חדש על המדף

ציפורי, ’פאר הגליל כולו’ בלשונו של יוסף בן מתתיהו, נמנית עם האתרים הקלסיים החשובים במדינת ישראל. שרידיה הולכים ונחשפים ברציפות מאז 1985 בידי כמה משלחות מהארץ ומחוצה לה. באתר נתגלו מבני ציבור, בתים פרטיים, ממצא קטן, ולמעלה מ-70 פסיפסים המתוארכים למן המאה השנייה ועד למאה השישית לסה”נ. ממצאי החפירה בציפורי מהווים נדבך חשוב בהכרת עולמה החומרי-תרבותי של אוכלוסיית העיר, מהתקופה ההלניסטית עם התבססותו של הישוב בראש הגבעה, בימי פריחתה של העיר בתקופות הרומית והביזנטית, ועד התקופה המוסלמית הקדומה, שעה שהיישוב הצטמצם לכפר קטן. אלו מאפשרים להכיר את הפסיפס האנושי, הדתי, החברתי, והתרבותי במקום, ולחוש בד בבד בתמורות שהתרחשו בעיר הגלילית במעבר מתקופה אחת לרעותה. שאלות בסיסיות הנוגעות באופייה של העיר היהודית, שנדונו רק לפני עשור או שניים, פינו את מקומן לדיון מעמיק במגוון נושאים הנוגעים לא רק בהכרת דמותה של ציפורי ואורח החיים של תושביה, אלא גם בהכרת דמותה של העיר הארץ ישראלית בשלהי העת העתיקה. הסיור בעתיקות ציפורי מאפשר לגעת בעבר ולהתמודד עם שאלות של תרבות וזהות, שיש להן גם השלכות עכשוויות. ספר זה מקיף היסטוריה בת אלף שנים של העיר הגלילית והוא מעניק, לראשונה, תמונה מקיפה ועדכנית של העיר, בנייניה ותושביה בעידן של תמורות. הוא מכיל דיון היסטורי, חברתי ותרבותי הבוחן את דמותה של העיר לאורם של הממצאים הארכיאולוגיים, הכתובות, והמקורות הספרותיים. בספר משובצים איורים ותמונות, תוכניות ושחזורים הממחישים את עברה המפואר של ציפורי, עיר גדולה ומשגשגת, פסיפס של תרבויות.

ר' זלמן הענא (1756-1687) היה מגדולי חכמי הדקדוק העברי של זמנו. משנתו הדקדוקית מיוסדת על עיון מעמיק, על חשיבה מקורית ועל מוכנות לבחון מחדש מוסכמות רווחות. לספרי הדקדוק שפרסם נודעה השפעה רבה על חכמים שבאו אחריו. בין חכמים אלה נמנים גם כמה מן האישים המרכזיים שפעלו ללימודה ולשכלולה של הלשון העברית בתקופת ההשכלה בגרמניה. 

רז"ה עסק גם בהגהה של נוסח התפילה על פי עקרונות דקדוקיים. גם בשדה זה נודעה השפעה לפעילותו, וכמה מן השינויים שהציע בהגהותיו נכנסו לנוסח התפילה האשכנזי. 

ספר זה מציע תיאור מקיף וממצה של משנתו הדקדוקית של רז"ה ושל השפעותיה על תורת הלשון ועל נוסח התפילה בדורות שלאחריו. מאחר שמקורותיו העיקריים הם ספרי חוכמת הלשון העברית מימי הביניים, נסקרים בסוגיות רבות שבספר דבריהם של מדקדקי ימי הביניים הנוגעים לסוגיה, ובכך נמצא נשכר גם מחקר תורתם של אלה.

תקופת מגפה באופן כללי, ותקופת הקורונה בפרט, מביאה עמה שאלות הלכתיות ייחודיות רבות ומגוונות. חלק ניכר מהשאלות עולות בעקבות השינוי המשמעותי באורח החיים של האדם בתקופת מגפה והשפעתו על ההלכות הבסיסיות ביותר בחייו של היהודי.

חובת ההסתגרות בתוך הבתים והאיסור להתקהל ברבים עוקרים את החיים הקהילתיים שכה חשובים בעולם ההלכה.

התשובות שנכתבו בספר מציגות את מקורות ההלכה בבהירות ובתמצות מתוך ניסיון לחתור להכרעה מעשית ברורה.

מי היה משער שנצטרך לפסוק הלכה למעשה בתחומים אלו בימינו אנו. תפילתי שהן תחזורנה להיות בבחינת 'דרוש וקבל שכר'.

ספר זה, המבי"ט לדורו, מצטרף לשורה מכובדת של ספרים שעוסקים בתולדות חכמי ישראל באימפריה העות'מאנית. הספר דן בהיבטים החברתיים והמוסריים במשנתו של המבי"ט (ר' משה בן יוסף מטראני, 1580-1500), ומנסה להשלים פער בנושא דמותו של חכם זה, שהיה מחכמי צפת הבולטים במאה השש־עשרה. לא מעט חוקרים עסקו בדמותו של המבי"ט, דוגמת ר' מאיר בניהו, אולם ייחודו של הספר הוא העיסוק ב"דמות האדם השלמה", כפי שרואה אותה החכם הצפתי אל מול כתביהם של מקצת חכמי המוסר, הן מתקופות קודמות, הן מתקופתו, ואף מעט לאחריה. הספר מציג את עמדתו של המבי"ט ועורך מעין השוואה בינו לבינם. כך למשל, מניתוח אחת המידות, מידת ה"דבקות", נמצא שהשגתה באמצעות העיסוק בתלמוד תורה, דומה לזו שמופיעה בספר "מגיד מישרים" של מרן ר' יוסף קארו, אם כי האחרון מציין גם את הממד המיסטי והסיגוף כדרך להשגתה. כמו כן, מניתוח מידות נוספות, דוגמת מידות: "האהבה והיראה", נמצא שהדרך להשגתן על ידי קרבה לחכמים וההתרחקות מהציבור שאינו נמנה עליהם, די דומות במשנתם של ר' יונה גירונדי, ר' בחיי בר־אשר, ובעל "ספר הישר".

סוגיה נוספת שהספר דן בה היא יחסו של המבי"ט לתפילה, זאת כהרחבה למחקרים קודמים. הספר מרחיב בעניין זה – הוא מתייחס לחשיבות מקום התפילה והבעייתיות שהייתה קיימת באותה תקופה, כאשר לעיתים קרובות פרצו שריפות ומגיפות שאילצו יחידים לנטוש את בתי הכנסת שבהם הם נהגו להתפלל ולעבור לבתי כנסת אחרים. המעבר ממקום למקום יצר צפיפות בבתי הכנסת הקיימים וערבוב בין הקהלים, ומכאן לעיתים התפתחו מחלוקות. כמו כן, הספר נוגע גם בכוונת התפילה, הנהגות המתפלל, ומצביע על כך, שמוטיב נענוע הגוף במהלך התפילה אומץ ממשנתו של המבי"ט ובא לידי ביטוי גם במשנתם של ר' משה קורדובירו ור' יצחק לוריא.

בנוסף על כל אלה, הספר דן גם בבעיות שהתעוררו בתקופתו של המבי"ט, דוגמת: אנוסים, גאולה, וגירושין, וחושף גם את ביקורתו של המבי"ט על התופעות החברתיות בחברה היהודית, לא רק בעיר צפת אלא גם בערים נוספות ברחבי האימפריה העות'מאנית שעניינם: פרישות מן החברה, עשירים ועניים, חירות ההוראה, ואלימות פיזית ומילולית. הספר מציע התבוננות מקורית ומחקרית בנושאים מגוונים, חשובים ועלומים, על פי כתביו של המבי"ט ומציג תמונה רחבה יותר מזו שהייתה ידועה עד כה אודות משנתו החברתית והמוסרית.

דרך הספר, ניתן לראות את התפתחותה של צפת לקראת סופה של המאה הט"ו ותחילתה של המאה הט"ז, זאת בעקבות שלושה מאורעות: גירוש ספרד בשנת רנ"ב (1492), גירוש פורטוגל (1497), וכיבוש ארץ ישראל על ידי העות'מאנים בשנת 1516. למעשה, החל משנות העשרים והשלושים של המאה הט"ז העיר עוברת מעין מתיחת פנים, זאת הודות לנהירה של חכמים בעלי שיעור קומה, דוגמת ר' יעקב בירב ושני תלמידיו, המבי"ט ור' יוסף קארו, אשר הופכים אותה עד מהרה לא רק למרכז רוחני גדול, אלא גם לקהילה החשובה ביותר בארץ ישראל. הספר מציע רבות מן העדויות הלאה ודן בהן.

חטיבת הביניים הוקמה על בסיס ההכרה שהגיל שעבורו היא מיועדת – גיל ההתבגרות המוקדם – זקוק לפדגוגיה ייחודית המותאמת ל"סערת ההתבגרות" — השינויים הגופניים והנפשיים הקיצוניים שנערים ונערות עוברים בפרק זמן זה. אך חטיבת הביניים לא הצליחה לפתח פדגוגיה ייחודית ומותאמת והפכה למעין הכנה לבית הספר התיכון. מאפייני הגיל על חולשותיו וחוזקותיו אינם זוכים למענה הולם, ותלמידי החטיבה חווים אותה כמסגרת בלתי רלוונטית לחייהם. 
חטיבת הביניים היא הפרק הבית־ספרי המוזנח והמאתגר ביותר. מדינאי החינוך צריכים לקבל החלטה: לבטל את חטיבת הביניים או להתאים אותה לצורכי תלמידיה.  

הספר להציל את חטיבת הביניים מחולק לשלושה שערים. השער הראשון – ״ההיסטוריה של חטיבת הביניים״ – מתאר כיצד הוקמה חטיבת הביניים בארץ ובעולם ומה היו ועודן המחלוקות שהיא מעוררת; השער השני – ״הפסיכולוגיה של חטיבת הביניים״ – מנתח את מאפייני הגיל ומצוקותיו הייחודיות; השער השלישי – ״פדגוגיה לחטיבת הביניים״ – מציע פדגוגיות שונות המנסות להיענות לצרכיו ולציפיותיו של הנוער המתבגר. 

בדורות האחרונים תופסת שאלת המוסר והצדק שבאכילת בעלי חיים מקום מרכזי בשיח הציבורי. דעות שונות מנסרות בחלל האוויר, ורבים תוהים לעצמם כיצד על האדם המודרני והנאור לראות את הדברים, והאם יש ליהדות מה לומר בשאלה סבוכה זו.

הראי"ה קוק זצ"ל, מגדולי ההוגים בדורות האחרונים, בחן סוגיה זו במאמרֵי "חזון הצמחונות והשלום", והציע הלכי רוח מפתיעים, השופכים אור על דרכה החינוכית של התורה לזיכוך האנושות וקידום המציאות לעבר החזון הגדול של "וגר זאב עם כבש".

בספר זה, הרב חיים דרוקמן מנגיש, מסביר ומרחיב את דברי הרב קוק. עיוניו עמוקים, מבוארים ומציבים תפיסה ברורה ומורכבת כאחת, שיש בה כדי לחולל מהפך מחשבתי אצל הקורא ולעורר בקרבו שאיפה אל הטוב – לצד ראייה ריאלית של המצב הנוכחי שבו הוא שרוי.