דפי מאורות (5771-18)

"שלא עשני שפחה" – האם אני שפחה?

 

כבר עברנו את פרעה, כבר ניצלנו מהמן ומאנטיוכוס, כבר יצאנו מגיא ההריגה, קמה לה ה"מדינה" וכבר יש צבא ומשטרה. מפלס החופש עולה ועולה ונדמה כי בכל זאת הדרור עוד לא נשמע בארצנו. יש דרור גדול ויש דרור קטן; יש חופש מרובה ויש חופש מועט; יש חופש מופקר, יש חופש מבלבל, יש חופש מסוכן ויש חופש מאיר ומפרה; יש אשליה של חופש ויש חופש מדומה; ומסתבר יותר מהכול כי יש חופש יחסי!

 

 

מהי בקשת החופש המסתתרת מאחורי ההודיה על היעדר העבדות והשפחות בברכות השחר? על מה ניתן לכוון בשעה שנשים מברכות "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא עשני שפחה"?

הנחת היסוד היא כי חופש איננו אך ורק עניין מעמדי.[1] שעבוד אינו מצוי רק אצל עבדים ושפחות, שעבוד אינו נגרם רק מגורם חיצוני, אלא במיוחד משעבוד פנימי.[2] דבריי מרחיבים ברכה זו מעבר להיבט של הודיה על מיעוט חיוב המצוות של שפחה כנענית (כך מובן הרצף: שלא עשני גוי, אישה, עבד).

ובכן, כיצד נראה אדם שאינו משועבד לאיש ואיננו משועבד לעיוורונו ולהתניותיו? האם הוא אותנטי וחופשי עד כדי כך  שאינו מתחשב באיש? האם הוא מתחשב באנשים הסובבים אותו בחופשיות? האם הוא חופשי להוביל את סביבתו בעריצות? האם הוא מתנהל בנחת ובחופשיות גם בסביבה עריצה? מיהו החופשי באמת? למי יש את החופש לבחור בלב שלם לברך ברכה זאת בהיעדר שלמות? ומי משועבד לבקשת החופש שלו עד שהוא כבול בתוכה באזיקים? האם החופשי הוא מי שבחר ברצונותיו או מי שרצונותיו חופשיים לבחור בו? נראה כי סוגיית החופש איננה כל כך פשוטה. מי יכולה לברך שאיננה שפחה? מי יכולה להעיד בברכה כי היא חופשייה יותר מבשנה שעברה? לאיזה סוג של היעדר שעבוד שואפים וכמה זה חשוב?

הרב יעקב משה חרל"פ[3] סובר כי יכולת הבחירה החופשית היא הפך השעבוד. היא גם עיקר ההתדמות של האדם לאלוקיו. לכן הרב חרל"פ מאדיר מאוד את כוח הבחירה החופשית ותולה בה את אושרו של האדם.[4]

 

 "לזאת כשאנו שבים להגביר תשוקה וחפץ הננו נפגשים מיד בחלק הבחירה שלנו, במה שאנחנו נוכל לרצות לכל אשר יסכים דעתנו, וכשאנו יודעים ומרגישים בזה כבר זה עצמו אושר לנו, אדר גבורה ושמחה נעימה שלוית ופנימית. הבחירה, סוד התדמותנו לאלוקים, מחיה ומדשן כל עצמותנו ונותן בנו כח חיים ועוז להרים כל שאיפותינו לתחיית עולמים, לחיות בשמחה ובטוב לבב ונחת אמיתי, ששים ושמחים לעשות רצון קונם וחפץ צורם"[5]

 

ייתכן כי לנו, בני המאה ה-21 יהיה קשה לרדת לסוף דעתו של הרב חרל"פ ולהזדהות עם הרגשות המלווים אצלו את הבחירה. לרבים מאתנו חוויית הבחירה מורכבת, מייסרת ומכבידה. היקף התחומים שבהם יש היום בחירה הוא רחב מאי פעם. התחומים הפתוחים לפנינו רחבים מיני ים. העמידה מול שפע האפשרויות בתחומים רבים כל כך מתקבלת לא רק כזכות וכאושר אלא לעתים רבות עם רגשות שליליים של מועקה וחוויית חוסר יכולת בשיקול דעת בהיר לאחר איסוף רב של נתונים. חוויית חוסר האונים מול כל ההיצע עלולה להותיר בסופו של דבר חלל פנימי של אי שביעות רצון ולא של אושר שעליו הרב חרל"פ מדבר. דברי הרב חרל"פ יכולים לשמש השראה למקור הבא המוליך את רעיון החופש לכיוון אחר, אל עבר חופש בלימוד תורה. ר' אפרים מסדילקאב, נכד הבעש"ט,[6] מכנה את לימוד התורה ברמת "שלא לשמה" כאל לימוד חסר חירות וחופש. שלב ה"שפחות" הוא רק השלב הראשוני בלימוד תורה. ר' אפרים מזמין אותנו לתודעה גבוהה יותר, רחבה יותר ועצמאית יותר בלימוד תורה – תודעה של  "תורה לשמה", לימוד היוצר חידוש ומתואר אצלו "שנעשה כמעיין המתגבר וכבאר מים חיים".[7]

""בא נא אל שפחתי" וגו' (בראשית טז, ב) הנה שלא לשמה היא בחינת שפחה ולשמה היא בחינת גבירה ובת חורין [...] והיינו דתחילת לימודו צריך להיות על דרך זה אף שלעת עתה אינו יכול עדיין ללמוד לשמה אך אולי יזכה שיבא לשמה אבל לא שישאר חלילה לעולם בשלא לשמה והוא שמרמז הפסוק בא נא אל שפחתי היינו בחינת שלא לשמה אולי אבנה ממנה גם אנכי היינו לטעם שיבנה מזה בחינת שרה וגבירה שהוא בחינת לשמה [...] והיינו שיראה שלא ישאר לעולם באותה בחינה עבד ואמה רק עיקר התכלית יהיה אצלו לבא לבחינת לשמה וכו' והבן."[8]

לסיכום, המסע לעבר השתחררות מעבדות הוא מסע נצחי שאין לו סוף, הוא מרובה פנים וכל תחום שהזכרנו כאן מזמין להשתכללות נוספת. הן בהתמרת המגע עם העצמי (רמב"ם), הן בהתמרת יכולת הבחירה הפותחת ומקרבת להתדמות לבורא (הרב חרל"פ), הן בהתמרת המגע החי והפורה עם התורה (ר' אפרים). בכל אלה ועוד ניתן להתמיר מצב עבדותי לדרגה גבוהה יותר, לדרגת חופש גוברת והולכת. יהי רצון שברכתנו – שלא עשני שפחה – לא תהא ברכה לבטלה.

שולמית להמן

מרצה במכון הגבוה לחינוך ואמונה

 

---

[1]    הרב קוק, עולת ראיה, ב, עמ' רמה.

[2]    הרמב"ם, מורה נבוכים, ג, בפרק יב, סובר כי רוב הרוע המצוי בעולם הוא   תוצר אנושי אישי, רוב הרע המצוי בחיי היחיד הוא הרע שהיחיד עצמו גורם    לעצמו. נגזר מכך כי רוב השעבודים שבהם אנו שרויים גם הם פרי מעשה                 האדם וכל אחד ואחד מזין את השעבוד הזה בחייו, ביודעין ובלא יודעין.

[3]    תלמיד חבר של הרב קוק. חי בשנים 1883–1951.

[4]    מתוך איגרת כ' שנכתבה בסיוון תרעא. רוב איגרות הרב חרל"פ טרם פורסמו, תודה למשפחת הרב חרל"פ שנתנו לי נגישות   לאיגרות.

[5]    על פי נוסח ברכת הלבנה סנהדרין מב, א: 'ששים ושמחים לעשות רצון קונם'.

[6]    ר' אפרים מסדילקאב חי בשנים 1737–1800.

[7]    דגל מחנה אפרים, פרשת לך לך, ד"ה "בא".

[8]    דגל מחנה אפרים, פרשת משפטים, ד"ה "וכי".

 

 

 

 

מחבר:

להמן שולמית

דוא"ל:

[email protected]