תשאלו כל נער "מי היה רועי קליין?" והוא ישיבך מיד: "גיבור ישראל!" אם תשאלו במה הוא היה גיבור? ישיבך הנער באותה מהירות: "הוא צעק 'שמע ישראל' וקפץ על רימון חי שזרקו מחבלים כדי להציל את חיי חייליו מהרימון". האמת, תשובתו של הנער נכונה רק באופן חלקי. רועי היה גיבור שהקדיש את חייו לעם ישראל לא רק ברגעי מותו האחרונים. אורח חייו היה רצף אחד של אמירת "הנני" – בחיי היום-יום. מי שיכיר בו רק את אופן מותו יחשוב שמדובר במעשה גבורה עילאי שעליו קיבל את עיטור העוז ולנו אין מה ללמוד ממנו לחיי היום יום שלנו. אך הקורא את קורות חייו מבין שהם היו מסכת שלמה של בחירות ערכיות שפורטו למעשים יומיים קטנים. כך למשל בעת שחזר מאוחר הביתה והלך לישון על מדרגות ביתו בחוץ כדי לא להעיר את הוריו; כך כשבחר לייעד עבודה באוניברסיטה לעזרה לגוף חסד גדול; כך עת כתב מכתב לארוסתו ערב חתונתם ובו לא כתב מילה על העושר או על הנוחות הצפויים להם, אלא על תקוותו שיסייעו כמשפחה לעם ישראל. אלמנתו מספרת שפעם העירה אותו באמצע הלילה כי לא הצליחה להירדם. הוא ייעץ לה, מתוך שינה, לחשוב על עם ישראל, על ארץ ישראל ועל הקשר ביניהם. כשאדם חצי ישן – הוא דובר את האמת אשר בלבו. הקשר בין עם ישראל לארצו הוא שהעסיקו, והוא היה אחד מאלו שחיזקו את הקשר הזה בדורנו.
בחירתו בחיים של שליחות מתוך תורה אפיינה את כל חייו – מימיו כפעיל בסניף בני-עקיבא שבו תרם מרוחו האידאליסטית, ועד להחלטתו להקדיש זמן משמעותי באמצע חייו ללימודי תורה אינטנסיביים במכינה בעלי, לימוד ששימש מקור לרוח שגילה בהמשך בתפקידיו הצבאיים. רועי התקבל ללימודים בטכניון אך ויתר עליהם לטובת לימודים במכללת אריאל כדי לאפשר לו ולמשפחתו להמשיך לגור בשומרון.
רב סרן רועי קליין נפל בבינת ג'בייל במלחמת לבנון השנייה, בא' באב תשס"ו.
סוף דבר, אם נזכור שאופן מותו של רועי ז"ל היה רק ביטוי נוסף למסכת חיים של "הנני", נדע עד כמה אנו יכולים וצריכים ללמוד ממנו, גם בחיינו.