הנני שלחני - הרב אריה לוין - אבי האסירים

יחידה היא התורה המציבה רף מוסרי הטוען להיטהרות הפרט והכלל כערך, בלי קשר לפגיעה אפשרית בצד שלישי. גם אם הדברים יישארו בפורום המצומצם שבו הם נאמרו יש כאן חטא ועבֵרה, ולחוק אין דבר עם עבֵרה זו.

החפץ חיים מדגיש את אמנות השתיקה נוכח הדיבורים השליליים המציפים את רשת התקשורת הבין-אישית, כתחום הדורש אימון וכחכמה בפני עצמה. כשם שצריך לדעת לדבר, צריך גם לדעת לשתוק.

אכן, השליטה בשתיקה היא אמנות, אך גם הדיבור הנכון  מצריך מיומנות שתאפשר לדבר נכון ובגבולות, ואפשר לרכוש זאת בהתבוננות נכונה.

ר' בחיי מדגיש שמצב רוחו של האדם הוא נגזרת גם של דבריו היוצאים מפיו. אשר על כן דיבור נכון יגרום לשלווה ולשמחה ודיבור שאיננו כזה יביא בעטיו את ההפך.

ההדרכה של ר' בחיי לדיבור נכון כוללת שלושה תנאים:

תכנון: על האדם להכין את דבריו ולא לתת ל"פליטות פה" להיות מצויות בביתו. התכנון הנכון וסידור הדברים בלבו הם ההשתדלות ההכרחית שתביא לדבר דיבורים שיפעלו בצורה חיובית במציאות. "לאדם מערכי לב".

תפילה: בפועל, הדיבור הטוב היוצא מפינו הוא מאת ה'. הקב"ה שם את המילים בפינו, כדברי הכתוב: "מה' מענה לשון". אנו צריכים לתכנן, אבל התוצאה היא ללא מגע יד אדם. וממילא ברור אפוא שצריך להתפלל על כך ולבקש מריבונו של עולם שישים בפינו את המילים הנכונות ונזכה לסייעתא דשמיא בדברינו.

תזמון: צריך להקפיד לומר את הנושא המדובר במקום ובזמן 
הרב אריה לוין, הנקרא בפי כל ר' אריה, נולד באורלא, עיירה הסמוכה לביאליסטוק שבבלורוסיה. במהלך נעוריו למד בישיבות שונות במזרח אירופה, ובהן ישיבת וולוז'ין. מספר חודשים לאחר עלייתו ארצה נשא לאישה את חנה, בתו של הרב דוד שפירא. ר' אריה השתקע בירושלים, למד בישיבת "תורת חיים" ובשנת תרס"ט (1909) הוסמך לרבנות על ידי רבי חיים ברלין (בנו של הנצי"ב מוולוז'ין), רבי שמואל סלנט והרב אברהם יצחק הכהן קוק.

משנת תרע"ז (1917) ועד אחרית ימיו שימש רב ומשגיח רוחני בתלמוד תורה שליד ישיבת "עץ חיים" בירושלים. נוסף על עבודתו בישיבה עמל ויגע בהשכנת שלום בית, בביקור חולים (למרות הסכנה שהייתה כרוכה בכך פקד בקביעות את בית החולים למצורעים שבירושלים), בניחום אבלים, בגמילות חסדים (למרות עוניו ומחסורו) ונודע במצוות רבות אחרות.

שמו של הרב לוין יצא למרחוק, בעיקר בזכות פעילותו בתקופת המנדט הבריטי למען לוחמי אצ"ל ולח"י, האסירים והאסירות שנכלאו או שנידונו למוות. בדבקות רבה טיפל גם באסירים הפליליים היהודים. הוא ביקר בבתי הסוהר בשבתות ובימי חול, בימי החורף ובימי הקיץ, התפלל עם האסירים, למד אתם תורה ומוסר, השמיע באוזניהם דברי נחמה ועידוד ונשא פריסות שלום לבני משפחותיהם. בפעילות זו של הדאגה לאסירים המשיך גם אחרי קום המדינה, עד ימי זקנותו. בשל  כך, זכה  ר' אריה  לכינוי  "אבי האסירים". כששאלו את הראי"ה קוק זצ"ל מדוע המליץ בפני שלטונות הכלא דווקא על ר' אריה שיהיה רבם של האסירים השיב: "יש בו בר' אריה מידה של גומל חסד בגופו וכאן סוד נשמתו ותיקונו בעולם."

ר' אריה לוין נפטר ב-ט' בניסן תשכ"ט (1969) ונטמן בבית העלמין בסנהדריה. על פי צוואתו נכתב על  מצבתו שהוא מבקש ממי שעולה לקברו שיאמר "אני מאמין באמונה שלמה בתחיית המתים".

שמחה, רז, איש צדיק היה : מסכת חייו של רבי אריה לוין, ירושלים תשל"ג.   

אתר ערוץ מאיר: סרט על הרב אריה לוין http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=4666&cat_id=3921

אתר דעת: http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=3170