חדש על המדף

רבים וטובים עסקו בהיבטיה הלאומיים של השואה, וכך גם בהיבטיה הדתיים. אך עד כה טרם הוצגה תמונה מקיפה במבט דתי-לאומי על השואה – אירועיה, קושיותיה, השלכותיה. חסר זה מבקש למלא קובץ המאמרים שאלי שרופה באש. ייחודם של הוגים ציוניים דתיים בכך שאינם חוששים מהתמודדות עם השואה והשאלות הקשות שהיא מעלה – החל מהרב יוסף דב סולובייצ'יק כבר במהלכה ועד לר"מים המלווים את תלמידיהם לפולין. הם מעניקים מקום של כבוד לחוויה הנשית בעבר ולקול הנשי בהווה, אינם מחפשים אשמים אלא מביטים קדימה על תפקידן המתמשך של הציונות והמדינה. אינם חוששים להקשות על מנהיגיהם הרוחניים ואינם מהססים להציע דעות מנוגדות לשלהם. כל אלו יחדיו הופכים את השיח הדתי-לאומי על השואה למעיין שופע, אשר רק מעט מזעיר ממימיו נשאבו לעמודים אלו. 

זוועות מלחמת העולם השנייה, ובמרכזן שואת העם היהודי, התרחשו לפני למעלה משבעים שנה, אבל הן עדיין אוחזות בנשמותינו ומהוות קו שבר בהיסטוריה של העם היהודי ושל האנושות כולה. מוראות השואה השפיעו ועדיין משפיעים על עיצוב דמותו ומהותו של המשפט הישראלי. כאנשי משפט למדנו מן השואה שלמרבה הצער אפשר לרתום את החוק ואת המשפט לשירות הרוע ולהניע באמצעותם ובחסותם מפעל מפלצתי מאורגן של רצח עם. מנגד יש לזכור שלאחר מלחמת העולם השנייה היה המשפט אחד מתחומי הדעת הראשונים שבאמצעותם חיפשו דרכים להפיק לקחים ממה שאירע. ספר מאמרים זה מציע לראשונה אסופה מגוונת של רשימות פרי עטם של שופטי בית המשפט העליון בעבר ובהווה, הממוקמות כולן בנקודת המפגש הייחודית בין השואה למשפט: האתגרים שבהעמדתם לדין בישראל של פושעים נאצים; מעגלים משפטיים רחבים יותר בהם מלווה צילה של השואה את המשפט; הדרכים הרבות שבהן משפיע זיכרון השואה על המשפט הישראלי; ורשימות בעלות נופך אישי. אני תקווה שקובץ מאמרים זה ירים תרומה, ולו צנועה, לספרות העיון העוסקת במפגש המרתק והחשוב בין שואה למשפט, וישמש לכל המעיין בו מקור ידע ועניין.

אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון

המאה ה־21 מזמנת אתגרים חדשים לאדם מאמין.

אם בעבר נדרשה הקרבה גופנית, כלכלית או חברתית למען אמונה דתית, בעידן שלנו נדרשת מסירות מסוג אחר.

בתקופה הבטוחה והעשירה ביותר בתולדות העם היהודי עלולה להתעצב בנפש מסגרת דתית נוצצת מבחוץ וחלולה מבפנים. זהו מצב של קיום מצוות מבחינה טכנית, תוך התנהלות באורח חיים שטוף דמיונות, חומרנות, תדמית ופחדים.

האתגר כיום הוא להזדהות עם תכניה הפנימיים של היהדות. לחוש אופטימיות, שמחה ומרץ בכל יום ויום. להיות כנים מול עצמנו, להיפגש עם א־לוהים בכל שנייה בחיינו – באומץ, בשליטה עצמית, באיזון וביציבות.

בשפה קולחת, עכשווית ומחוברת למציאות התרבותית של המאה ה־21, מפגיש הרב לונדין את הקוראים עם א־לוהים, שאינו רק ישות עליונה אי־שם, אלא שלמות אינסופית שמפעמת בכל צמח, בכל אבן ובכל אדם. זהו מפגש שמביא למבט אחר על סיפוק וכאב, משפחה ונגיף הקורונה, צמיחה ואושר בכל אחת מתחנות חיינו.

ההיסטוריה היהודית רואה בכישלון המרד הגדול, בשרפת בית המקדש השני ובחורבן ירושלים את ראשיתה של הגלות, ואת נקודת השבר המוחלטת בין יהודה לרומא. האם אכן נהגו המצביאים  אספסיינוס האב וטיטוס הבן ביהודה בחומרה רבה משנהגו באויבים אחרים? מי נתן את ההוראה לשרפת בית המקדש ומה עלה בגורל מנורת המקדש? מה חגגו השליטים ברומא בתהלוכת הניצחון המרשימה שערכו ברחובות העיר? כיצד קשורים שער טיטוס והקולוסאום ברומא לחורבן ירושלים? האם הוטל מס מיוחד על היהודים ומדוע טבעו הקיסרים הפלאווים את דמותה של 'יהודה השבויה' על עשרות דגמי מטבעות?

יהודה השבויה: רומא והיהודים לאחר החורבן בוחן את היחס ליהודים על רקע המדיניות הרומית כלפי אויביה הרבים. מתוך מבט מעמיק וייחודי על התרבות הרומית, ועל נסיבות עלייתם לשלטון של הקיסרים הפלאווים, מציע המחבר ניתוח חדש ומקורי של היחסים בין היהודים לרומאים בדור שאחרי חורבן המקדש.

הגידול העצום במספר הילדים המאובחנים עם אוטיזם הוא בגדר תופעה חסרת תקדים. מעצם העלייה בכמות המקרים מהווה האוטיזם שאלה פוליטית וכלכלית של בריאות הציבור. מצטרפות לכך שאלות הנוגעות לאופני הידע השונים בתקופתנו. הסיבה לגידול זה כמו גם הסיבתיות סביב ה"אוטיזם עצמו" נותרו בלתי מוסברות. המומחים לא הגיעו לכלל הסכמה. כל אימת שמבררים ביחס לסיבה כזו או אחרת מתחדש "הקרב" והוא מעורר תשוקות עזות בעד ונגד. כיצד, אם כן, מעבר למריבות רוויות תשוקה, יש לפעול למען אי השכחתם של אוטיסטים מבעד לחידה שאותה הם מגלמים? את השימוש במונח "קרב" שואל אריק לוראן מההורים אשר כך מתארים את המאבק שאליו הם מתעוררים יומיום – בין אם זה קרב על מנת להשיג הכרה בקשיים הייחודים של ילדם, קרב על זכויות או קרב על מסגרת חינוכית וטיפולית מתאימה. בספר זה אריק לוראן מציע גישה חדשה למה שקרוי "אובייקט אוטיסטי", אובייקט כזה או אחר המקבל מקום מועדף אשר אליו נצמד הילד. הגישות ההתנהגותיות נוטות להתייחס לקשר לאובייקט זה כאל התנהגות מזיקה שיש לסלקה. בהסתמך על מקרים מהפרקטיקה שלו ושל אחרים במוסדות באוריינטציה לאקאניאנית, לוראן מראה שעמדת הפסיכואנליטיקאי שונה: מדובר בהרחבת העולם של הסובייקט החל מהאובייקט הנבחר, תוך סירוב לכל רעיון של ליקוי. הקרב על האוטיזם הוא הזמנה להמשך עבודה וניסוח, הזמנה לשים את עצמנו ככתובת לשאלות המועלות על ידי הסובייקטים האוטיסטים עצמם ועל ידי בני משפחותיהם, ובאופן הזה לעמוד מול מועקת אי הודאות, על מנת שלא ליפול בפיתויים סמכותניים של מודל אחד. 

הקהילה היהודית באיראן נמנית עם התפוצות היהודיות העתיקות ביותר בעולם. ואולם, למרות ההיסטוריה הארוכה והרצופה של יהודים על אדמת איראן, שנמשכת עד ימינו אלה, מעטים הם המחקרים האקדמיים אודות היבטים ותקופות שונות בהיסטוריה ארוכת שנים זאת. הדבר נכון במיוחד אם אנו משווים את מספרם והיקפם של מחקרים ופרסומים בחקר תולדות יהודי איראן עם אלה העוסקים בתולדות הקהילות היהודיות דוברות ערבית-יהודית, ארמית חדשה ולדינו שהתקיימו במשך מאות שנים בארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה. ספרו החדש והמקיף של ד"ר ליאור שטרנפלד, שעניינו חקר ההיסטוריה, החברה והתרבות של יהודי איראן במאה העשרים, מהווה תרומה משמעותית ומרעננת לחקר האוכלוסייה היהודית באיראן בעת החדשה ...

אלה העוסקים בהכשרת מורים במוסדות האקדמיים בישראל ואלה הקובעים מדיניות בחינוך (אנשי מטה ופיקוח במשרד החינוך, מנהלי בתי ספר, רכזי מקצוע) נדרשים מעת לעת לתת את דעתם על התמורות שחלות בחברה, כמו למשל תמורות טכנולוגיות וחברתיות‑תרבותיות, שכן לאלה עשויה להיות השפעה על התוקף הסביבתי של תוכניות ההכשרה. תוכנית הכשרת המורים, כמו כל תוכנית הכשרה אחרת, נדרשת להיות בעלת תוקף סביבתי גבוה.

מאמרי הספר מעלים לדיון כמה מהאתגרים שאיתם מתמודדת ההכשרה להוראה בישראל בשני העשורים האחרונים. עם אתגרים אלה מתמודדים רבים המעורבים בתהליכי הכשרת מורים בישראל – ראשי תוכניות להכשרת מורים, חוקרות וחוקרים, מרצות ומרצים. מחברות ומחברי המאמרים הכלולים בספר זה – בעלי ניסיון רב בתהליכי הכשרת מורים, והבנה, הן בהיבט המוסדי הלוקאלי והן בהיבט הרחב, המערכתי, הארצי והבינלאומי – מנסים בין השאר להציע דרכים להתמודדות עם האתגרים השונים העולים בתוכניות להכשרת מורים בעת הזאת.

אסופת מאמרים זו כוללת עשרה פרקים בשני חלקים. פרקי החלק הראשון עוסקים בסוגיות רוחביות אשר יש להן זיקה למדיניות הכשרת המורים בישראל הלכה למעשה. פרקי החלק השני בוחנים אתגרים ייחודיים ודילמות המתמקדים באוכלוסיות או בנושאים ספציפיים יותר. הרעיונות, ממצאי המחקרים והתובנות העולים מפרקים אלה מעלים כמה נקודות לדיון עתידי על הכשרת מורים בישראל, והם עשויים לשרת כמה מעגלים של קוראים: קובעי מדיניות, ראשי תוכניות הכשרה ומרצות ומרצים בתוכניות אלה.

יהודי צפון אפריקה חיו כמיעוט תחת שלטון מוסלמי, ודברי ימיהם מהווים תיאור של המפגש בין היהדות והאסלאם. ספר זה מציג הבנה חדשה של מעמד היהודים תחת הסהר.

הספר הוא בעיקרו אוסף של תעודות היסטוריות לאורך תקופה של כאלף שנים (מימי הביניים ועד לכיבוש הצרפתי). אוסף זה מתעד את המציאות ההיסטורית של מעמדם החברתי והמשפטי של היהודים שחיו במדינות האסלאמיות של צפון אפריקה (בעיקר אלג׳יריה ומרוקו). התעודות לקוחות ממקורות ספרותיים ומארכיונים, ורוב רובן רואה כאן אור בעברית בפעם הראשונה.

בחלקו הראשון של הספר מובאות כרוניקות ערביות ועבריות וכן טקסטים מוסלמיים משפטיים ותיאולוגיים ודוחות של נוסעים אירופאים &mdash, שבויים, דיפלומטים, רופאים, אנשי דת והרפתקנים למיניהם. המסמכים בחלק השני משקפים את הפעילות הדיפלומטית שניהלו ארגונים הומניטריים לטובת יהדות צפון אפריקה.

הספר מיועד לחוקרים וגם לקהל הרחב ולכל המתעניינים בתולדות ישראל בארצות ערב.

ויסות עצמי הוא תהליך אקטיבי שבמהלכו האדם מנהל את עצמו – קובע מטרות, מיישם אסטרטגיות להשגתן ומבצֵע תהליכים של פיקוח והערכה. הוויסות העצמי נמצא כיום בחזית המחקר והעשייה החינוכית בעולם. מחקרים רבים מתארים את חשיבותם של תהליכי ויסות עצמי להתפתחות הקוגניטיבית, הרגשית והחברתית של ילדים ומבוגרים ולשיפור איכות חייהם. במערכת החינוך הוא מאפשר להעמיד את הלומדים ואת אנשי הצוות במרכז העשייה, להגביר את האוטונומיה שלהם ולחזק את יכולתם לפעול תוך כדי ביטוי מלא של אישיותם.

מטרתו של ספר זה היא להציע דרכים לקידום הוויסות העצמי בבתי הספר ובגני הילדים. מתוארת בו פדגוגיה המבוססת על ראייה רב-ממדית, על חיזוק המעורבות והמוטיבציה ועל קידום תהליכים שיתופיים ואקלים חברתי. הספר מיועד למורות ומורים בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד, לגננות, ליועצות חינוכיות, למדריכות, למנהלות ומנהלים ולמורי מורים. הוא מבוסס על פעילות חינוכית של הכותבת ושותפיה במשך עשרים שנה, ומתוארות בו תוכניות התערבות רבות שנערכו במִגוון מסגרות חינוכיות בחברה היהודית ובחברה הערבית.

זהו ספר ראשון בישראל המקיף את נושא הוויסות העצמי על כל היבטיו. הוא נכתב מתוך אמונה עמוקה שקידום תהליכים של ויסות עצמי יכול לגרום לשינוי מהותי במערכת החינוך.

בספר זה מאוגדים מאמרים פרי עטו של הרב אהרן ליכטנשטיין זצ"ל לציבור שוחרי התורה והדעת. בכתבים אלה מתייצב הרב בצומת המסורת והמודרנה ומעמיק חקר בסוגיות שלידתן באותו מפגש. כאשר הזהות היהודית ומורשתה נפגשות עם התרבות הסובבת, עולות בדרך הטבע שאלות העשויות לדרוש מענה. חלקן מעוררות מבוכה קיומית, והמתמודד עמן זקוק להארה הנוגעת לשורשי אמונת האדם. אחרות תובעות גיבוש עמדה רעיונית או מדיניות חברתית מושכלת. בשני המקרים המענה נדרש. בעבור יהודי המודע להתמודדויות ולמבוכות המשפיעות עליו ומעצבות אותו, ירצה או לא, ההתעלמות והחזרה לסדר יום מיושן אינן בגדר אפשרות.

הרב ליכטנשטיין ניגש תחילה לתיאור המבוכות האלו מתוך ידענות מופלגת ומתוך יכולת ניתוח עדינה ומדויקת. בשלב שני ומעבר לתיאור המצע הרעיוני הנתון, אנו מוצאים כאן התמודדות וסלילת הדרך. גישת הרב היא ישרה, ועל כן היא מורכבת. אין כאן עיגול פינות. הוא אינו מתפתה לנוחות שבחדגוניות אידיאולוגית המביאה אחרים להתכחש לזכויות היריב, וגם אין סיכוי שהכמיהה לנורמליות, בתפיסתה הרווחת, תקהה את מבטו החודר. הרב נטוע בדל"ת אמות של הלכה ולן בעומקה, ודווקא משם עיניו משוטטות באופקים רחבים ורחוקים.

חוויית הקורא עשויה להשתנות ממסה למסה ומאדם לאדם. לעיל דיברנו על מציאת
המענה וסלילת הדרך, ואלו יעניקו מן הסתם תחושת רגיעה ובהירות. אך ייתכן שמורכבות המבט תשרה אי־נוחות, ודווקא תזרע מבוכה. לעיתים התועלת וגם ההנאה מכתבי הרב מותנות בנכונות לצאת מהשגרה המחשבתית. הרווח הוא הסיכוי לחיים אמיתיים יותר, מבחינה יהודית ואנושית כאחת.