חדש על המדף

כולנו רוצים שילדינו יגדלו ויהפכו לאנשים שמחים, בטוחים בעצמם, תקשורתיים, סקרנים, יצירתיים, ערכיים, תורמים לחברה. אבל איך עושים את כל זה?
הספר הורים טובים מכַוון זרקור לחלק שלנו, ההורים, בעיצוב האישיות של ילדינו. הוא עושה זאת מתוך אמונה בהשפעתנו המיטיבה על הילדים שלנו, מתוך כבוד לאינטואיציות ההוריות, ובלי לעורר רגשות אשם מיותרים.
הספר פונה להורים לילדים בני כל הגילים — קטנים וגדולים, מתבגרים ובני נוער. הוא מתייחס לסוגיות רבות שמעסיקות את כולנו:

איך נגדל ילדים שיאמינו בעצמם וביכולות שלהם? כיצד נסייע לילדינו להכיר תודה ולהעריך את מה שיש להם? איך לנתק את הילדים מהמסכים? כיצד נבסס תקשורת טובה ואמיתית עם המתבגרים שלנו? מה נוכל לעשות כדי שההורות לא תשתלט על הזוגיות שלנו? איך נוכל להיפרד מהביקורת העצמית, ולהיות הורים נינוחים ורגועים יותר?

ההיסטוריה, כותב פרופ' חגי ארליך, היא תוצאת פועלם של מי שהבינו את גבולות האפשרי. הכל עומד ויעמוד במבחן היכולת. האפשרי - רצוי, הבלתי אפשרי - הרה אסון, ומי ששאפו לעבור את גבול האפשרי, הובילו להרס עצמי. בספרו שואל פרופ' ארליך היכן - בכל המובנים - עובר הגבול? עד איזה קו במפה ניתן לממש את העצמי הלאומי?

הספר פורש כמה מ"הזיות הסיפוח" הגדולות במזרח-התיכון במחצית הראשונה של המאה ה-20, ממצרים הפרלמנטרית וחלומה על סיפוח סודאן, דרך הנוצרים בלבנון שהזו את "לבנון הגדולה", עובר בסיפוח הגדה המערבית על-ידי עבדאללה מלך ירדן, חזון המעצמה הכל-ערבית של גמאל עבד אל-נאצר, הזיית "הכל או לא כלום" של הפלסטינים, וכן, גם "מלכות ישראל השלישית" של התנועה הציונית - מניפת אשליותיהם, ובעיקר אסונותיהם, של מי שעברו כל גבול.

אורח החיים של ילדים, כמו זה של מבוגרים, השתנה במאה ה-21. ילדים ביוזמתם החליפו את משחקי התנועה הספונטניים בשכונה ובגני המשחקים בישיבה מול מסכים ובמשחקים שתוכנתו עבורם. המרוץ אחר הישגים אקדמיים חדר לגן הילדים, והוא דוחק הצידה את התנועה ואת המשחק התנועתי. בד בבד, המחקר בתחומי ההתפתחות המוטורית, הרגשית-חברתית והקוגניטיבית, וכן מחקרים העוסקים בלמידה, בשלומות ובבריאות, צוברים ידע רב באשר להשפעתה של התנועה על כל תחומי ההתפתחות והלמידה בחלון ההזדמנויות של הגיל הרך. מבט אל העתיד מגלה כי תוחלת החיים תלך ותעלה, ולכן אנשים יזדקקו לְגוף המסוגל להתנועע, לאישיות העומדת בפני שינויים ואתגרים, ולְמוח המסוגל להמשיך ללמוד גם בגילים מבוגרים.

הספר מציג מחקר עדכני על משמעות התנועה והפעילות הגופנית ללמידה ולהתפתחות של ילדים בגיל הרך; מופיעות בו המלצות עבור מערכת החינוך – קובעי מדיניות, מכשירי גננות ומורים לחינוך גופני ואנשי שדה – על פעולות שיש לנקוט כדי לממש את הפוטנציאל הגלום בהתנסות בתנועה. הספר קורא לעוסקים בחינוך להעניק לילדים את הזכות להתנועע.

ז'אק דרידה אהב לצטט את אמירתו של היידגר שלפיה על קורות חייו של הפילוסוף להסתכם במשפט "נולד, חשב, מת". אבל בחיבור המוגש כאן לקוראי העברית הוא בחר להציג את סיפור חייו האישי כמקרה מבחן קיצוני אך מובהק לסוגיית היחס בין הסובייקט לשפה.

נקודת המוצא לטיעון הסבוך והמורכב שהוא מבקש לפתח היא הצהרתו האפורטית סמוך לפתיחה: "יש לי רק שפה אחת, והיא אינה שלי".  השפה הזאת היא הצרפתית, אבל ז'אק דרידה, אזרח צרפת כמעט כל חייו, אינו "פשוט" צרפתי. הוא יהודי במוצאו ובשייכותו האתנית (בן למשפחה ששורשיה בין השאר ספרדיים); הוא מוגרבי, כלומר צפון-אפריקאי, שנולד וגדל באלג'יריה; והוא צרפתי מכוח צו כרמייה משנת 1870 ומכוח תושבותו, השכלתו, דיבורו וכתיבתו בשפה הצרפתית.

יש מן הסתם אנשים שטוענים להיותם בעלי זהות טהורה, מקורית ואחידה, שמתיימרים לדעת בוודאות מה ומי שייך, ומי ומה זר – סובייקטים חד-לשוניים מכול וכול שתובעים בעלות מוחלטת על שפתם. דרידה, בכל פרקטיקת הדקונסטרוקציה שנקשרה בשמו, תמיד חלק על תפיסות כאלה ועמל לחשוף את סתירותיהן הפנימיות. מבחינתו החד-לשוניות תמיד תהיה "של האחר" – לו עצמו לא יוכלו להיות חלק ונחלה בה, ביחס אליה העצמי שלו תמיד יהיה אחר.

בתוך עולמה של הציונות הדתית מתקיימת כבר קרוב ליובל שנים קבוצת משנה משמעותית. מדובר באנשים שהשקפת עולמם ציונית לחלוטין: הם משרתים בצבא, מייחסים חשיבות לתרומה מקסימלית למדינה ולחברה ואף רואים במדינה ערך דתי. לעומת זאת, מבחינת יחסם לתרבות המערבית החילונית הם דומים הרבה יותר לחרדים: משתדלים להתרחק מצריכת תרבות חילונית ואף להקפיד באופן קיצוני על הלכות צניעות ועל הפרדה בין נשים לגברים.

במשך השנים הם זכו לכינוי חרד"לים (חרדים לאומיים). הם אחראים לכמה מהתהליכים הבולטים בציונות הדתית של הדור האחרון - בעיקר בעניין ההפרדה בין המינים והקמת מוסדות חינוך שמתגאים בהקפדה תורנית יתרה ובד בבד פוגעים במוסדות הוותיקים של החינוך הממלכתי דתי. בשנים האחרונות הם אף בולטים ברמה הכלל לאומית: בקמפיינים נגד הקהילה הלהט"בית ובלחץ על הפוליטיקה החרדית שלא להסכים לפשרות בעניין מתווה הכותל ובתחום הגיור.

למרות חשיבותם ונוכחותם ארוכת השנים לא התפרסם עד היום מחקר הבוחן את תופעת החרד"לות לעומקה. את החסר הזה מבקש יאיר שלג למלא במחקרו החלוצי המובא בספר זה. הספר מתאר את הרקע להופעתה של תופעת החרד"לות, את התפתחותה לאורך השנים שהיא פעילה בהן, את קבוצות המשנה בתוכה וגם את תפיסת העולם המשותפת לכולן. כמו כן, הספר מבקש לאתר את המקומות שבהם התופעה החרד"לית מסכנת, או לכל הפחות מאתגרת, את הדמוקרטיה הישראלית וממליץ על דרכי התמודדות עם סכנות אלו.

״ביום שישי 14 במאי 1948 ניצח דוד בן-גוריון על הכרזת העצמאות של המדינה היהודית. האירוע התקיים במוזיאון תל-אביב בשדרות רוטשילד המוריקות, בניין בן שתי קומות שנחשב פגיע פחות להפצצות אוויריות מצריות מתיאטרון הבימה הגדול יותר שבהמשך הרחוב.״ כך הסתיים החודש הסוער שבין הקמת הנהגה מאוחדת למדינה שבדרך לבין האירוע החגיגי בו הוכרזה הקמת מדינת ישראל. בימים הגדולים ההם, בהם הייתה העצמאות תלויה על חוט, התווכחו, ניסחו, ערכו ודייקו פקידי ומנהיגי היישוב את נוסח המגילה. חמש טיוטות עיקריות נכתבו להכרזה, ועוד שלל ניירות עבודה. את סיפור המתח שמשלב שעון דוהר, ערפל קרב, והתנגשות ערכים שנועדה להתכנס להסכמה מקיר לקיר, ואת עלילותיו של הלילה האחרון והארוך בו שכתב בן גוריון את נוסח ההכרזה, מספר הספר היא מדינת ישראל. מעבר לדרמה האנושית, מנותחות תפיסות העולם הרחבות שהתגלמו בטיוטות השונות, ההשלכות שנועדו להן והנתיבים החלופיים שסומנו לישראל בעת הולדתה, ומוסיפים להשפיע עליה עד היום. 

כרך זה מבקש לשרטט את דמותה של היהדות הארץ ישראלית שאינה אשכנזית במאה התשע-עשרה, היא המאה האחרונה לשלטון העות'מאנים בארץ ישראל, ובראשית ימי המנדט הבריטי, ולהנכיחה בציבוריות הישראלית בת-זמננו ובתודעה ההיסטורית והחברתית.
מציאות יהודים מארצות אסלאם שונות בארץ קדמה לעליות לארץ ישראל שלפני ייסוד מדינת ישראל ולמפעל העליות הגדול שהתקיים בשנותיה הראשונות. מאז הגירושים מחצי האי האיברי השתייכו מרבית העולים לארץ לקבוצת היהודים צאצאי מגורשי ספרד דוברי הלאדינו, שאנשיה הגיעו והוסיפו להגיע כל העת ממערב אנטוליה ומן הבלקן, והיא שהייתה הקבוצה הדומיננטית בארץ. מאז שנות השלושים של המאה התשע-עשרה הגיעו לצד עולים ממזרח אירופה גם יהודים מארצות האסלאם האחרות: תחילה יהודים מצפון אפריקה, ומאמצע המאה גם יהודים מהמחוזות העות'מאניים של דמשק, חלב ואורפה, כמו גם יהודים בבלים מבגדד ומהפזורה הבגדדית במזרח הרחוק. משנות השבעים והשמונים הגיעו יהודים מתימן, מן הקווקז ומן המרחב האיראני – פרס, בוכרה ואפגניסטן. ברוב הזמן הייתה לכל אותם יהודים קהילת אם אחת – זו הספרדית ("הכוללות הספרדית"), שראשיה ועסקניה באו מקרב דוברי הספרדית היהודית (לאדינו), ושפה זו הוסיפה להיות דומיננטה לשונית.
לכאורה קיימת סתירה בהכללתה של הקהילה שחיה בארץ ישראל ובעיר הקודש בין הקהילות היהודיות האחרות במזרח, שכמהו לארץ ישראל ולירושלים. אולם למרות זאת אי אפשר שלא לראות ביישוב הישן בארץ ישראל עוד קהילה יהודית במזרח העות'מאני, גם אם הדבר מחייב הכרה והתמודדות עם הייחודיות שבכמיהתו אל תוך עצמו ולא אל מחוז חפץ חיצוני. כרך זה עושה אפוא צדק עם היישוב הישן הספרדי והקהילות היהודיות שהצטרפו אליו מארצות הדוברות ערבית ופרסית.
פרקי הספר, מהמוזיקה עד הקולינריה, מבתי הכנסת עד הדמוגרפיה, מחיבת ציון שלפני הציונות ועד הציונות, מהלשונות עד הספרויות, ממעגל החיים ועד מעגל השנה – כל אלה, מלווים בתצלומים ובדימויים חזותיים לא מוכרים שאותרו במיוחד לכרך זה, פורשים בפני הקוראים את מניפת ההוויה של היישוב הישן הספרדי בארץ ישראל, כחלק מסדרת קהילות ישראל במזרח.
 

בכל רגע נתון מנהלים בארגונים שונים – עסקיים, ציבוריים, חינוכיים, ללא מטרות רווח ואחרים – שואלים את עצמם שאלות דומות:
מדוע אותו אדם מתנהג אחרת בארגונים שונים?
מדוע ארגונים מסוימים מצליחים להטמיע שינויים עמוקים, ובאחרים כל ניסיון לשינוי נכשל?
מדוע ארגונים רבים מתפקדים פחות טוב מהפוטנציאל המצטבר הגלום באנשים שעובדים בהם?
הטענה העיקרית העולה בספר ומבוססת על ניסיון רב ומגובה במקרי בוחן, היא כי עובדים ימקסמו את יכולותיהם בארגון שמבוסס על ארבעה יסודות:
תפיסת אדם הומניסטית: הכול מתחיל ונגמר באדם
אמון
חינוך לאורך החיים
חשיבה מערכתית
כאשר היסודות הללו מוטמעים בארגון, הם יוצרים הוויה שמאפשרת לאנשים להביא לידי ביטוי ובאופן טבעי את המיטב שבהם – אותם חלקים בונים, משתפים, מעזים, מאפשרים, יוזמים ותורמים שבאישיותם. ארגונים אלה מוכנים לעולם העבודה העתידי והתנהלותם משפיעה לטובה גם על שורת הרווח.
בספר, היועצת הארגונית יעל שורצברג מדגישה את האחריות הניהולית של מנהיגים בכל סוגי הארגונים ליצירתה של הוויה זו, ואת ההשפעה שיש להטמעת היסודות גם על שדות נוספים בחיים של כל אחד ואחת, בחייהם הפרטיים ובחיי הקהילה. ספר זה מזמין אתכם לגלות את הסמוי מן העין בארגונים – מסע לחשיפת ארבעת היסודות, שהפיכתם לאורח חיים ארגוני מאפשרת הן לעובדים והן לארגון כולו לפעול במיטביות.