"הכול הולך כפי שהוא העניין בארץ ישראל", אפילו ברזיל!

ין חינוכית (99)
מבט אמוני על תחילת אמירת "ותן טל ומטר לברכה"
 

 רקע: בז' במרחשוון הקרב ובא נתחיל בע"ה לומר בתפילה "ותן טל ומטר לברכה". בדרך כלל מקדישים שיעור ללימוד הלכות הקשורות למי... ששכחלומר זאת. איזה מבט חינוכי-אמוני ראוי לטפח אצלנו כדי שמראש לא נשכח לומר תפילה זו, אלא נזכה לאמרה בלב שלם? להלן הצעה למבט אמוני על העניין מפיו של נשיא המכללה.

 
 
אסתכן בניחוש: רוב ככל קוראי מאמר זה אינם עוסקים בחקלאות, לא הם ולא הוריהם, לא אחיהם ולא קרוביהם. נכון, בודדים חרגו מהכללה זו, אך רובנו 'מכירים' את החקלאות דרך הצרכנייה בלבד.
בשמיני עצרת התחלנו להזכיר בתפילה "משיב הרוח ומוריד הגשם" ובז' במרחשוון נעלה קומה נוספת ונבקש "ותן טל ומטר לברכה". השאלה היא עד כמה אמירה זו באמת משמעותית לנו? עד כמה היא נוגעת בעמקי נפשנו ומזעזעת אצלנו משהו? ושמא היא נאמרת כ"עוד אמירה", קצת מן השפה ולחוץ, קצת כ"צפצוף הזרזיר וכדיבור התוכי"? נשווה זאת למשל ל"הוספות" אחרות לתפילה, שאותן אמרנו רק לפני זמן קצר: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים [...] וכתוב לחיים טובים [...] בספר חיים", ועוד הנאמרות מעומק נפשנו – יש בכלל מקום להשוואה?!
כך מצד אחד, אך מצד שני: האם זה באמת כל כך רע? כלומר, עובדה היא – בין אם נרצה ובין אם לאו, בין אם נשמח ובין אם ניעצב – מספר החקלאים ומשקל החקלאות בתוצר הלאומי השתנה לחלוטין מהעת העתיקה ועד ימינו. אם בעבר, רוב-ככל הבריות עסקו כך ואחרת בעבודה חקלאית, הרי המהפכה התעשייתית והמודרנה העכשווית שינו לחלוטין סדרי עולם. כיום רובנו צרכני חקלאות ולא יצרני חקלאות.
 
 
מי אומר שזה רע? הקִדמה מאפשרת לנו להתפנות לעיסוקים אחרים, חשובים לא פחות: התעשייה האווירית פחות חשובה? היי-טק פחות חשוב? וכן הלאה על זו הדרך (ועוד לא אמרנו כלום על ניצול מיטבי של הזמן "המתפנה" לצרכים רוחניים). ואחר שמן הסתם נסכים ש"עבודת הטכנולוגיה" אינה פחותה בערכה מ"עבודת האדמה", אזי מה הפלא שאיננו "מתפעלים" מ"משיב הרוח" ומ"ותן טל ומטר לברכה"? מה אפוא אמורה להיות כוונתנו, דור אנשי המחשב, בעת אמירת תוספת זו החל מהימים הקרובים?
אך מצד האמת – היעדר התפעלות זו היא תולדה של סמיות עיניים אשר מן הראוי להסירה. חז"ל לימדו אותנו כי הנושא קשור ישירות לעולם האמונה. בתלמוד הבבלי (שבת לא ע"א, ועוד) הם לימדו אותנו כי סדר זרעים כולו מכוון כנגד המילה "אמונת" שבפסוק "והיהאמונת עתיך חסן ישועות חכמת ודעת, יראת ד' היא אוצרו" (ישעיה לג, ו). מה הזיקה בין סדר זרעים – שעיקרן הלכות עובד האדמה ועבודת האדמה – ובין אמונה? על כך השיבו תוספות (שבת שם על אתר, ד"ה אמונת) בשם ירושלמי (שאינו מצוי בידינו, אך נוסח כזה מצוי במדרש תהלים יט, יד): "שהוא מאמין בחיי העולם וזורע". ביאר מהר"ל (דרוש על התורה עמ' לא): "כי בזריעה יורה האדם שהוא ביד ד', שזולת שהיה הוא יתברך מצמיח הזריעה היה העולם כלה ח"ו, והוא הנרמז בלשון 'חי העולמים', שהוא יתברך מחיה העולם, ושהעולם בידו, וראוי זה להיקראות 'אמונת' ".
שבעתיים אמורים הדברים בארץ ישראל, "ארץ אשר עיני ד' אלוקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, ב); ארץ אשר "למטר השמים תשתה מים" (דברים שם, יא); ארץ אשר בהעדר אומתה עליה היא שוממה (רמב"ן ויקרא כו טו) ובשובה היא פורחת וזה מסימני הגאולה (בבלי סנהדרין צח ע"א); הארץ היחידה עלי אדמות שבה מקיים האדם בכל רגע ורגע מישראל מצוות עשה דאורייתא בעצם שבתו עליה – על ארץ כזו ודאי נכון שנייחל כולנו להוצאת יבולה בעין יפה: ותן טל ומטר לברכה! עד כדי כך מגיעים הדברים שנמנו וגמרו רבים מהפוסקים כי אפילו בארצות "ההפוכות" לנו, אותן שבהן החורף ב"קיץ" והקיץ ב"חורף", גם הן יאמרו "ותן ברכה – ותן טל ומטר לברכה", "מוריד הטל – מוריד הגשם", לא לפי מקומם וצרכיהם אלא לפי צורכנו, ארצנו-ארצם, ארץ ישראל: "הכל הולך כפי שהוא העניין בארץ ישראל" (מרן הראי"ה קוק זצ"ל, שו"ת אורח משפט סימן כד)!
דומה כי גם תלמידינו ה"עירוניים" לא יתקשו להיכנס לעורו של האיכר הזורע ומצפה; היודע היטב שעמלו נתון – כמעט לחלוטין – לחסדי שמים; שעם כל הכבוד להשקיה מלאכותית, לחממות, להתפלות ועוד, עדיין משקל חשוב ולעתים מכריע – בחסדי בורא העולם. ואחר שנכנסנו לעורו של החקלאי, ניכנס עם התלמידים לעורו של הצרכן. מחיר העגבנייה והמלפפון, הקלמנטינה והתפוז, נגזרים ישירות מאותה ציפייה ומאותם חסדי שמים. ואין זו אלא בבואה, קצה קרחון המורה לנו עד כמה כולנו אכן נתונים לחסדי שמים, ולא רק בנדון זה.
הזכרת "משיב הרוח ומוריד הגשם" ושאילת "ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה", לא על עצמן לבדן יצאו ללמד אלא על הכלל כולו: השִגרה אינה מובנת מאליה! מדי בוקר רגיל האדם לראות שמש במזרח ועם ערב לראותה שוקעת במערב. אולם מי תקע לידך שאכן כך יימשך? וכי רק משום שאתמול וגם שלשום כך היה –  מובטח הדבר שכך גם יהיה? "המחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית" יכול, אם רק יחפוץ בכך, לשנות סדרי עולם; להזריח חמה במערב ולהשקיעה במזרח; נכון הוא שברא הבורא בחסדו מכניזם שיטתי המוכר לנו, והמכונה "טבע", ואולם ברי שברצונו מקיים וברצונו משנה.
מה המסר הרוחני? בין השאר: ההכרה בחסדו הגדול שבנסים נסתרים, הסמויים והיום-יומיים כמו הטבע. ידועים דברי רמב"ן (שמות יג, טז) שלימדנו כי גדולים ומשמעותיים יותר נִסים נסתרים מנִסים נדירים ויחידאיים כיציאת מצרים וכקריעת ים סוף, שהאחרונים חד-פעמיים ואילו הראשונים חוזרים ונשנים שוב ושוב: "[...] מן הנסים הגדולים המפורסמים – אדם מודה בנסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם [...]",אלא שהדבר מחייב תשומת לב. השִגרה – לעניין זה – הרסנית לעולמנו הרוחני. באה אפוא החלפת נוסח התפילה ומעוררת את האדם, אומרת לו: תן לבך!

 

הרהורים חינוכיים:
א. תלמיד ממוצע רגיל לפתוח את הברז ולראות מים זורמים. כיצד ניתן לסייע לו לראות במקור המים את ידו של הקב"ה? להזמין
    חקלאי לשיחה בכיתה? לצפות יחד בסרט על בצורת? לבקר במשק חקלאי?
ב. כאמור בפתיח לדף, בדרך כלל מתמקדים בלימוד הלכות הקשורות למי ששכח לומר "ותן טל ומטר". בדורנו המתוקשב והממונע,
    שבו הרוב מנותק מחיבור ממשי לטבע, כיצד ניתן לסייע לתלמידינו לזכור מראש תפילה זו ואף לאמרה בלב שלם?

 

 

 
 



 

 

מחבר:
גוטל, הרב פרופ' נריה
דוא"ל:
gutel@orot.ac.il