החברה להגנת הטבע, שנוסדה בשנת 1953 היא הארגון הסביבתי הוותיק והגדול בישראל.
בשנותיה הראשונות הייתה המדינה עסוקה בבנייה ובהתיישבות, אך ההשלכות הסביבתיות נדחקו לשוליים. דוגמה לכך היה מפעל ייבוש החולה בשנת 1953 שנחשב למפעל חלוצי, אך לא נבדקה המשמעות של אבדן בית גידול ייחודי על שלל הצמחים ובעלי החיים שבו והתוצאות הסביבתיות של ייבוש פני האגם. כדי למנוע את הנזקים הצפויים קמה קבוצת חבריםבראשותם של היינריך מנדלסון, אמוץ זהבי ועזריה אלון וארגנה מאבק ציבורי ראשון מסוגו לשימור הטבע. הפעולה הצליחה בחלקה. הוקמה שמורת טבע ראשונה, אולם השמורה סבלה מתכנון גרוע ובעלי חיים וצמחים רבים בשמורה נעלמו ונכחדו.
המבצע הבא היה הגנה על פרחי הבר. למבצע זה הגיעה קבוצה שקראה לעצמה החברה להגנת הטבע, מצוידת במנגנון של יחסי ציבור: חולקו לוחות שנה בגני הילדים, גויסו משוררים לחיבור שירים בנושא ופורסמו דו"חות ומחקרים בעניין. ואכן נושא ההגנה על פרחי הבר הפך לעניין ציבורי, כמו שכתוב בשיר "הכול יודעים שכאן אסור לקטוף". מאז הובילה החברה מאבקים רבים, כמו שימור אתרים, הנגשת חופי הים והכינרת, השבת בעלי חיים לטבע ומניעת הכחדה של אחרים ועוד.
פעילותה של החברה באה לידי ביטוי במספר תחומים:
חינוך: החברה משקיעה רבות בחינוך ארוך טווח לידיעה ואהבת הארץ. פעילויות חינוך אלה מתקיימות בבתי ספר שדה הפזורים ברחבי הארץ. הראשון שבהם הוקם בעין גדי בשנת 1962. הוקמו גם חוגי סיור ומדי שנתיים מתקיימים כנסים פתוחים לכול ולצדם מגוון סיורים ללא תשלום לקהל הרחב.
מחקר: החברה קידמה את הפיכת ידיעת הארץ לנושא מחקר במוסדות אקדמיים. כמו כן אנשי החברה להגנת הטבע עמדו מאחורי מפעלים, כמו "מדריך ישראל" וכתבי העת "פשוש" ו"ארץ וטבע".
פעילות ציבורית ופוליטית: עוד בשנות השישים של המאה העשרים החברה השתלבה במסגרת ועדות התכנון ובפעילות חקיקתית למען שמירת הטבע.
בשנת 1980 זכתה החברה בפרס ישראל.
לעיון נוסף:
·טל, אלון, הסביבה בישראל : משאבי טבע, משברים, מאבקים, ומדיניות – מראשית הציונות ועד המאה ה-21, תל אביב: הקיבוץ המאוחד 2006.