בעין חינוכית1 (149)

בקיץ האחרון, באותם ימים סוערים של חטיפה ומלחמה, התקיימה התוועדות חסידית כואבת ועצמתית בישיבת מקור חיים. הרב איתמר אלדר ואביתר בנאי הובילו את השירה ואת הנגינה, ומתוך מגוון השירים, שיר אחד טלטל שם את הנשמות באופן מיוחד: "ויש עניין שיתהפך הכול לטובה", מילותיו הידועות של ר' נחמן מברסלב מתוך ליקוטי עצות (לו).

 

 

​

הרב אחיה פרינס, רב האולפנית בתל אביב

 

המילים הללו במקור באו כדי לחזק באדם את מידת הביטחון בהבנה שהקב"ה מפעיל את רחמיו הגדולים: "כי כל מה שעובר עליך, הכל לטובתך, ותסמך על רחמיו המרובים בלי שעור, כי השם יתברך גדול מאד ולגדולתו אין חקר. ויש ענין שמתהפך הכל לטובה וזדונות נתהפכין לזכויות רק חזק ואמץ".

בימים יפים יותר שיר זה יתנגן במעגל גדול, כאשר הבחורים, בהתלהבות גדולה, עושים כל אחד בתורו גלגול (סאלטות בלע"ז) כדי לבטא את ההיפוך ולהרגיש אותו ממש. היפוך של קודש.

אם ננסה לדייק במילים אפשר אולי להדגיש את המילה "עניין". יש עניין בהיפוך; הוא דורש לימוד והתעמקות.

בימים אלו של חודש אדר עמלים תלמידים ותלמידות בני הישיבות והאולפנות לבצע הפיכות במוסדות הלימודים. בִּן לילה הופך בית הספר לגן ילדים / לספינת פיראטים / לישיבה חסידית / למערב הפרוע / לכפר ערבי ועוד רעיונות מקוריים. 

נקודת ההנחה היא שהתלמידים הופכים, ואנחנו המבוגרים נכנסים לכוננות ספיגה, מנסים לצמצם נזקים ולכוון את האנרגיה הגדולה הזו להתנדבויות ולהכנה ראויה יותר לפורים. אין אנו אוהבים הפיכות.

באופן כללי ניתן לומר שילדים אוהבים להתהפך. זה מתחיל בתינוק שבחודשים הראשונים עושה מאמצים כבירים להתהפך מהבטן לגב; ממשיך בכך שכאשר אני מגיע הביתה והילדים (הקטנים...) רצים לקראתי אל הדלת, אני כבר יודע שבלי כמה סיבובים באוויר והפיכות מתוחכמות לא אוכל להיכנס; מכאן לגינת המשחקים עם המתקנים שכל עניינם הוא לסובב אותך כמה שיותר; ואולי שיא ההנאה של הילדים – כאשר ימשכו אותנו ללונה פארק, עיר שלמה של סיבובים והיפוכים. ממש "גן עדן" לילדים.

המבוגרים אינם אוהבים להתהפך; הם אוהבים להיות במסלול ישר בלי שינויים. "תעשו לי טובה ואל תהפכו אותי. הקרוסלה עושה לי סחרחורת נוראית". ואז מגיע לו חודש אדר ומבקש להפוך ולשנות. יש לו אסמכתא משובחת מהמגילה (אסתר, ט): "כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם

 

הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב".

מגילת אסתר אכן גדושה בהפיכות וגם מנהגי הפורים של ההתבסמות (עד דלא ידע) והתחפושת מבטאים את ההיפוך גם במעשה. כל אלו דורשים מבט מעמיק.

כדי להבין עד כמה עניין ההיפוך הוא נושא רציני, נצטט את תיקוני הזוהר (כא, נז) המקשר בין חג הפורים ליום הכיפורים הקדוש כל כך: "פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים דעתידין להתענג ביה ולשינויא ליה מענוי לעונג".

השינוי וההיפוך בין עינוי יום הכיפורים לעונג משרה את המחויבות ואת האחריות שלנו להיות חלק מההיפוך, ואולי אף לפתח את מלאכת ההיפוך שתגיע מתוך קדושה ועבודת ה'.

בשורות הבאות ננסה להציע כמה נתיבים של מחשבה על אותה המלאכה המתהפכת:

 

הפיכה מרע לטוב

סגולת חודש אדר וחג הפורים מאפשרת לאדם להגיע למקום של הרע ולהפוך אותו לקדושה. מלאכת ההתבשמות לדוגמה בכל השנה זוהי דרך מסוכנת, דרך של בלבול חושים ושל התנתקות מהעולם הזה, ואילו בחודש אדר, בעקבות מחיית עמלק ועוד מלאכות הכנה נוספות, יש אפשרות להגיע גם למקומות המסוכנים מעט ודרכם לעולם פנימי וטהור. בליקוטי מוהר"ן, נו מפורש: "אבל בפורים, שאז הכנעת המן-עמלק, הכנעת הרע שבמדמה כל-כך, עד שאין השכרות מזקת כלל ביום הזה. אדרבא, על ידי השתיה מתקנין המדמה, שיהיה נכלל בקדושה, ומהפכין מרע לטוב".

 

התלבשות חדשה

בעל ה"אוהב ישראל", הרב מאפטא זיע"א, מדגיש בסיפור המגילה את ההפיכה דרך מעשה העקֵדה. עצמת הניסיון והמתח שבין אברהם ויצחק מגיעים לשיא כאשר יצחק אינו מצליח לזהות את אביו, איש החסד והנתינה, המסוגל לבצע עקֵדה לבנו, והוא פונה אליו בלשון תמיהה (בראשית כב, ז): "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי". האם אתה הוא אבי המסוגל לעשות מעשה כזה?! ואברהם עונה לו (שם): "וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי". אני מתלבש עכשיו בבגדי יצחק בני (מידת הדין) לצורך הוראת שעה.

ההיפוך בבגדים מבטא את קניית המידה האחרת, לרכוש מידות הפוכות ולהביא בכך לאיזון, להכלה, לראיית זווית חדשה. כמו תבשיל בקדֵרה גדולה שאנו מבקשים לערבב כדי שלא יהיו חלקים שאינם מבושלים: "בֶּן בַּג בַּג אוֹמֵר, הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ, דְּכֹלָּא בָהּ" (אבות, ה, כה).

לפי זה, כל עולם התחפושות והלבושים החדשים צריך לקבל עומק והכוונה להתחפשות לדמות המשלימה אותי ונותנת לי זווית חדשה לחיים. אולי בשל כך מתיר השולחן ערוך לגברים ללבוש בגדי נשים ועכו"ם בפורים, מה שאסור באיסור חמור כל השנה.

 

איפכא מסתברא

המושג התלמודי "איפכא מסתברא" המוכר, והמבטא את רצון הגמרא להגיע לבירור האמת דרך מבט הפוך, אף מעמיק את הצורך במבט כזה על המציאות כדי להגיע להבנה מלאה. מעניין במיוחד לציין שלאחר מלחמת יום הכיפורים וכישלון המודיעין ערכו תיקונים רבים בחיל המודיעין. ראש אמ"ן דאז, האלוף שלמה גזית, הקים יחידה מיוחדת שתפקידה הוא להגיע למסקנות הפוכות באופן שיטתי. יחידה זו, כך תכנן האלוף גזית, תדע לשאול את השאלות ההפוכות ולהתריע על מלחמה גם במקרה שההערכות הרשמיות ידברו על רגיעה. יחידה זו נקראה "איפכא מסתברא". אולי כולנו צריכים יחידה פנימית כזאת כדי להביט על כל מציאות גם בהיפוכה וליישם בכך גם את הפיכת הזדונות לזכויות (איפכא מסתברא = בעל תשובה בגימטרייה).

 

ההיפוך שנשאר

בתוך סדרת הספרונים המופלאה של רוג'ר הרגריבס יש גם ספרון בשם "מר הפוך". מר הפוך הוא כמובן דמות חמודה שכל מעשיה הפוכים: הדלת בבית הפוכה, הווילונות תלויים מלמטה למעלה, הספרות בשעון הפוכות, הוא מחזיק את הספר הפוך וכן הלאה. יום אחד מגיע מר הפוך לעיר הגדולה ועושה שם אי סדר גדול: יורד מהרכבת הפוך ונופל על הפסים, הופך את התמונות בספרייה, יורד במדרגות העולות, הולך כנגד התנועה בכביש, ואפילו מדבר בצורה הפוכה כשהוא רוצה להזמין חדר במלון: 

"טובים צהרים", מר הפוך למנהל אמר, "להזמין אם רוצה חדר אני אפשר".

המנהל גרד בראשו, אבל בסוף הוא הבין, "אתה רוצה, אם אפשר, חדר להזמין?"

"לא זה אם יקר" מר הפוך אמר.

ואז, לאחר שעשה אי סדר והפך את כל העיר, נעלם לפתע מר הפוך וכל העיר שחררה אנחת רווחה.

אבל... אז הם גילו שעל אף שהאיש מן העיר הלך, הכול נשאר הפוך ומהופך:

"חדשות ידיעות! חדשות ידיעות" פצחו מוכרי עיתונים בקריאות.

במקום לצעוק, להכריז ולהגיד "ידיעות חדשות!" כמו שהיו רגילים תמיד.

"טוב בוקר", כך ברכו זה את זה אנשים, שעה שבבוקר היו נפגשים.

בקיצור לא ברור איך, הכול התהפך...

 

שווה מחשבה. אם אפשר, על קפה הפוך.

 

 

הרהורים חינוכיים:

 

1.    איזה תפקיד יש ליכולת ההיפוך בחינוך ובלמידה?

2.    מדוע לילדים קל יותר "להיהפך" מאשר למבוגרים?

3.    כאשר אין אפשרות לשנות את המציאות, כיצד נצליח לעזור לתלמידינו להפוך את נקודת הסתכלותם עליה? האם היפוך זה עשוי להשפיע על המציאות האובייקטיבית?

 

 

 

 

 

 

 

קבצים להורדה:

ויש ענין שיתהפך

מחבר:

פרינס, הרב אחיה