חדש על המדף

העשור החמישי תשמ"ח-תשנ"ח (1998-1988) הוא אחד העשורים העצובים ביותר בתולדות מדינת ישראל ואחד העשורים המעצבים שלה. זהו עשור שהיו בו אירועים קשים שייזכרו לדורות. ראשיתו באינתיפאדה הראשונה, המשכו במלחמת המפרץ ובמאות פיגועי טרור בארץ ובלבנון, ושיאו ברצח המתועב של ראש הממשלה יצחק רבין שזעזע את יסודות המדינה והחברה. בו זמנית, זהו עשור מעצב שבו צמחה הכלכלה הישראלית ובו הופרטו חלקים גדולים של המשק; נחקקו חוקי יסוד ששינו את פני המשפט בישראל; נקבעו סטנדרטים חדשים לזכויות האדם, ובמיוחד לזכויות נשים וילדים; נחתמו הסכמי אוסלו והסכם שלום עם ירדן; עשרות מדינות כוננו יחסים דיפלומטיים עם ישראל (כולל סין והודו); ישראל התבססה כמדינת 'היי־טק' ופרצה לחלל; כמיליון עולים עלו מברית המועצות ועשרות אלפים עלו מאתיופיה. אין ספק כי בסיום העשור החמישי פניה של המדינה השתנו. על כל אלו – ועל נושאים נוספים הנוגעים לתקופה – מובאים בספר זה מאמרים מפי טובי החוקרים והחוקרות.

האם חשבתם פעם כיצד מוחנו מתרגם תמונות דו-ממדיות לתמונות תלת-ממדיות? מהם הכישורים הנחוצים כדי להבין את המרחב  ולהתמודד עם משימות מרחביות? מה הקשר בין כישורים אלה לידע ולהישגים בגאומטריה של המישור והמרחב?

בספר זה הכותבות פותחות צוהר לעולם המופלא של תפיסה חזותית ותבונה מרחבית. מובאים בו הסברים המשלבים תאוריות פסיכולוגיות, ידע מתמטי, והניסיון הפדגוגי של הכותבות. בסיומו של כל נושא מוצעות משימות להעמקה ולפיתוח התבונה המרחבית ופתרונות לחלק מן המשימות.

הספר מיועד לעוסקים בהוראת מתמטיקה, למכשירי מורים למתמטיקה ולחוקרים בתחומים המערבים תבונה מרחבית. יוכלו להפיק ממנו תועלת גם קוראים המעוניינים להעמיק את ידיעותיהם בנושא מרתק זה.

הספר מקרב ומרחיק מבקש להציע פרשנות רדיקלית-אקזיסטנציאלית לדמותו של "המחנך המשמעותי" ולטיבו של "המצב האנושי" השורה בין מורים לתלמידים בבית הספר הציבורי. על פי פרשנות קיומית זו, ביסודה של ההתקשרות הפדגוגית המשמעותית עומדת מחויבותו של המחנך להתפתחות אנושיותו של החניך, המומשגת במונחי מתח עקרוני ובלתי פתיר המתקיים בעצם הווייתו של האדם. מחויבות רדיקלית זו, המתגשמת בתפקידו המהותי של המחנך כ"מקרב ומרחיק", מגלמת לא רק את אחריותו של המחנך להשתלבותו המוצלחת של הילד בחברה, אלא גם את זכותו שלא להשתלב, לחרוג ולהתנגד. מאותה נקודת מבט מבקש הספר להגן גם על טבעו המבולגן והאנכרוניסטי של בית הספר הציבורי ולטעון כי טבע מגלם בחובו פוטנציאלים דמוקרטיים ואנושיים בלתי מבוטלים. בחייהם של התלמידים טבעו זה בא לידי ביטוי באפשרות להתנסות באופני קיום מורכבים ולא מוכרים; ובחייהם של המורים בהזדמנות ללוות את תלמידיהם בתהליך גילויה של המציאות ולתווך עבורם את הסתירות ואת המתחים הטמונים בה.

הספר בא להאיר את פוטנציאל המשמעות שגלום בעבודת המחנך בבית הספר הציבורי ולצאת כנגד אותן מגמות המבקשות לצמצמו. לכל אורך פרקיו הספר שוזר ומעגן את העיון הפילוסופי המופשט בדוגמאות ובתובנות פדגוגיות מעשיות, אשר נאספו מתוך ניסיונו המגוון של המחבר כמחנך וכמכשיר מורים.

בספר זה - לשון ומסורה - מכונסים עשרים ממחקריו שפורסמו בבימות שונות בעשרים וחמש השנים האחרונות, והם עוסקים בעיקר בתחום הלשון העברית (לשון המקרא והלשון החדשה), ובתחום המסורה (תולדות המסירה של הנוסח, כתר ארם צובה, אפיונם של כתבי יד אשכנזיים מקראיים מימי הביניים, ספרי תורה עתיקים ועוד)

כמעט אף אחד לא רצה שפקיסטאן תהיה מדינה גרעינית. אבל יום אחד זה קרה. 
כמעט אף אחד לא רצה שצפון קוריאה תהיה מדינה גרעינית. אבל יום אחד זה קרה. 
כמעט אף אחד לא רוצה שאיראן תהיה מדינה גרעינית. אבל יום אחד... 
יום אחד נצטרך להתחיל לדבר על האפשרות שגם זה יקרה. נצטרך להתחיל לשאול מה על ישראל לעשות אם וכאשר איראן, ואולי גם טורקיה, סעודיה, מצרים, יתחמשו ביכולת גרעינית. 
הספר שנית לא תיפול הוא הזמנה לשיחה. הזמנה לשיחה על נושא שנדמה שרק מעטים רוצים לקיים, אבל אין ברירה אלא לקיים אותה. הוא הזמנה לשיחה על נושא שהוא בו זמנית גם מפחיד — וגם מרתק. למדינות העולם יש רק היסטוריה קצרה בצילה של פצצת הגרעין, אבל ההיסטוריון ישי פרס מוכיח, שגם מהיסטוריה קצרה, משברית ודרמטית, אפשר ללמוד לא מעט על מה שיקרה כאן ביום שבמזרח התיכון יהיו מדינות חמושות בפצצות גרעין. 

בספר אחד עשרה פרקים: הפרק הראשון עוסק  בטיפול באמצעות מגוון אומנויות; הפרקים השני והשלישי בטבע תרפיה ובנטורו-תרפיה; הפרק הרביעי בזואותרפיה; הפרק החמישי בפסיכותרפיה גופנית; פרקים 9-6 במגוון שיטות טיפוליות המבוססות על תרבות המזרח; פרק 10 בשיטות טיפול חדשניות; ופרק 11 בשיטות הוראה לא קונבנציונליות בתחום החינוך.

כ־150,000 פליטים יהודים התקבצו בוורשה או גורשו אליה בין ספטמבר 1939 לתחילת האקציה הגדולה ביולי 1942 . בוורשה קלטה את הפליטים קהילה יהודית מקומית נרדפת, ועם סגירת הגטו נידונו אלה וגם אלה לגורל משותף. הספר עקורים בביתם: פליטים במארג החיים היהודיים בוורשה, ספטמבר 1939 —יולי 1942 דן במדיניות הגירושים הנאצית בפולין הכבושה, במחיר הכבד שגבתה מיהודי פולין ובמאפיינים המייחדים את גלי הבריחה והגירוש של יהודים לוורשה, ומתבסס על תיעוד שנשתמר מאותן שנים, על עיתונים ועל יומנים בני הזמן ועל זיכרונות שכתבו ניצולים. לאה פרייס פורסת לפני הקורא את גורלם של הפליטים היהודים לנוכח גזרת העקירה, את דרכם לוורשה ואת קורותיהם בעיר ובגטו, ובתוך כך היא מוסרת מידע על ההנהגה היהודית ביישובי המוצא ובוורשה ומתארת את הפעילות של ארגונים יהודיים בוורשה למען הפליטים. להצגת המידע הרב על מאפייני הפליטים בתחומי הדיור, התעסוקה והבריאות, על שיעורי התמותה ועל השפעת הפליטוּת על התא המשפחתי נלווה דיון על השפעת המוני הפליטים על מרקם החיים היהודיים בוורשה ועל תגובת הקהילה היהודית לתופעת הפליטוּת. משנחתמו שעריו של גטו ורשה היה הגטו למלכודת לאותם פליטים יהודים שנהפכו לעקורים בארצם, כמו גם לבני הקהילה היהודית המקומית שנהפכו לעקורים בעירם. מן הספר עולה שציבור הפליטים היה מעין אספקלריה ששיקפה במובהק את תהליך ההתפוררות החברתית והאנושית שהיו מנת חלקה של כלל האוכלוסייה היהודית באותם הימים.

בספר זה כונסו מכתביהם של ניצולי שואה שנכתבו בסמוך לשחרורים, מכתבים המשמיעים את קולה של שארית הפליטה שיצאה מתוך החשכה ופניה אל האור. "אם הגחלת עדיין קיימת אולי אוכל פעם להיות חלק מהחיים", כתב הרב יחיאל יעקב וינברג לידידו בשנת תש"ו/1946

מכתבים אלו שרבים מהם נחשפים כאן לראשונה, הינם גיצים מאותה גחלת יהודית שבערה בקרבם. מכוחה העלו את שלהבת חייהם מחדש ונטלו חלק משמעותי בבניינו של העם היהודי לאחר החורבן הגדול. בצידם נהובאו מכתבים שנשלחו אליה מהעולם החופשי, ומכתביהם של שליחים וחיילים שפגישתם עם הניצולים הותירה בהם חותם עמוק.

"פרופ' פסיג מצליח לעורר בספרו מחשבה רבה, מסקרנת ומטרידה גם יחד, ולסחוף את קוראיו למסע מרתק ומסעיר בהיסטוריה של העם היהודי. המסע בעבר ובעתיד שבספר מחייב אותנו לנקוט צעדים שימנעו מאיתנו לחזור על טעויות מנהיגינו בעבר ויבטיחו את עתידנו. קריאה בספר הכרחית לכל מי שעתיד ישראל והעם היהודי חשוב לו, ובמיוחד למי שנוטל חלק בעיצובו". – יצחק הרצוג, יו"ר הסוכנות היהודית

בחיבור זה מזהה פרופ' דוד פסיג את כיוון התפתחותה של היהדות ואת אופי מנהיגיה העתידיים. מאחר שהיהדות לא התקיימה מעולם בריבונות מודרנית עד לימינו אלה, מרכיביה החלו בתהליכי תמורה מרחיקי לכת. בהתבסס על דיאגנוזה אפשרית המצביעה על נוירוזה לאומית מהעבר, שהובילה לפורענויות ולמפלות בארבעה עידנים בדברי ימי העם, הוא מפרט מה דרוש לעשות במאה ה-21 כדי שהכוחות שהניעו את מחדלי העבר לא ישובו לפעול. עוד הוא מזהה את ניצני התמורות שיעברו על לאומיותו, על דתו ועל אופיו של העם היהודי בארץ ישראל.

זהו ספר נוסף בסדרת ספריו של פרופ' פסיג על העתיד, שמטרתם לקרב את הקורא להבין כיצד ניתן לזהות מגמות עוד בטרם בשלו ולפעול כדי להימנע ממהמורות או לחזק הזדמנויות.