הרצי"ה קוק - תלמידים מספרים...שבת חזון

דפי מאורות (5773-44)
בשנת תרצ"ז, שנים רבות לפני קום המדינה, כתב הרב צבי יהודה שורות מספר שבהן טבע מטבעות לשון המבטאות נאמנה את התחושות העמוקות ביותר של עם ישראל לדורותיו אל שריד בית מקדשנו:
 
 
 
 
יש לבבות ויש לבבות
יש ליבות אדם ויש ליבות אבנים
יש אבני דומה ויש אבני לבבות...
וכן האבנים האלה, שארית פליטת הרב ביתנו...
האבנים האלה לבבות הם לנו!"
כותלנו, לנתיבות ישראל
 
בהשראת ביטוי זה, כתב יוסי גמזו את שירו "הכותל" ובו הפזמון החוזר:
הכותל – אזוב ועצבת
הכותל – עופרת ודם
יש אנשים עם לב של אבן
יש אבנים עם לב אדם.
בשיר זה הוקדש בית לדמותו של הרצי"ה:
עמד מול הכותל עימנו
הרב הישיש בתפילה.
אמר לי: אשרי שזכינו כולנו,
ושב ונזכר: לא כולם.
עמד בדמעה מנצנצת,
יחיד בין עשרות חיילים
אמר לי: מתחת לחאקי, בעצם,
כולכם כוהנים ולוויים.
מילים אלו ביטאו היטב את השקפת רבנו שלוחמי מערכות ישראל הרי הם ככוהנים במעמדם וכלוויים בשירם ובזמרם, ומדי צה"ל – מדי קודש הם!
 
מתוך: הילה וולברשטיין (עורכת), משמיע ישועה, מרכז שפירא, עמ' 338.


 
 
 

 

 

 

מחבר:
מכמן, ברוריה