חדש על המדף

 יום אחד הבנתי שאני כבר לא מבין שום דבר. המציאות, שקודם לכן היתה ברורה ומסודרת, הפכה לשבורה, מנותצת לרסיסים, חסרת היגיון פנימי. האם זה בגלל שאני מסתכל על העולם דרך העיניים של גוגל, פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם ואפילו ווייז?
זו תקופה נפלאה, שבה הטכנולוגיה מאפשרת חיים הרבה יותר קלים. קליק אחד, וקשרים ישנים מתחדשים. קליק אחד, וקשרים חדשים נוצרים. קליק אחד, וחוויות מרהיבות משותפות. קליק אחד, ודיונים סוערים מתלהטים.
בקליק אנחנו מקצרים את הנסיעה לכל מקום, בקליק אנחנו צופים בסדרה שלמה בלילה אחד, בקליק אנחנו מוצאים אהבה לרגע - או יותר — בקליק אנחנו מקבלים תשובה לכל שאלה.
מי זוכר את הימים בלי טלפון נייד? מי זוכר את הימים בלי טלפון חכם?!
זו תקופה נפלאה — וגם מבהילה. כי כשהטכנולוגיה נותנת, היא גם לוקחת, והמחיר שאנחנו משלמים עליה גבוה, ועלול להיות עוד גבוה יותר. עד כמה אנחנו מודעים לזה? מעט מאוד. אולי בכלל לא.
אם גם אתם מרגישים שהעולם הפך כאוטי, משונה, מוזר והזוי, יובל דרור מזמין אתכם למסע פוקח עיניים.
קוד סמוי מציג בצורה שיטתית, חדה ומרתקת את המחיר האמיתי של החיים בעידן הדיגיטלי. הוא מסביר כיצד שירותים דיגיטליים מעצבים את תפיסת העולם שלנו, מתאר את ההשלכות הפסיכולוגיות, התרבותיות והחברתיות של העידן הטכנולוגי על חיינו ומבהיר מדוע יש לנו תחושה שהמציאות יצאה מכלל שליטה.

ד"ר יובל דרור הוא סוציולוג העוסק בקשרים שבין בני האדם לטכנולוגיות שבהן הם משתמשים. הוא היה כתב ועורך בתחומי מדע וטכנולוגיה ב"הארץ", "ידיעות אחרונות" ו"חדשות 2" ושימש כפרשן לאינטרנט וטכנולוגיה בתוכנית "לונדון וקירשנבאום" בערוץ 10. כיהן כראש המסלול לתקשורת דיגיטלית וכדיקאן בית הספר לתקשורת במכללה למינהל.
בעשור האחרון העביר דרור מאות הרצאות וייעץ לחברות הגדולות במשק על השפעות הטכנולוגיה על עובדים, מנהלים וארגונים. הוא פרסם ארבעה ספרים ואינספור כתבות, מאמרים, ראיונות וטורים העוסקים בהשפעת המדיה החדשה על החברה. (מתוך אתר סטימצקי)

"דורות רבים נמנעו מישראל מללמוד תנ"ך, כיון שלא ידעו איך להתייחס להתנהגותם של אישי המקרא. המקרא מציג את אישיו כהוויתם...הנחת ספר זה היא, שאם התורה והנביאים מספרים לנו על אישים אלה, הם רצו שאנו נלמד מפרקים אלה...בספרנו ריכזנו סוגיות מקראיות רבות בהן התנהגותם של אישי המקרא מעוררת תמיהה. בכתיבתנו הבאנו מדבריהם של חז"ל ושל פרשנינו המסרתיים..." (מן המבוא)

הוא היה אחד הרבנים הכי משפיעים, והכי שנויים במחלוקת, בעת החדשה. הוא היה פילוסוף, מיסטיקן, משורר, מנהיג, מורה דרך, פורץ דרך. הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שחי בסוף המאה התשע־עשרה ובראשית המאה העשרים, הרגיש את האדמה רועדת מתחת לרגלי היהודים. הוא הבין שהזמנים משתנים, שהעולם עומד מול טלטלה גדולה, שמה שהיה כבר לא יהיה. וכמו שיהודה מירסקי כותב, הוא בלט בניסיונו המיוחד להבין ולנסח את משמעותה של המציאות ההיסטורית החדשה ולהציע הסבר קוסמי וקיומי למהפכות הזמן.  הוא יצר שפה רוחנית חדשה שאתגרה חילוניים ודתיים כאחד. אי אפשר להבין לעומק את המציאות היהודית של ימינו בלי להכיר את תורתו של הרב קוק.  אי אפשר להבין לעומק את מדינת ישראל של ימינו בלי לזהות בה את עקבות תורתו של הרב קוק. מירסקי משרטט קווים ביוגרפיים לחיי הרב קוק, וקווים עיוניים להגותו ומורשתו. הוא פונה הן לקוראים המתוודעים לרב לראשונה, ופותח להם צוהר לעולמו, והן לקוראים הבקיאים בכתביו, שיגלו בספר הקשרים מפתיעים וזוויות מבט חדשות.  (מיכה גודמן)

ספר זה נועד להניח את התשתית התאורטית והאמפירית בתחום הסימולציה בחינוך לכל העוסקים במחקר ובהכשרת מורים ולאנשי חינוך. הוא מאגד בתוכו ידע שהצטבר בתהליכי הפיתוח של המרכז הראשון לסימולציה בחינוך שהוקם בישראל בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר-אילן (הל"ב) בשיתוף משרד החינוך, ואשר הניח את הבסיס להתפתחות מרכזי הסימולציה בחינוך בארץ.

המודל הייחודי שפותח במרכז מבוסס על גישת הלמידה ההתנסותית וכולל התנסות מול שחקנים מקצועיים באירוע קונפליקטואלי אותנטי, שבעקבותיו מתקיים תחקיר רפלקטיבי מבוסס וידאו. מטרתה של הלמידה מבוססת הסימולציה היא לקדם את היכולות החברתיות-רגשיות של המורים ובעלי תפקידים חינוכיים שונים בכל שלבי התפתחותם המקצועית.

דגמים שונים של התנסות סימולטיבית מקובלים זה מכבר בתחום ההכשרה המקצועית במקצועות שונים כמו רפואה, טיס וניהול. ספר זה פורש לראשונה את הידע התאורטי והיישומי בתחום ההכשרה החינוכית. כיום עם הרחבת המודל הסימולטיבי וקיומם של עשרות מרכזי סימולציה במסגרות להכשרת מורים ואנשי חינוך, ישנו צורך רב בהבנת ידע זה בתהליכי הכשרה ופיתוח מקצועי של נשות ואנשי חינוך והוראה.

הגישה הטיפולית המוצגת בספר זה גובשה על ידי קלינאית התקשורת איריס טל, במהלך חיפושיה אחר מענה טיפולי מתאים למורכבות הגמגום אצל ילדים בגיל בית־ספר יסודי. חיפושיה הובילו להיכרות מעמיקה עם יסודות שונים הקיימים בעולמו של הילד, שמתוכם בנתה את דרכה הטיפולית. היסודות אלה מתוארים בספר בהרחבה.
המוטיב המרכזי בגישה הטיפולית הזו הוא המשחק, שנעשה בו שימוש מגוון ורחב, לאור היותו אמצעי יעיל וטוב לשיפור התנהלותו התקשורתית, ההבעתית והדיבורית של הילד עם הגמגום. לצד המשחק, מכילה הגישה ערוצי פעולה טיפוליים נוספים.

כל מרכיבי הטיפול מתוארים בספר באופן מפורט, תיאורטי ומעשי, בליווי תיאורי מקרה ודוגמאות.

מה המשותף למייסדי גוגל, פייסבוק, גולדמן זקס, דנונה, חברת הקומיקס מארוול, רשת סטארבקס, אסתי לאודר וראלף לורן? התשובה היא שכולם מייסדי חברות מהמובילות בעולם – וכולם ממוצא יהודי. מתברר שההצלחה של היהודים היא פנומנלית: אף שהיהודים מהווים רק 0.2% מאוכלוסיית העולם, הם מהווים 30% מרשימת האנשים העשירים והמצליחים בעולם וכ-20% מזוכי פרס נובל.

הספר מאסטרים מבקש לספק הסבר לתופעה יוצאת דופן זאת. הוא מראה כיצד ההצלחה של היהודים היא תוצאה של תרבות ייחודית שנוצרה על בסיס היסטוריה ודת של עם, תרבות שעקרונותיה מבוססים בין השאר על ערכי משפחה וקהילה, יזמות, זריזות והתמדה.

קול התור הוא ספר ראשון מסוגו העוסק בהגות ציונית מסורתית-ספרדית, חדשה וישנה. הספר מבקש להמשיג ולהנכיח את תפיסת העולם הציונית הייחודית שעומדת בבסיסו של ציבור לאומי-מסורתי ולקשור אותה אל מסורת ארוכת שנים של הגות, הנהגה וסדר יום. הוא עושה זאת באמצעות עשרים וחמש דמויות שפעלו במאתיים השנים האחרונות, ודרכן הוא בוחן את ישראל של ההווה ושל העתיד.

קול התור ממלא חלל חסר במדף הספרים הציוני, חלל שבכוחו להעשיר את הידע בנוגע למקורות הציונות ולעורר השראה במי שחפץ בבניית קומה נוספת במפעל הציוני – קומה מרווחת שמושיטה יד לשלום בינינו ועם שכנינו.

קריאה בספר כמוה כמסע אל לבה הפועם של הישראליות החדשה, אל רחשי הלב של המחנה הלאומי-מסורתי המכונה לא אחת "הרוב הדומם". אפשר שבכוחו של מסע זה להציע "מערכת הפעלה" חדשה למדינת ישראל של ימינו.

הספר בין הזמנים, כפי ששמו מעיד בו, פורס רשת פרשנות בין זרמי עומק של מורשות ומסורות יהודיות לבין התמורות המתחוללות במציאות הישראלית המתהווה. לעתים רחוקות הופנתה תשומת הלב המחקרית לעדשות שדרכן ניתן להתבונן ביחסי גומלין אלה, על רובדיהם ההיסטוריים, על מורכבות הדיאלוג ביניהם ועל המתחים המובנים בהם.

פרקי הספר אכן נדרשים, כל אחד לטעמו ולשיטתו, לאמצעי מחקר שבעזרתם מתפענחות התופעות הנידונות בהם, ובראשם ההקשרים בין הטקס ובין הטקסט כמרכיבי־יסוד של העיון. במובן זה, יש בספר משום השבת עטרה ליושנה, שכן העיון בטקס ובטקסט כאבני השתייה של המחקר הסוציו־אנתרופולוגי הועם משהו בעשורים האחרונים. דווקא המִשלב בין הממד הטקסי לממד הטקסטואלי, שמקורו במקום המרכזי שהצימוד ביניהם תופס בתרבות היהודית לדורותיה, מאפשר ואף מעודד גישה רעננה ומחדשת, כפי שהספר מציע.