עולי הגרדום או הרוגי המלכות, הם לוחמי האצ"ל והלח"י שנשפטו ונדונו למוות בתלייה.
עשרה מהם נדונו על ידי בתי דין צבאיים בריטיים ושניים – על ידי בית דין מצרי. ראשון העולים לגרדום בכלא עכו היה שלמה בן-יוסף (שלום טבצ'ניק), מחברי פלוגת בית"ר, שחנתה בראש פינה. בחורף 1938 רצחו ערבים שישה מנוסעי מכונית שיצאה מצפת. בעקבות הרצח החליטו חברי בית"ר בראש פינה לנקום. באפריל 1938 יצאו שלושה חברי בית"ר חמושים לכביש צפת וירו במכונית נוסעים ערבית. היריות לא פגעו באיש אך השלושה נתפסו בידי שוטרים בריטיים ונשפטו. אחד הנאשמים הוכרז כחולה רוח, שניים נידונו למיתה ופסק דינו של אחד מהם הוחלף למאסר עולם בשל גילו הצעיר. שלמה בן-יוסף הועלה לגרדום ב-29 ביוני 1938 כשהוא שר את "התקווה".
ב-23 במארס 1945 הועלו לגרדום אליהו חכים ואליהו בית-צורי, חברי לח"י, שנשלחו מארץ ישראל לקהיר להתנקש בחייו של הלורד מוין, השר הבריטי שהואשם במעשים עוינים לציונות ולבית הלאומי היהודי בארץ ישראל. בנובמבר 1944 הרגו השניים את הלורד מוין, נתפסו ונידונו למיתה בתלייה בקהיר. עצמותיהם הועלו לישראל בשנת 1975.
עונש המלקות היה נפוץ ברחבי האימפריה הבריטית הן בארצה הן במושבותיה. גם בארץ ישראל הופעל החוק המתיר להלקות עבריינים קטינים. "ליל ההלקאות" הוא שמה של פעולת תגמול של האצ"ל שבה הולקו קצינים וחיילים בריטיים כדי להוכיח כי לשוט יש שני קצוות. בעקבות פעולה זאת נתפסו מרדכי אלקחי, אליעזר קשאני ודב רוזנבוים ונידונו למוות.
דב גרונר נתפס בידי הבריטים בעת התקפת אצ"ל על משטרת רמת-גן בשנת 1946. עם קריאת גזר דינו קם על רגליו והכריז בעברית:"בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה נָפְלָה, בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה תָּקוּם!" גרונר סירב לבקש חנינה כיוון שראה בבקשה כזאת הכרה בשלטון הבריטי. הוא הוצא להורג יחד עם אסירי "ליל ההלקאות”, ב-16 באפריל 1947.
ב-21 באפריל 1947 פוצצו עצמם בכלא עכו הנידונים למוות משה ברזני חבר לח"י, ומאיר פיינשטיין חבר אצ"ל. ברזני נידון על החזקת רימון יד ופיינשטיין – על השתתפות בפיצוץ תחנת הרכבת בירושלים.
ב-29 ביולי 1947 הועלו לגרדום בכלא עכו חברי אצ"ל אבשלום חביב, יעקב וייס ומאיר נקר, שנתפסו בעת הפריצה של כלא עכו. בשירת "התקווה" הלכו הנידונים לתלייה.
לעיון נוסף:
שולמית לבנת, נעמה וולקני (עורכות), עולי הגרדום: חייהם, מלחמתם ומותם של שנים עשר עולי הגרדום לוחמי מחתרות אצ"ל ולח"י, תל אביב 2000.
אודי לבל, הדרך אל הפנתיאון: אצ"ל, לח"י וגבולות הזיכרון הישראלי, ירושלים 2007.