חדש על המדף

כולנו רוצים להצליח, לשגשג, להגשים את עצמנו ולחיות חיים טובים ומספקים. תהליכי אימון אישי וסדנאות לחשיבה חיובית מנסים להעניק לאדם כלים להתמודד עם הגשמת מטרותיו, להגיע אל היעדים שהציב לעצמו ובסופו של דבר להיות מאושר יותר. אין ספק שזו עבודה קשה, הדורשת מאמץ, התבוננות פנימית עמוקה ולימוד מתמיד.

כמה נפלא לגלות שבסיפורים ממקורות ישראל מסתתרים מסרים משמעותיים לחיים מוצלחים ומלאי סיפוק. חז"ל בתבונתם הרבה הורישו לנו אוצר בלום של כלים ועקרונות להתמודדות יעילה במצבי היומיום השונים.

לחיים טובים הוא הזמנה למפגש עם עולם זה ועם הכלים המעשיים שסיפורי חז"ל מעניקים לנו. העמקה ויישום של כלים אלה יאפשרו לנו לשפר את איכות חיינו, למקסם את יכולותינו ולחיות חיים טובים יותר, חיים של צמיחה והתחדשות. הספר שזור בתובנות ובהארות של אנשי רוח גדולים, פילוסופים, סופרים, משוררים ומדינאים מתרבות העולם לדורותיה. אישים כמו אריסטו וסוקרטס, ניטשה, שייקספיר, דקארט, גתה ורבים אחרים ילוו אותנו לאורך הקריאה.
 הספר קיים גם בגישה מקוונת 

"נולדתי שנה אחרי הקמת המדינה. כלוחם, מפקד ומדינאי הקדשתי את חיי למאבק בכוחות שביקשו להשמידנו ולעשיית שלום עם אלו שהושיטו לנו יד."

"בסיפור חיי שזורים יגון ושמחה, כישלון והצלחה, לקחים שלמדתי ואנשים שאהבתי. הסיפור האישי שלי כרוך בסיפור תקומתו של עמנו. הוכחנו שעם אמונה ונחישות ניתן לגבור על כל מכשול ולהבטיח עתיד מזהיר למדינתנו".

"אני נרגש לחלוק עמכם את סיפורי בתקווה שהפסגות, התלאות והתובנות שאספתי לאורך הדרך יספקו השראה לכל המבקשים לחיות חיים בעלי משמעות".

הרב חיים סבתו היה ממייסדי ישיבת "ברכת משה" במעלה אדומים לפני יותר מארבעה עשורים. מאז הוא משמש בתפקיד ר"מ וראש ישיבה, וזוכה להרביץ תורה במשך השנים באלפי תלמידיו הבאים בשערי התלמוד.

לרגל מלאת לו שבעים – "עוד ינובון בשיבה" – מוגשים ללומדים בספר טוב עין מבחר שיעורים עיוניים בסוגיות תלמודיות קלאסיות, שנמסרו על ידו בהיכל הישיבה בשנים האחרונות והועלו על הכתב בידי בנו, ר' ישראל מאיר.

התלמוד הבבלי עומד במרכז חיי הרוח של עם ישראל מזמן היווצרותו ועד עצם היום הזה. התלמוד מחזיק דיונים רבים בהלכה ובאגדה, דיונים שבהם משתתפים חכמים רבים בני כמה דורות, ותהליך היווצרותו סבוך ומורכב, ונמשך מאות שנים. לאחר חתימתו נמסר התלמוד במשך כאלף שנה, תחילה על פה, ואחר כך בכתבי יד, עד הדפסתו במאה החמש-עשרה. במשך תקופה זו חלו שינויים לא מעטים בנוסח התלמוד. התהליך המורכב של היצירה והשינויים שחלו במסירה מקשים על הלומד את הבנת היצירה כפשוטה.

ספר זה מציע מהדורה ופירוש לפרק אחד מן התלמוד הבבלי: מסכת סנהדרין פרק שלישי. נושא הפרק הוא סדר הדין בדיני ממונות, אלא שכדרכו של התלמוד מסתעף הדיון לעוד נושאים רבים בהלכה ובאגדה. בספר נידונות כל סוגיות הפרק, וכן המשניות, כסדרן. תחילה מוצגת תמונת הנוסח של הסוגיה כולה, ובעקבותיה בא דיון מפורט בהבדלי הנוסח שבין העדים. על יסוד המסקנות בשאלות הנוסח מוצע פירוש לסוגיה על פי הכללים שגובשו במחקר התלמודי ומתוך משא ומתן עם הפרשנות לדורותיה. הפירוש נדרש הן לחוליות המרכיבות את הסוגיה הן לסוגיה השלמה, ועוקב אחר תהליך היווצרותה ומגמת עריכתה. בפירוש נידונות בפירוט גם המקבילות לסוגיות הפרק בספרות התנאית ובספרות האמוראית, ונסקרות גם המקבילות שמחוץ לספרות התלמודית. מניתוח הסוגיות ומעיון במקבילותיהן עולות הגישות השונות של החכמים לדורותיהם בנושאים הנידונים בפרק, ומתאפשר תיאור של תולדות ההלכה במגוון נושאים שנוגעים לסדר הדין.

"גדולתו של יוסף באה לידי ביטוי בשילוב של שני כוחות נפרדים המוציאים זה את זה: האחד – היכולת לערוך ניתוח לוגי ומדויק, להבחין בין עובדה לדמיון, הכוח לשמור על מגע עם המציאות, ותהא זו בלתי נעימה ככל שתהא; והשני – הכוח לחלום, לבקש, לשאוף אל מה שהמציאות איננה מציעה".

משה זכה לקבל מעמד נשגב כאדון הנביאים לאחר שעלה להר סיני בפעם השנייה. אז נאמר לנו כי עור פניו קרן והן הפיצו אור. זה היה הזמן שבו נתקבע מעמדו של משה כאבי הנביאים. עד לרגע זה היו האבות גדולים ממשה. אך לאחר חטא עגל הזהב, משה הביע את נכונותו להקריב את עצמו למען העם, וזה היה הרגע שבו הוא התעלה לדרגה גבוהה יותר ונעשה לגדול שבנביאים, גדול גם מאלה שקדמו לו וגם מאלה שיבואו אחריו.

חזון ומנהיגות מציג את מחשבותיו של הרב יוסף דוב הלוי סולוביצ'יק על סיפורים ועל דמויות מן התנ"ך, החל בסיפורי יוסף וישיבת בני ישראל במצרים וכלה בסיפור מות משה רבנו על סף החזרה לארץ המובטחת. באמצעות פירוש מדוקדק של הפסוקים, ניתוחים מאירי עיניים של הדמויות וקריאה מלאת תובנות במדרשים ובפרשנות הראשונים לתורה, מבקשות המסות להציג את הבשורה העולה מסיפורי התנ"ך, בצד הבנת הלקח שהם מלמדים אותנו לגבי אירועי עבר והווה בתולדותיו של העם היהודי. ספר זה משלים את קודמו, עמודו של עולם, העוסק באברהם אבינו.

“כשאנחנו עם ישראל רואים את תולדותינו לאורך הדורות, אנו רואים אותם כתולדות היחסים בין הדוד והרעיה, כמו בשיר השירים. גם הפירוד וגם ההתאחדות, גם הגעגועים וגם היסורים, כל זה במסגרת של ברית, של אהבה. זוהי תחושת הגורל והייעוד המיוחדת לעם ישראל. זו פרשנות מיוחדת לכל מאורע היסטורי, לא רק במובנו הגיאופוליטי או הכלכלי וכדו’, אלא במשמעות שיש למאורע זה במערכת היחסים שבין ישראל לאלוקים”.

יסודו של ספר זה במסגרת שיעורים שניתנו במשך מספר שנים בישיבת ההסדר “הר ברכה”. שילוב התחומים, הניתוח הרציונאלי הנוקב עם התפיסה האמונית מבית מדרשו של הרב קוק, מהווים חידוש בשדה הספר התורני והמחקרי גם יחד.

במשאל שנערך בקרב עובדים בארצות הברית ובבריטניה השיבו יותר משלושים אחוזים מהנשאלים כי אין הם משוכנעים שתהיה להם עבודה מכניסה ומפרנסת בעוד שנים לא רבות. הם צופים לנגד עיניהם כיצד רובוטים, טכנולוגיה מתקדמת וחידושי תכנות ומחשוב מסלקים אותם ממשרותיהם, והמשק המודרני המתפתח מתקשה למצוא להם תעסוקה חלופית מכבדת וראויה. דניאל סוסקינד פוסק כי הנשאלים אינם טועים. אכן, אנו צועדים בקצב מהיר ומדאיג לעבר עולם בלי עבודה.  למציאות כזו יש השלכות חברתיות ותרבותיות שחורגות מהתחום הכלכלי. הספר מסביר מדוע חידושים מופלגים בטכנולוגיה בעבר, למשל מהפכת התחבורה, לא חוללו תמורות כה מהפכניות כמו העולם החדש שאת ניצניו אנחנו כבר מזהים בימינו. ראוי לה לכל חברה, קובע המחבר, שתתכונן למצב החדש כדי למנוע אסון שאין לו שיעור. הוא גם יודע להצביע על פתרונות ודרכים למניעת האסון הגדול. העולם צריך להתאים את עצמו לעובדה כי בעתיד הלא רחוק ישתלטו תחליפים לא אנושיים על מקומות העבודה שלנו. 

הרב יוסף צבי קרליבך הי"ד (1942-1883) היה מחשובי הרבנים האורתודוקסים בגרמניה בדור האחרון שלפני השואה ושימש באחרית ימיו כרבהּ הראשי של המבורג. לאחר ליל הבדולח הוא היה למעשה לרב האורתודוקסי האחרון שכיהן בגרמניה הנאצית, עד גירושו ל"מזרח" והירצחו. אישיותו ודמותו התבלטו בפועלו הציבורי, בהגותו, וכן בהתמודדותו כרב וכמנהיג ציבור עם התקופה הנוראה ביותר בתולדות העם היהודי.

דמותו של הרב קרליבך מייצגת במידה רבה את הדור האחרון של היהדות האורתודוקסית בגרמניה, בפרט את השכבה הרבנית האינטלקטואלית שצמחה שם. דור זה של רבנים פעל בסיומו של תהליך שנמשך יותר ממאה וחמישים שנים , מאז ימי משה מנדלסון (1786-1729) ורש"ר הירש (1888-1800) - ופיתח גישה המגשרת בין התרבות האירופית לבין היהדות הלמדנית והעממית של מזרח אירופה השכנה. גם הרב קרליבך היה שותף למפעל תרבותי מגשר זה - בפועלו, בהגותו ובהנהגת צאן מרעיתו. ספר זה - שהוא במידה רבה בעל אופי השוואתי - הוא עוד נדבך בחקר ההיסטוריה האינטלקטואלית של יהדות גרמניה בדורות האחרונים, עם דגש מיוחד, שמתבקש מאליו, על תקופת השלטון הנאצי.

האופן שבו התמודד הרב קרליבך עם מאורעות תקופתו מבטא לא רק את אישיותו המורכבת והייחודית, אלא גם שופך אור על מעורבותם האינטלקטואלית והרגשית העמוקה של רבני גרמניה, רובם ככולם, בתרבות שהולידה את המפלצת שלבסוף החריבה את קהילותיהם. על כן סיפורו של הרב קרליבך על היבטיו השונים , בפרט הפן האינטלקטואלי - מהווה מקרה בוחן המנהיר תקופה שלמה ואת הנפשות שפעלו בה.