דפי מאורות (5773-51)

הרב צבי יהודה זכה לאריכות ימים, אף שניזון בכל ימי חייו בצמצום רב. כל ימיו נהג כמלאך בהנהגותיו ובמאכליו, אכל מעט שבמועט, ואף זאת לפי הדרכות חז"ל.

​

 

 

 

במשך כל שנותיו התנגד אף בימות צינה ושלגים לחימום ביתו, היו שרצו להעניק לו תנור חימום במתנה, אך הוא סירב. בשנותיו האחרונות ניאות בלית ברירה להשתמש בתנור, ואמר לתלמידיו בצער: "אבא אמר שלא צריך להיות קר, כיוון שהתורה מחממת, אך מה לעשות – הזדקנתי...".

זכה הרב ומשאת חייו וחזון אביו התגשמו. מישיבה קטנה ותלמידים בה מעט, זכה וגדלה הישיבה והיתה לאחת הישיבות הגדולות, החשובות והמשפיעות ביותר בחברה הישראלית. תלמידיו מונו כרבנים בכל רחבי ארץ ישראל, הקימו מוסדות חינוך ברוחו ובהדרכתו, ו"התורה הגואלת" אותה הנחיל לתלמידיו הופצה והתפשטה, והיא ממשיכה להדריך, להשפיע ולשמש מקור השראה לרבים וטובים. קם דור חדש, היונק את השקפת עולמו מאורותיו של הראי"ה קוק, בהדרכתו של בנו.

תלמידי הישיבה כבנים היו לו, וכשנשאל למספר ילדיו השיב שהינם מאות ואלפים, הפזורים ברחבי ארץ. את. כולם הכיר לפני ולפנים, קלט את אישיותם הייחודית, ובהתאם לכך הדריך וכיוון כל אחד מהם. תלמידיו התייחסו אליו כבנים אהובים, הפונים לאביהם בכל שאלה, בעיה ומצוקה, מוצאים אוזן כרויה לשאלתם, ומקבלים עצה טובה ועקרונות יסוד להתווית דרכם. [...]

בבוקר יד אדר תשמ"ב, פורים דפרזים, כחודש לפני שמלאו לו תשעים ואחת שנה, השיב הרב יהודה הכהן קוק, את נשמתו הטהורה לבוראו. [...] חרף מועד הלוויה, ביום פורים דפרזות, הגיעו המונים מכל רחבי הארץ ללוותו בדרכו האחרונה, מכל גווני הקשת הישראלית הגיעו לירושלים: דתיים וחילוניים, מחפשי דרך וחוזרים בתשובה, אנשי עיר ובני כפרים וקיבוצים. רבים אף הגיעו מימית (שהיתה נצורה באותה עת בעיצומו של המאבק בנסיגה). [...]

הרב צבי יהודה הכהן קוק לא הותיר אחריו מי שישב "שבעה", אך המוני בית ישראל חשו שזהו אביהם. דור שלם חש יתום, ומתוך דמעות הצער על התקופה שהסתיימה ועל המנהיג הדגול שאיננו עוד, קמו, התנערו והוסיפו כח ועוז.

אלפי תלמידיו ורבבות תלמידי-תלמידיו התפזרו בכל רחבי הארץ והעולם. התהליך שכבר בחייו היה מרשים בהיקפו, התעצם והוביל לשינוי פני המדינה. מאות ישיבות, מדרשות, אולפנות ובתי ספר יונקים מרוחו; גרעינים תורניים מפיצים את אורו; מפעל ההתיישבות במרחבי ארץ ישראל עבר את רבע המיליון זה מכבר ועל אף הקשיים הוא הולך ומתרחב כל הזמן [...].

 

מתוך: הילה וולברשטיין (עורכת), משמיע ישועה, אור עציון, מרכז שפירא תש"ע, עמ' 577–584.

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

נצבים-וילך תשעג.pdf

מחבר:

מכמן, ברוריה