גיליון ה-100 – תובנות של מחנכים קוראים

בעין חינוכית1 (100)

רקע:

 הגיליון הראשון של "בעין חינוכית" יצא לאור לפני שש שנים, בכסלו תשס"ו. ההחלטה ליזום את הוצאתו נבעה מהרצון להעמיק את ההכשרה החינוכית של סטודנטיות המכללה. דור דור ואתגריו החינוכיים, וראשי המכללה חשו כי אינם רוצים להסתפק בקיים, אלא להוסיף קומה נוספת. הגיליונות עצמם היו חלק ממהלך שלם שאותו כינה נשיא המכללה, הרב פרופ' גוטל, "חינוך אמוני" שבא לידי ביטוי במגוון דרכים נוסף בחיי המכללה.

 

 
 
במכתב הרקע שנשלח לכותבים הראשונים נכתב בין השאר:
בעולם הישיבות היה מקובל לקיים שיחה שבועית של משגיח, שיחה שבועית של ראש ישיבה וכו'. שיחות אלו שימשו קורה משמעותית בבניין החינוכי של עולם התלמידים. אצלנו במכללה אין שיחה שבועית, אך רצון לחנך יש ויש. מכאן למטרת דפי "בעין חינוכית". הכוונה היא ליצור דפים ובהם אמירה קצרה וברורה בעלת השלכות חינוכיות לקורא. אמירה שמאירה את חיינו ודרכינו.
במשך הזמן זכינו לעסוק במגוון סוגיות חינוכיות בוערות, חלקן בבחינת "עשה טוב" (כגון חינוך לתודעת תשובה בערב ראש השנה, חינוך לשמחה אמתית לקראת פורים וכו') וחלקן בבחינת "סור מרע" (כגון יחסינו ל"אח הגדול", ל"סרוגים", לגלישה דרך מכשירים סלולאריים וכו'); חלקן קשורות לבניין מידות בימינו (חינוך לעמל, חינוך לענווה), חלקן לבניין רוחני (יחסינו למדינה שאינה הולכת בדרך התורה, יחסינו ל"תג מחיר" וכו') וחלקן ביחס לסוגיות רגישות ומורכבות (יחס לרב הנחשד במעשים פסולים, יחס לאדם דתי החשוד ברצח וכו').
עם זאת, החלו לזרום בקשות ממפקחים ומנהלים, מחנכים ואנשי חינוך מכל רחבי הארץ ומהתפוצות, בבקשה להצטרף לרשימת המנויים. במשך השנים הגיעו למערכת תגובות רבות, הערות ותודות. לכבוד גיליון המאה החלטנו לפרסם חלק קטן מהן ולבקש גן מקבוצה אקראית של קוראים לשתף אותנו בתובנות שהם הפיקו מגיליון מסוים או ממכלול הגיליונות גם יחד. נדמה כי יש מה ללמוד ולהפיק מקריאת התובנות.
יישר כוח לכותבים, לקוראים ולמגיבים. יהי רצון שנמשיך כולנו ללמוד יחדיו ובע"ה להיות ראויים לגודל המשימות החינוכיות שהקב"ה מטיל עלינו.
 ------------------
 
משולחנו של נשיא המכללה, הרב פרופ' נרי' גוטל
 
אין כעובדה שגם הרב יונה וגם אני כמעט שלא שמנו לב לעובדת הגיענו לגיליון ה-100 כדי להעיד עד כמה הפך 'בעין חינוכית' לחם-חוק תדירי לרבים-רבים. אלומת האור שהבזיקה מדי שבוע-שבועיים על סוגיה חינוכית משמעותית, בחינת הסוגיה בדרכן של תורה ואמונה, הערות הקוראים לבחינה ולשאלה בעומק העניין הנדון, הם הם שייחדו את 'בעין חינוכית' והפכו לסימן היכר, והם ככל הנראה שהביאו ב"ה לביקוש הגדול, בארץ ובתפוצות. יישר כוחו אפוא של הרב יונה על המאה הראשונה, זו שבע"ה תבוא בעקבותיה המאה השנייה, והשלישית וכו'. כן ירבו, להגדיל תורה, אמונה וחינוך ולהאדירם.
------------------
 
תגובות קוראים
1. איילה הילמן, מחנכת כיתה יא, אולפנת צביה רבבה
דפי 'בעין חינוכית' מעלים נושאים חינוכיים ואקטואליים בצורה ייחודית. הם מרגילים אותנו לבחון את המציאות ממספר צדדים. אני משתמשת בדפים אלו בכיתה לעתים תוך הקראת תוכן הדף (כמו בנושא שמחה אמתית בפורים) ומתוך כך התפתח דיון בכיתה, ולעתים לשימוש אישי שלי כהכנה לקראת דיון בכיתה (כמו בנושא שחרור גלעד שליט). התועלת שאני מפיקה מהדפים רבה, בהיותם מרגילים אותנו להתבונן על המציאות במשקפיים של חינוך.
------------------
2. יעל דרוקמן, מחנכת כיתה יא אולפנת בני עקיבא אמנה
הדפים מכוונים אותנו לקיים בירור מקיף לגבי אירועים המתרחשים בחיינו ולפתח "מבט-על" על המציאות. הלוואי שנמשיך לעשות כן יותר ויותר בעצמנו.
------------------
3. לאה דיקשטיין, מורה בתיכון דתי ציטלין, תל אביב
דפי 'בעין חינוכית' מוסיפים לי נקודות למחשבה על אירועים שאנו חווים כאומה בחיי היום יום. הם מחַזקים אצלי כיוונים מסוימים ומסדרים לי את הדברים בראש. הם לא נותנים לי תמיד את התשובות אבל בהחלט מכוונים לחשיבה. הדפים מאפשרים לי לקחת את הרעיונות ולפתח בעזרתם דיונים משמעותיים בכיתה, כולל על נושאים קשים ומורכבים מאוד. אני מאמינה שאנו כאנשי חינוך צרכים להתייחס ישירות לאירועים החולפים ולא לתת לאנשי התקשורת להיות מעצבי הדעה הבלעדיים של תלמידנו.
------------------
4. אושרית אביר, רכזת חברתית מקיף דתי ב' אשדוד
היכולת לפרש את המציאות שבאה לקראתך ממקום אמוני היא בעיניי "אומנות החיים" ממש. עלינו להתבונן במציאות בלי פרפראזות ובלי סיסמאות. הדפים מלמדים את כולנו לשאול איך אני ממנפת אירוע הקורה בחיי כאן ועכשיו (קשה ככל שיהא), להתקדמות שלי כאדם, עם רגשות ופחדים, שנושא עיניו אל-על ומחפש שביל להמשך מסעו הפרטי.
דפי בעין חינוכית הביאו אותנו להסתכל ב"אסון הכרמל", אסון לאומי של יער חרוך, בתים נטושים, מוות ואש שמסרבת לכבות, תוך שאלה איך זה רלוונטי לכל אחד מאתנו ברמה הפרטית. הוויכוח שהתלקח בציבור "מי אשם וכמה" הביא אותי לתסכול גדול. פרשנויות של דתיים ופרשנויות של ועדות חקירה שמונו השאירו בי חלל חרוך לא פחות. הרגשתי שיש מֶעֶבר, שחייב להיות מעבר לכך. קראתי את הפרשנות הרוחנית שב'בעין חינוכית' ורווח לי. בעיקר משום שזה פתח בתוכי עוד פרשנויות. הפרשנות לא הוצעה כ"כזה ראה וקדש", אלא בבחינת הצעה לקריאה אחרת של המציאות, קריאה להסתכלות פנימה, מתוך פסוקי הנביא ישעיהו שהיו לרלוונטיים ומדויקים כל כך. פתאום הבנתי שגם אני נדרשת ללמוד; שכל אחד מאתנו נקרא להיכנס לפרופורציה, להוריד מגאוותו, להכיר בחסד של ה' שמקיים אותו שעה שעה. היה במאמר משהו מנחם, שמאפשר לכל אחד ואחד מאתנו להשתנות, להשתפר, להצמיח את האדם שבתוכו. עברו ימים רבים ועוד התעסקתי בו, מול ילדי ובן זוגי, מול התלמידים בכיתה שחינכתי ובעיקר מול עצמי כחלק מהמשך עבודתי העצמית.
 ------------------
5. הדר אברהם, מחנכת כיתה יא, אולפנת בני עקיבא אבן שמואל
אחרי שלוש שנים במכללה כבר התרגלתי לזהות את הדפים הכחולים האלו בזווית העין... במיוחד אחרי שמסיימים את הלימודים ויוצאים לשטח. 
הדף וחצי של מחשבה חינוכית פתחו לי כיווני מחשבה שונים. מזוויות אישיות ופרטיות, דרך שאלות חינוכיות על תלמידים ועד שאלות כלל ישראליות חובקות עולם וזמן, נקודות נקודות למחשבה. הקריאה בדפים פותחת עבורי כיווני מחשבה על נושאים רבים שכלל לא חשבתי עליהם קודם ונותנת עצות מעשיות כיצד להתבונן על אירועים משמעותיים. הם מסייעים לי לפתח השקפת עולם חינוכית ואישית. השאלות המובאות בסוף הדפים עוזרות לפתח דעה אישית ולחשוב גם מעבר. לא רק לקרוא ולהפנים, אלא גם לחשוב. כל זה בכלל לא מובן מאליו. כיף לקבל "זריקות מרץ" חינוכיות מדי פעם... תודה רבה.
------------------
6. הרב יוני לביא, מנהל "חברים מקשיבים" ורב אולפנת צביה מעלה אדומים
מעבר לתועלת הספציפית מהתייחסות לנושא כזה או אחר העומד על הפרק, הבשורה המרכזית של גיליונות 'בעין חינוכית' זו האמירה שמעבר למחויבות שלנו 'ללמד את החומר' מוטל עלינו התפקיד לחנך, ואת החינוך עלינו לעשות דרך החיים עצמם. עלינו להיות קשובים אל המתרחש סביבנו, לאירועים שקורים במעגל השנה או במדינה, שמדוברים בחדשות או שקרו בכיתה, ולתת לתלמידים את הכלים להביט בהם במבט עמוק יותר.
עלינו לכוון אותם להתבונן בדברים לא כ'עיתונאים' אלא כאנשים מאמינים ועובדי ה', המבקשים פשר לדברים, המסוגלים לראות תהליכים ורבדים, ולא פחות מזה לחשוב על איפה הדברים פוגשים אותי ומשפיעים על העולם שלי.
 
 



 

 

מחבר:
גוטל, הרב פרופ' נריה