6], או שיקראו ליישוב בית א-ל. והוא הדין לשם בת אל, שיכתבוהו בתאל או בת א-ל.

 

למסקנה צריך לכאורה להנהיג שהבא לכתוב את שם היישוב בית אל, שלא יכתוב בית אל אלא דווקא בית א-ל או בית א"ל וכיו"ב, וזה יועיל שאין השם מתקדש. שם שכבר נכתב כך, תיבת 'אל' צריכה גניזה, ואת תיבת 'בית' רשאי למחוק כמבואר בגמרא שבועות (ל"ה, ב) וברמב"ם בהל' יסודי התורה (ו', ג) שכל הטפל לשם מלפניו נמחק.

הכותב בית אל וחושב שהוא שם מקום ככל המקומות ולא חישב לקדשו, לכאורה דומה למ"ש הש"ך ביו"ד (סי' רע"ו סקי"ב) שהכותב שם ה' בסתמא ולא נתכוון לקדשו, מותר למוחקו לצורך תיקון, ואולי ניתן לצרף קצת את דבריו להקל עכ"פ לענין דיעבד. אולם עיין בשו"ע (סי' ל"ב סע' ג), וזה לשונו: "אם זרק הזהב על אות מאזכרות, אין לו תקנה לפי שאסור להעביר הזהב, משום דהוי כמוחק את השם". ובביאור הלכה שם כתב בשם הפרי מגדים: "אבל מוחק ממש לא הוי, דנשאר כתב התחתון ומשמע מכאן אפילו זרק זהב שלא בקדושת השם אסור למחוק דלא כמ"ש הש"ך". ועיין בדברי הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר (ח"ג חיו"ד סי' יד) שהביא שדעת המאירי ועוד אחרונים להחמיר שלא כדברי הש"ך, ועוד שכאן אף הש"ך יודה להחמיר דהא אינו צורך תיקון ספר התורה.

אלא שייתכן להקל, אם נאמר שאין קדושה בשמות הקודש הנכתבים בדפוס, אלא שבזה כבר הכריעו כל הפוסקים האחרונים שאין להקל. ועיין ט"ז ביו"ד (סי' רע"א סוף סק"ח ) שכתב שהמיקל בזה עתיד ליתן את הדין. ע"ש. ואולי בצירוף הכל יש להקל לאדם הגר ביישוב בית אל, דלדידו הוה שעת הדחק גדולה. וצ"ע למעשה.

 

לאחר כותבי כל זאת שאלתי בזה לגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א, וכתב לי שיש לכתוב "בית א-ל" או "ביתאל" בתיבה אחת. ושוב שאלתיו האם לכתחילה קאמר מר או אף בדיעבד טעון גניזה והאם יש חילוק בין כתיבה ביד לכתיבה בדפוס. וכתב לי בזו הלשון: "אין חילוק, לדעתי יש לגנוז כי זה שם ה' ואף בדיעבד שכתבו כך טעון גניזה, ואפילו אם כתב בדפוס צריך לגנוז. כיוון שנכתב אדעתא דהכי "כי שם נגלו אליו הא-להים" (פרשת וישלח)". וכן אמר לי מו"ר ראש ישיבת תורת החיים הגאון הרב שמואל טל שליט"א, ותהילות להשי"ת שזכיתי לכוון לדעתם הרחבה. שוב זכיתי להעביר שאלה למרן הראשון לציון הגר"ע יוסף שליט"א, ונמסרה לי תשובתו בע"פ (ע"י משמשו בקודש הרב אמיר קריספל שליט"א) שראוי לחשוש לדעת הרמב"ם ולגנוז את שם היישוב בית אל.

 

יש מקום לכאורה לתמוה לפענ"ד, מדוע מחד גיסא מחמירים כל כך בעניין קדושת שמות ה', ולדוגמא רבים מחמירים שלא למחוק את התיבה שלום וכן אפילו לא כותבים שלום אלא שלו', כמ"ש הרמ"א ביו"ד סי' רע"ו סע' יג ע"ש. רבים אף לא כותבים יהודה אלא יאודה, וכן לא כותבים שמעיה אלא שמעי', וכיו"ב  דוגמאות רבות לחומרות רבות, שחלקן לכאורה אף נגד הש"ס להדיא. ואפילו כשקוראים פסוקים רבים נזהרים לשנות את השם לקל וכד', אע"פ שמוכח להדיא בגמ' וברש"י בברכות כ"ב, א שהדבר מותר, ואע"פ שרבים כתבו שיש בזה גריעותא דהוי ק"ו מהמכנה שם לחבירו.

וכן בתחילה במקום שם הוי"ה כתבו יי, ולאחר מכן שינו וכתבו ה', ואף בזה החלו להחמיר וכותבים כיום ד', ובמקום כתיבת ב"ה, כותבים בס"ד וכהנה וכהנה חומרות רבות, ואילו הכא מיקלים בשופי אע"פ שהוא ספק דאורייתא, ואף החת"ס שהיקל בזה, כתב שח"ו לסמוך על כך למעשה למחוק את השם אל. ולא באתי לסתור חומרות שכבר נהגו בהם אלא להעיר מדוע לא השוו חכמים מידותיהם, וצ"ע.

והעיר הגר"מ מאזוז שליט"א: "אני ראיתי בספר אז נדברו להגר"ב זילבר זצ"ל שכתב טלויזי' (עם גריש בסוף מילה) ואחר כמה שורות כתב שם הוי"ה ככתבו ממש (במובן יְהַוֶּוה) ולא שם לב לכך שבטלויזיה אין שום קדושה ושם הוי"ה ככתבו טעון גניזה, אא"כ יכתוב בשני ווי"ן או ינקד את המילה".

 

---