דפי מאורות (5773-50)

אמירת מזמור "לדוד ד' אורי וישעי" היא הכנה מאלול לתשרי. ממה היא נמשכת ובמה היא נסמכת? – בהשראת רוח הקודש המתגלה ממקור מלכות ישראל. בכל דבר יש מדרגות, "יום ליום יביע אֹמר" – יום יום ומדרגתו.

 

 

גם ברוח הקודש יש מדרגות. בסוף מסכת פסחים מופיעה הגדרה ברורה בגווני השראת השכינה, מתוך עיון בסגנון מזמורי תהילים: "מזמור לדוד" או "לדוד מזמור". דוד המלך היה גם מלך וגם מצביא, גם משורר וגם נביא. אצלהמשורר האלוהי הזה היו מצבים שונים בקשר להשראת השכינה. היו מצבים שהתרוממות פנימית תקפה אותו ופתח בשירה, בכשרונו השירי האלוהי, מתוך כך שרתה עליו רוח הקודש, והיו מצבים שקיבל "התקפה" נבואית. מתוך "התקפה" של רוח הקודש, שרתה עליו שכינה ומתוך כך התעורר כשרונו הנעלה. השראת השכינה נפגשה עם הפואזיה (שירה) שלו ומתוך כך פתח בשירה. כך אומרים לנו חז"ל: "לדוד מזמור" – מלמד ששרתה עליו שכינה ואחר כך אמר שירה. "'מזמור לדוד' – מלמד שאמר שירה ואחר כך שרתה עליו שכינה".

ויש כמה פרקים שרק נאמר לדוד, כגון: "לדוד ד' אורי וישעי". מה המובן? כשנאמר "לדוד מזמור", הכוונה שקודם שרתה שכינה, ומתוך כך נמשך אצל דוד מצב של מזמור, שירה. אם כן, אם רק נאמר "לדוד" נפגשים במצב עילאי שכולו שמיימי ללא התעוררות אנושית, "לדוד", הוא עניין אלוהי עליון, כולו נבואה ורוח הקודש.

עכשו באלול יש לנו להתקשר ולהתדבק בעניין האלוהי של שפע רוח הקודש שבמלכות ישראל, במדרגתו השמיימית העליונה ביותר, ומתוך המקוריות של השראת השכינה הממלכתית, נמשיך גם דקדוק במעשים הפרטיים.

 

מתוך: שיחות הרב צבי יהודה – מועדים ב', בעריכת הרב שלמה אבינר, ירושלים תשס"ו, עמ' 355.

 

 

קבצים להורדה:

כי תבוא תשעג.pdf

מחבר:

מכמן, ברוריה