חדש על המדף

מערכות היחסים של האדם מתנהלות בכל רגע נתון בשלושה מישורים מצטלבים - יחסיו של האדם עם עצמו, יחסיו של האדם עם סביבתו ויחסיו של האדם מול האל. בכל אחת ממערכות יחסים אלו פועל האדם במחשבה, בדיבור ובמעשה - כאשר יש ומחשבתו מודעת ויש שאינה מודעת, ופועלה היוצא של מחשבתו הם הדיבור והמעשה.

משחר היווסדו מנסה מדע הפסיכולוגיה לעמוד על טיבן של מערכות יחסים אלו בעזרת התמקדות במערכת המנטלית-רגשית שבאדם במטרה לפענח אלו כוחות פועלים באדם, מה התכלית אליה הוא שואף ומהם הגורמים המניעים אותו בפעולותיו. במקביל עוסקת הפסיכולוגיה בניסיון לשקם את מצבו הנפשי של האדם במצב של לקות תפקודית, או להיטיב עימו בשאיפה לממש את עצמו באופן מיטבי בדרך להגשמת שאיפותיו.

ספר זה מחולק לשני חלקים: בחלקו הראשון מובאת סקירה מקיפה ויסודית של הגישות המרכזיות בפסיכולוגיה, המובילה את הקורא למסע מרתק אל עקרונותיהן, נקודות המחלוקת ביניהן, הרקע שממנו צמחו ואופן השתלשלותן במהלך השנים. בחלקו השני הספר מציע דרכים חדשות ומעוררות מחשבה להסתכלות על הדברים. דרכים המשלבות בין הרעיונות השונים שבהם נגעה כל גישה, המלוות את הקורא גם לאחר סיום הקריאה.

דמיינו לעצמכם מה היה קורה אילו אפשר היה לקיים מפגש דמיוני בין הוגי האסכולות בפסיכולוגיה מפרויד ועד ימינו. כל הוגי הזרמים והגישות השונות סביב שולחן אחד. פרויד לצד יונג ואדלר. אריקסון ווונדט לצד ויניקוט ואנה פרויד. ווטסון לצד טיצ'נר, סקינר, ת'ורנדייק ופבלוב. פרום לצד מאסלו, רוג'רס ופראנקל. ביהביוריסטים לצד הומניסטים. סטרוקטורליסטיים לצד הוגי גישת הגשטלט. אלה לצד אלה.

כיצד הייתה מתנהלת הדינמיקה ביניהם? אילו תובנות היו עולות מהשיח בין האישים, בהכירנו את אישיותם המורכבת של כל אחד מהם? אילו תובנות היו נרקמות מבין אינספור הפולמוסים שוודאי היו מנהלים? ומעל לכול – האם הגישות שהציגו היו באמת כה שונות, גם לאחר ליבון ההשקפות, או שמא נגזרו הן אך בשל התקופה ומהמציאות שבה פעל כל אחד מהם? אולי היו יכולים הם להגיע להסכמות כלשהן, אילו היו בוחנים את הדברים בפרספקטיבה של זמן ומקום?

ספר זה פותח צוהר לסדרת מפגשים מרתקת, שוודאי התקיימה לה בעולם אחר ובזמן אחר. הוא נותן הצצה נדירה לעולמם המרתק של כל אחד מהאישים שהטביעו את חותמם על עולם הפסיכולוגיה המוכר לנו היום. לנו, הקוראים, לא נותר אלא להציץ, ולו לרגע, אל עולמם המרתק, לדינמיקה המתפתחת ביניהם ולתובנות שעולות ממפגשים אלה, הדנים ברעיונות מרכזיים בנפש האדם.

ז'אק דרידה אהב לצטט את אמירתו של היידגר שלפיה על קורות חייו של הפילוסוף להסתכם במשפט "נולד, חשב, מת". אבל בחיבור המוגש כאן לקוראי העברית הוא בחר להציג את סיפור חייו האישי כמקרה מבחן קיצוני אך מובהק לסוגיית היחס בין הסובייקט לשפה.

נקודת המוצא לטיעון הסבוך והמורכב שהוא מבקש לפתח היא הצהרתו האפורטית סמוך לפתיחה: "יש לי רק שפה אחת, והיא אינה שלי".  השפה הזאת היא הצרפתית, אבל ז'אק דרידה, אזרח צרפת כמעט כל חייו, אינו "פשוט" צרפתי. הוא יהודי במוצאו ובשייכותו האתנית (בן למשפחה ששורשיה בין השאר ספרדיים); הוא מוגרבי, כלומר צפון-אפריקאי, שנולד וגדל באלג'יריה; והוא צרפתי מכוח צו כרמייה משנת 1870 ומכוח תושבותו, השכלתו, דיבורו וכתיבתו בשפה הצרפתית.

יש מן הסתם אנשים שטוענים להיותם בעלי זהות טהורה, מקורית ואחידה, שמתיימרים לדעת בוודאות מה ומי שייך, ומי ומה זר – סובייקטים חד-לשוניים מכול וכול שתובעים בעלות מוחלטת על שפתם. דרידה, בכל פרקטיקת הדקונסטרוקציה שנקשרה בשמו, תמיד חלק על תפיסות כאלה ועמל לחשוף את סתירותיהן הפנימיות. מבחינתו החד-לשוניות תמיד תהיה "של האחר" – לו עצמו לא יוכלו להיות חלק ונחלה בה, ביחס אליה העצמי שלו תמיד יהיה אחר.

תנועת נוער מעורבת – לכתחילה או בדיעבד? מהי הגישה הנכונה לבעלי נטיות הפוכות? המאבק הפמיניסטי – טוב או רע? כדאי להשתתף במסע לפולין? מותר לעלות להר הבית בימינו? להתגייס לצבא – או ללמוד תורה? מי אמר שהיהדות היא הנכונה? למה יש רע בעולם? בשביל מה צריך כל כך הרבה מצוות? יש בעיה לשמוע שירים לועזיים  או חילוניים? אני נמשך לתורת הסוד... מה דעת הרב? כיצד לבחור ישיבה או אולפנה?

שאלות בוערות אלו, ורבות כמותן, מעסיקות בימינו צעירים רבים, בעיקר בתקופת הנערות ושנות הבגרות הראשונות. במשך שנים ענה הרב חיים דרוקמן לשאלות רבות בענייני תורה והשקפה שהעמידו לפניו צעירים ותלמידים. הרב לא נרתע משאלות נוקבות וטעונות, כשם שלא נלאה מלענות על שאלות פשוטות ויומיומיות. את תשובותיו הקצרות אך היסודיות ענה מתוך היכרות קרובה ובלתי אמצעית עם צעירים ובני נוער ומתוך ידע רב ועומק תורני ומחשבתי. מתוך מאות השאלות שנשאל הרב במהלך השנים, מרכזת סדרת "ואשיבה" שאלות בוערות ואקטואליות במיוחד. בכרך הראשון מובאות תשובותיו של הרב בענייני צניעות ומשפחה, עַם וארץ. בכרך השני מובאות תשובותיו של הרב בענייני אמונה ועבודת ד', תורה ולימוד תורה.

"הר הבית – המתחם הקדוש בירושלים" הוא שם ספרו החדש של הארכיאולוג פרופ' דן בהט (82). בהט שקד על הספר שנים ארוכות, והוא מפרט בו על כל מבנה בהר, כל סטייה בנתיב החומה, כל בור וכל שער חסום. הוא מהחוקרים המאמצים את גישת מסורת ישראל וסבורים שכיפת הסלע היא מקום קודש הקודשים.

ב-25 במרץ 1942 יצא הטרנספורט הראשון למחנה ההשמדה אושוויץ.

המטען היה 999 נערות ונשים צעירות, כולן יהודיות. זהו סיפורן.

הרכבת יצאה מהעיירה פופרד שבסלובקיה. הן היו בתחילת חייהן, לא נשואות וחדורות תחושת הרפתקנות וגאווה לאומית. הן עזבו את בית ההורים לבושות במיטב מחלצותיהן ונופפו לשלום בשמחה, בציפייה לבאות. הן היו להוטות להתייצב לעבודתן במפעל בשירות ממשלתן ששילמה 500 רייכסמארק (כ-200 דולר) תמורת כל אחת מהן, רק כדי שהנאצים ייקחו אותן כעובדות כפייה. 999 נשים צעירות יצאו לדרך, רק מעטות שרדו.

הנשים הללו, שנשלחו למוות בטוח, לא היו לוחמות מחתרת, לא מרגלות, ואף לא שבויות מלחמה. הן היו האוכלוסייה החלשה ביותר, משוללות כוח וערך לא רק כי היו יהודיות, אלא גם כי היו נשים.

עתה, במלאות 75 שנה לשחרור המחנה, בהסתמך על ראיונות מקיפים עם ניצולות ומידע היסטורי שנאסף באמצעות מסמכים, עדי ראייה וקרובי משפחה, הסופרת עטורת השבחים הת'ר דיון מאקאדם מגוללת לראשונה את סיפורן הנוגע ללב של 999 נשים אלו.

"כבר אז הבנו כי לא די בזעקה, יש למצוא צורה לזעקה, שאם לא

כן תישמע כטירוף, או חמור יותר – כזיוף". (אהרן אפלפלד)

במהלך המאה ה-20, בעיקר בעקבות השואה, הפך מעשה העדות למרכיב מרכזי בגיבושם של הזיכרון הקולקטיבי ושל האחריות המוסרית לזיכרון זה. ספר זה דן באותה הזעקה שהזכיר אפלפלד בציטוט לעיל. במרכזו דיון בטיבה של העדות הפואטית, השונה באופייה מעדויות אחרות. כפל פנים חבוי בעדות זו, המאפשר לה לבטא את רגע השבירה, ובה בעת להבנות את השפה השבורה ולתכּן באמצעותה מציאות חדשה. העדות הפואטית יכולה להכיל את מה שלא ייאמן ואת מה שאינו ניתן לייצוג, לגעת בחומר הרוטט של החוויה האסונית ולדבר אותו. הספר עוסק בסוגיות של ייצוג הטראומה בשפה הפואטית ובאסטרטגיות פואטיות שונות שמתוכן מבצבצים מבנים שונים של מגנונים נפשיים, ודן בהרחבה בטקסטים של שלושה יוצרים: אהרן אפלפלד, ק. צטניק ופרימו לוי. בכל אחד מהפרקים נבחן הסגנון הייחודי של הכותב וכן אסטרטגיות ההגנה הטקסטואליות-פואטיות שלו.