חוקר ורופא דגול, ציוני ואיש חזון. הלל יפה נולד באוקראינה ועם סיום לימודיו בגימנסיה החל ללמוד רפואה בז'נבה. בשנת 1889 קיבל תואר דוקטור לרפואה והתמחה בפריז במחלות עיניים. בשנת 1891 עלה ד"ר יפה לארץ ישראל. עבודתו הראשונה בארץ הייתה כרופא בעיר טבריה. במשך שתי שנות עבודתו שם התפרסם במקצועיותו וביחסו האנושי לחולים. בשנת 1893 הוזמן על ידי פקידוּת הברון רוטשילד להיות רופא ומנהל בית החולים בזיכרון יעקב ולטפל בחולי הקדחת הרבים שבמושבות חדרה ועתלית. ד"ר יפה הפך לבר סמכא בנושא המלריה, מניעתה וריפויה. הוא הבין כי מניעת ההידבקות היא מפתח חשוב בחיסול המחלה וכי קיים קשר בין המחלה לסביבה מוכת הביצות והיתושים. הוא שכנע את הברון רוטשילד להשקיע בניקוז הביצות ובייבושן וכן בכיסוי החלונות ברשת ושינה תחת כילות. אמצעי נוסף היה הרחבת השירות הרפואי ובמיוחד פריסת אחיות לבריאות הציבור בכל רחבי הארץ. ד"ר יפה נודע בעבודותיו המדעיות בנושא המלחמה בקדחת, בגרענת ובעיקר בקדחת שחור השתן, והוזמן להרצות במכון "פסטר" בפריז ובכינוסים רפואיים שונים באירופה. בשנת 1896 החל לעבוד בבית החולים ביפו לאחר שמונה על ידי קבוצת "חובבי ציון" להיות בא כוחם בארץ ישראל. בשנת 1903 השתתף ד"ר יפה במשלחת של התנועה הציונית לחקירת אזור אל-עריש, כאזור אפשרי להקמת מדינה יהודית. רעיון זה הועלה על ידי הרצל בקונגרס הציוני. בשנת 1904 חזר לשמש כרופא בזיכרון יעקב. הוא הרחיב את בית החולים המקומי והפכו למרכז רפואי למושבות הגליל ומרכז למאבק בקדחת. ד"ר יפה הגיש עזרה גם לחלוצי העלייה השנייה שנדדו כפועלים במושבות הברון, ויזם קופת אחריות הדדית מפני מחלות ומגפות, שהייתה היסוד לרעיון הקמת קופת חולים על בסיס של עזרה הדדית. בית החולים בזיכרון יעקב היה מרכז חשוב ומודרני לרפואה בצפון הארץ במיוחד בימי מלחמת העולם הראשונה. ד"ר יפה המשיך בעבודתו עד לפטירתו בשנת 1936. הוא נקבר, על פי בקשתו, בזיכרון יעקב. על שמו נקרא בית החולים הלל יפה בחדרה ומושב בית הלל בצפון.