הנני שלחני - אריה לובה אליאב

​לפני כל תואר או משרה ראה עצמו אריה לובה אליאב מורה ומחנך. כמי שהדוגמה האישית מהווה נר לרגליו, הוא יצא ללמד אסירים בבתי הסוהר ועבד במשך שנה בהתנדבות כסניטר מן השורה בבית החולים "הדסה" בתל-אביב. הוא תרם תרומה רבה לקידום החינוך באזורי פיתוח, תוך שהוא עובר להתגורר ביישובי עולים, כגון נבטים, אור-עקיבא, קריית-שמונה, שדרות ומעלות. 
הוא נולד בשם אריה לובה ליפשיץ במוסקבה, ועלה לארץ בשנת 1924. למד בגימנסיה הרצליה ובאוניברסיטה העברית. במלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי. לאחר המלחמה גויס לשירות הידיעות של ההגנה, ואחר כך למוסד לעלייה ב, שעסק בהעפלה. בשנים 1946–1948 פיקד על ספינות מעפילים. 
לאחר קום המדינה שירת בחיל הים ולאחר מכן שימש עוזר ראש המחלקה להתיישבות בסוכנות. בתפקידו זה עמד בראש צוות ההקמה של חבל ההתיישבות לכיש, קלט ויישב עשרות אלפי עולים והקים את העיר קריית גת. בשנת 1961 עמד בראש צוות ההקמה של העיירה ערד. בין שני תפקידים אלה שימש בשנים 1958–1960 מזכיר ראשון בשגרירות ישראל במוסקבה. כמן כן עמד בראש מבצע לחילוץ יהודי פורט סעיד ומבצעים באירן, בכורדיסטן ובאפריקה. שנים רבות שימש חבר כנסת.
בשנת 1986 הגה ויזם את הקמתה של הקהילייה החינוכית-התיישבותית "ניצנה" שבנגב, שבה לומדים בני נוער ישראלי ועולים חדשים. בניצנה קיים גם בית ספר שדה המוציא מדי שנה עשרות טיולים באזור הנגב, מועברים בו סמינרים בנושאי נגב, מנהיגות והעצמה וכן מחנכים לאקולוגיה, למחזור ולשימוש באנרגיות חלופיות.
בשנת 1988 זכה אליאב בפרס ישראל על עשייתו ופעלו בבניית הארץ. בשנת 1998 הוענק לו אות הנשיא למתנדב על מנהיגות ועשייה חלוצית בכל תחומי החיים בישראל. בשנת 2003 הוענק לו פרס בן גוריון על פעילותו בפיתוח ההתיישבות בנגב.
אליאב כתב גם שלושה עשר ספרים העוסקים בנושאי חברה והגות. 
אליאב נפטר בשנת תש"ע בתל אביב. "כל חייו של לובה אליאב הצטיינו בחלוציות אישית ובחלוציות הנהגתית", כך ספד לו שמעון פרס.
לעיון נוסף:
אריה לובה, אליאב, בין הפטיש והמגל – ניסיון אישי בקרב יהודי ברית המועצות (תחת שם העט בן-עמי), 1965.
בר שלום, יהודה, הפואמה הפדגוגית של לובה אליאב, כרמל, תשס"ז.
אתר ניצנה: http://www.nitzana.org.il