חדש על המדף

סיפורה של חסידות קרלין, אחת החסידויות הראשונות, הוא מן המרתקים בתולדות החסידות. חסידות זו שמה דגש על עבודת ה' ברגש ובגוף, על האמת, על הענווה ועל התנגדות ליומרנות אינטלקטואלית. היא הייתה הראשונה שהעמידה בראשה 'ינוקא', בן של צדיק בעודנו ילד, ואף חזרה על תקדים זה כעבור כמה דורות. היא עודדה עלייה לארץ ישראל שנים לפני הציונות ואף תמכה בהגירה ממזרח אירופה לאמריקה זמן רב לפני מלחמת העולם  שנייה, בניגוד לעמדתם של רוב רבני התקופה. משפחת אדמו"ריה כמעט שנכחדה בשואה, אך היא הצליחה להמשיך ולהתקיים ושרדה התפלגויות ומתחים. צאצאים של חסידי קרלין נטלו ונוטלים חלק פעיל בצדדים מגוונים של חיי  יישוב והמדינה, והיא עצמה, על ארבעת פלגיה, ממשיכה לקיים חיי דת תוססים בישראל ובעולם.

כספינה מיטלטלת: חסידות קרלין בין עליות למשברים הוא מחקר רחב יריעה ראשון על חסידות זו. אף שהאדמו"רים עומדים במרכז הדיון, הספר מאיר גם את דמויותיהן של הנפשות הפועלות מסביבם: נשותיהם, בני משפחתם,  פעילים והעסקנים. הספר משלב עיון מחקרי ותיאור סיפורי ומציג ניתוח מעמיק של אמונות וערכים לצד התנהגויות אנושיות, אישיות וחברתיות. עלילתה של חסידות קרלין ראשיתה במאה השמונה עשרה ואחריתה בימינו אלה, תחילת המאה העשרים ואחת.

"בסלון הבית שלנו היו דלתות הזזה עבות. מבעד לדלתות הללו חדרה השואה לאוזני, ללבי ולתודעתי, ועיצבה את עולמי. הנה אני, ילדה בת 14, ואחי עמוס, רק בן 11, עוברים כאילו במקרה ליד הדלת, וכשאיש לא שם לב נצמדים אליה מרותקים ואחוזי אימה ממה שסופר מעבר למחיצה. אני רוצה לברוח אך נשארת".

כשאייכמן נכנס אלינו הביתה רצוף תובנות וגילויים חדשים ממקור ראשון על היום שבו נודע להאוזנר על התפקיד ההיסטורי שהוטל על כתפיו, על הלילה נטול השינה שבו ניסח את נאום הפתיחה הנוקב שלו בשם ששת מיליון הקטגורים, על ההכנות המדוקדקות לקראת עדות ק. צטניק, על ההתכתבות במשך המשפט ולאחריו עם דוד בן-גוריון, על ההתחבטויות בעניין עונש המוות, על הרגע המצמית שבו התקבלו בבית מכתבי שטנה נושאי צלבי קרס ועל הפעם היחידה במשך כל המשפט שבה מחה גדעון האוזנר דמעה מעינו. 

גם בעידן הדיגיטלי שבו אנחנו חיים, כתיבה היא כלי חיוני ללמידה, לקידום החשיבה, לניהול עצמי, להבעה ולתקשורת. מטרתו של ספר זה היא להציע למחנכים, לסטודנטים להוראה וגם להורים גישה חינוכית שיטתית המטפחת כתיבה בסוגות שונות כבר בגיל הגן.

הספר נכתב בגישה קונסטרוקטיביסטית אקולוגית הטוענת שלמידה מתרחשת במהלך של פעילות רלוונטית ובהקשר חברתי-תרבותי. אינטראקציות בין-אישיות המטפחות כתיבה, חושפות את הילדים לידע על אודות העולם, למגוון של טקסטים ולאוצר מילים עשיר.

כל אחד מפרקי הספר עומד בפני עצמו, וביחד הם יוצרים תמונה מקיפה על כתיבת ילדים בגיל הרך. הספר כולל ידע תיאורטי ודוגמות מעשיות לפעילויות פדגוגיות המתאימות לילדים במסגרות חינוכיות פורמליות ובלתי פורמליות.

מחַברות הספר הן חוקרות ומרצות מן השורה הראשונה בתחום ההתפתחות הקוגניטיבית בגיל הרך ובתחום התפתחות השפה, השיח, האוריינות ומיומנויות התקשורת בקרב ילדים.

תקינות פוליטית אינה נימוס. היא ביטוי של השקפת עולם כוחנית ועצובה, הרואה את כל מעגלי חיינו כמאבק לחיים ולמוות בין חזקים למוחלשים. בתפיסה הזאת הדיבור אינו ביטוי בריא של קשר בין אנשים, אלא טכניקה מרושעת של דיכוי נכלולי, ולפיכך יש לעקוב אחריו ללא הרף בחשדנות ובכוחנות, לסתום פיות ולצנזר דעות. 
לא תקין מערער על הגישה הזאת. הוא מנתח את מקורותיה של התקינות הפוליטית ושל התיאוריות התומכות בה, מצביע על השלכותיהן ההרסניות בעולם של המאה ה-21, ובעיקר- מציע להן חלופה. באמצעות ניתוח של מקורות יהודיים קלאסיים הוא מפתח השקפה עמוקה, מתוחכמת ושונה בתכלית על האדם, החברה והשפה. לפי ההשקפה היהודית הזאת, יחסים אנושיים אינם רק יחסי כוח; החברה אינה רק מערך דיכוי; ודיבור אנושי אינו שדה מוקשים, אלא מחווה של שותפות ואהבה. 

כיצד ניתן להסביר את הופעתה של לאומיות דתית במדינות שעברו תהליך עמוק של חילון כמו טורקיה וישראל? מהם השורשים ההיסטוריים והדתיים של העוינות של רוסיה למערב, הנמשכת גם לאחר נפילת מסך הברזל? מדוע ההמנון האנגלי הבלתי רשמי מסתיים בתפילה לבניין ירושלים – באנגליה?

הספר לאומיות וחילון פורש תמונה רחבה ומורכבת של מערכות היחסים הטעונות בין לאום ודת מכאן ובין התפתחות הלאומיות ותהליכי החלון מכאן – סוגיות שזוכות לעניין מחקרי וציבורי רב בעולם כולו. מאמרי הספר, פרי עטם של מיטב החוקרים, בוחנים מזוויות דיסציפלינריות שונות את היחס בין דת וחילון בשורה של דגמים היסטוריים בולטים: הלאומיות האמריקאית, האנגלית, הגרמנית, הטורקית, הרוסית, הפולנית והיהודית-ישראלית. השאלות העולות בספר רלוונטיות לא רק למחקר ההיסטורי והסוציולוגי, אלא גם להבנת המציאות שבה אנו חיים כיום כישראלים וכאזרחי העולם.

במוחנו מסתתר שדון: בריון נתעב, מרושע, נוכל מתוחכם ובלתי נסבל. הוא מפרש עבורנו את המציאות, אומר לנו מי ומה אנו, ובעיקר מחליט במקומנו מה איננו מסוגלים לעשות. השדון אינו הפחד מכישלון, אינו חוסר הביטחון העצמי ואינו המחשבות השליליות - הוא המקור שלהם! אבל, למרבה המזל, שדונים ניתנים לאילוף. לא צריך לשנות את העולם כדי להרגיש טוב, ובעצם גם אי - אפשר. מוטב לחיות בשלום ובאהבה עם מי ומה שאנו באמת ולהשקיע בשיפור היכולת הפנימית. אילוף שדונים הוא תהליך מעשי ותכליתי לשינוי ולשיפור היכולת - שיטה להתמודד עם אתגרים, ולהצליח. בכל רגע ורגע עומדת בפנינו הבחירה: לציית לשדון, או לאלף אותו

ספר חדש בסדרת הספרות הפסיכולוגית הפופולרית (האביר בשריון החלוד, הנסיכה שהאמינה באגדות), המשלב בתוכו גם עצות מעשיות. הספר, שהתרגום העברי הנוכחי שלו נעשה מתוך מהדורה חדשה ומעודכנת, נדפס בארה"ב בעשרות מהדורות

יעילותו של הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי הוכחה במאות מחקרים במגוון רחב של בעיות אצל ילדים ומבוגרים. ספר זה מציע תפיסה טיפולית ייחודית וכלי התערבות יצירתיים ומעשיים פרי פיתוחה של ד"ר נעמי אפל, אשר מקדמים את יעילות הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בילד ובהדרכת הורים. במסע מרתק המתאר צעד אחר צעד את מהלך הטיפול, יוכל המטפל ללמוד כיצד ליצור קשר בטוח ויחסי אמון עם ילדים והורים, להבנות הסברים פסיכו חינוכיים המותאמים לצרכיהם השונים, לקבוע עימם מטרות טיפוליות משותפות וליישם את הכלים המיועדים לפיתוח מיומנויות הוריות מיטיבות, ולטיפול בילדים הסובלים מחרדה, בעיות התנהגות וקושי במיומנויות חברתיות. הספר מסייע בהבנת התהליך הטיפולי הנרקם בין המטפל למטופליו הצעירים והוריהם, מעשיר באופן ניכר את ארגז הכלים של כלל המטפלים ובמיוחד את זה של מטפלים התנהגותיים קוגניטיביים.

"ספר לדרך טעמי המצוות", ולא - "ספר טעמי המצוות". והיינו שמגמת החיבור הנוכחי היא לנסות לברר בס"ד את הדרכים השונות בהבנת טעמי המצוות שראשי המדברים בעניין זה הם הרמב"ם - ובית מדרשו, והמהר"ל - ובית מדרשו. והנה מקובל להעמיד את גישת הרמב"ם לעומת גישת המהר"ל ולקבוע שהראשונה יסודה בפילוסופיה שכלתנית ואילו האחרונה - בתורת הנסתר. אולם על אף כי נכון הוא שהגות המהר"ל היא כולה על פי "דרך האמת", מוצדק לומר שדרך הרמב"ם, על כל פנים בעניין טעמי המצוות, היא מורכבת יותר. והיינו שגם בשיטת הרמב"ם משתלבים "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיוֹת כָּסֶף" כך שהשכלתני והטרנסצנדנטלי, הנגלה והנסתר משלימים זה את זה בצורה ההדוקה ביותר.

אולם ברור שלא הרי גישת הרמב"ם כגישת המהר"ל בטעמי המצוות, ולכן השתדלנו לבסס שלעומת הרמב"ם והנמשכים אחריו המנסים למצוא במצוות ערך מוסרי - אנושי, דעת המהר"ל היא שאין המצווה זולת "שכל אלהי", וזה לרבות המצוות, כדוגמת כיבוד אב ואם, שהשכל האנושי מחייב אותן.