"קיבוץ עירוני" הוא קהילה המקיימת חיי שיתוף בתוך סביבה עירונית. במשך שנות קיומה של התנועה הקיבוצית הוקמו מספר קיבוצים בתוך וליד ערים (גבעת הקיבוצים שליד רחובות, יגור, גבעת השלושה ועוד) אולם אלו היו נקודות חקלאיות שמסיבות שונות בחרו להתיישב בסמוך לעיר.
הקיבוץ העירוני הראשון שהוקם היה קיבוץ ראשית שהוקם בשכונת הבוכרים בירושלים בשנת 1979 על ידי קבוצה של יוצאי קיבוצים דתיים וחילוניים. בשנת 1991 עבר הקיבוץ לשכונת קריית מנחם בירושלים. בשנת 1992 התפצל ממנו קיבוץ בית ישראל. נוסף עליהם הוקמו קיבוץ מגוון בשדרות, מפרש בתל אביב, תמוז בבית שמש, נעמ"ה במגדל העמק ובנצרת עילית וקיבוץ מחנכיםבעכו.
בקיבוצים אלה מתממש עיקרון השיתוף בעיקר בהכנסות ובניתוק שבין תרומה לתמורה. השותפות בצריכה מוגבלת לשותפות ברכוש הכללי: דיור ורכב ואילו במישור החברתי מקיים הקיבוץ העירוני שותפות וערבות הדדית מלאה בתחומי החיים העיקריים: בריאות, חינוך, השכלה ופנסיה. בקיבוץ העירוני כל חבר מוצא את פרנסתו בשוק העבודה, אולם חלק ניכר מחברי הקיבוץ פונה לתחום השירותים החברתיים – הוראה, חינוך, עבודה סוציאלית, מנהל ציבורי וכו'.
הקיבוצים העירוניים רואים ערך עליון בהשתלבות אמתית בשכונה שבה שוכן הקיבוץ. דוגמה לכך הוא בית ספר ממ"ד ראשית בירושלים שהוקם בשנת 2000 ביזמה משותפת של תושבים משכונת קריית מנחם וחברי הקיבוץ העירוני ראשית, שחבריו מתגוררים בשכונה. מייסדי בית הספר מאמינים כי תפקידה וחובותיה של הקהילה הם בניית מסגרת חינוכית לילדיה בהתאם לאמונותיה, לערכיה ולחזונה. ברוח זו מתעצב בית הספר ומגבש את זהותו תוך כדי דו-שיח, הקשבה, קבלה וכבוד למגוון השונוּת והפסיפס הרב-תרבותי המשתקף באוכלוסיית בית הספר. הלימוד המשותף עצמו הוא ביטוי משמעותי נוסף לקשרים החברתיים ולשיתוף הרעיוני בין חברי הקיבוץ ובין תושבי השכונה.
לעיון נוסף
דרור, יובל (פרופ' לחנוך) מיכאלי, ניר, הקבוצות השיתופיות בישראל: המשכיות ושינוי בתנועה הקיבוצית בתוך: הקיבוץ: מאה השנים הראשונות, ירושלים, יד יצחק בן צבי, 2010 , 357–364.