חדש על המדף

מלחמת יום הכיפורים הייתה מן המלחמות הקשות שידעה מדינת ישראל מאז הקמתה ועד ימינו. גם אם הסתיימה המלחמה כאשר כוחות צה”ל מאיימים על דמשק ובמרחק 100 ק”מ מקהיר, לא תחושת ניצחון היא שפיעמה בצה”ל ובחברה הישראלית.

לאחר כיובל שנים, ומנקודת מבט מרוחקת, ניתן להפריד בין התוצאות הצבאיות הישירות של אותה מלחמה לבין ההשלכות שהיו לה על המצב המדיני־אסטרטגי במזרח התיכון. מרחק הזמן מאפשר גם בחינה מחודשת של תוצאות המלחמה והשלכותיה החברתיות הן לגבי החברה הישראלית כולה והן לגבי הלוחם הבודד. כך למשל, נושא השבי או הלם קרב עולה במספר מאמרים בקובץ, לצד עיסוק בתנועת המחאה והשפעותיה.

בקובץ המאמרים מצאנו לנכון להתייחס גם למקומה ולתפקידה של התקשורת באותם ימים, לצד ניתוח קרבות מרכזיים ולקחיהם על ידי מספר מפקדים שנטלו בהם חלק. בספר זה נידון גם מקומם של חיל הרפואה, חיל האוויר וחיל הים במלחמה.

ז'אק דרידה אהב לצטט את אמירתו של היידגר שלפיה על קורות חייו של הפילוסוף להסתכם במשפט "נולד, חשב, מת". אבל בחיבור המוגש כאן לקוראי העברית הוא בחר להציג את סיפור חייו האישי כמקרה מבחן קיצוני אך מובהק לסוגיית היחס בין הסובייקט לשפה.

נקודת המוצא לטיעון הסבוך והמורכב שהוא מבקש לפתח היא הצהרתו האפורטית סמוך לפתיחה: "יש לי רק שפה אחת, והיא אינה שלי".  השפה הזאת היא הצרפתית, אבל ז'אק דרידה, אזרח צרפת כמעט כל חייו, אינו "פשוט" צרפתי. הוא יהודי במוצאו ובשייכותו האתנית (בן למשפחה ששורשיה בין השאר ספרדיים); הוא מוגרבי, כלומר צפון-אפריקאי, שנולד וגדל באלג'יריה; והוא צרפתי מכוח צו כרמייה משנת 1870 ומכוח תושבותו, השכלתו, דיבורו וכתיבתו בשפה הצרפתית.

יש מן הסתם אנשים שטוענים להיותם בעלי זהות טהורה, מקורית ואחידה, שמתיימרים לדעת בוודאות מה ומי שייך, ומי ומה זר – סובייקטים חד-לשוניים מכול וכול שתובעים בעלות מוחלטת על שפתם. דרידה, בכל פרקטיקת הדקונסטרוקציה שנקשרה בשמו, תמיד חלק על תפיסות כאלה ועמל לחשוף את סתירותיהן הפנימיות. מבחינתו החד-לשוניות תמיד תהיה "של האחר" – לו עצמו לא יוכלו להיות חלק ונחלה בה, ביחס אליה העצמי שלו תמיד יהיה אחר.

דמיינו לעצמכם מה היה קורה אילו אפשר היה לקיים מפגש דמיוני בין הוגי האסכולות בפסיכולוגיה מפרויד ועד ימינו. כל הוגי הזרמים והגישות השונות סביב שולחן אחד. פרויד לצד יונג ואדלר. אריקסון ווונדט לצד ויניקוט ואנה פרויד. ווטסון לצד טיצ'נר, סקינר, ת'ורנדייק ופבלוב. פרום לצד מאסלו, רוג'רס ופראנקל. ביהביוריסטים לצד הומניסטים. סטרוקטורליסטיים לצד הוגי גישת הגשטלט. אלה לצד אלה.

כיצד הייתה מתנהלת הדינמיקה ביניהם? אילו תובנות היו עולות מהשיח בין האישים, בהכירנו את אישיותם המורכבת של כל אחד מהם? אילו תובנות היו נרקמות מבין אינספור הפולמוסים שוודאי היו מנהלים? ומעל לכול – האם הגישות שהציגו היו באמת כה שונות, גם לאחר ליבון ההשקפות, או שמא נגזרו הן אך בשל התקופה ומהמציאות שבה פעל כל אחד מהם? אולי היו יכולים הם להגיע להסכמות כלשהן, אילו היו בוחנים את הדברים בפרספקטיבה של זמן ומקום?

ספר זה פותח צוהר לסדרת מפגשים מרתקת, שוודאי התקיימה לה בעולם אחר ובזמן אחר. הוא נותן הצצה נדירה לעולמם המרתק של כל אחד מהאישים שהטביעו את חותמם על עולם הפסיכולוגיה המוכר לנו היום. לנו, הקוראים, לא נותר אלא להציץ, ולו לרגע, אל עולמם המרתק, לדינמיקה המתפתחת ביניהם ולתובנות שעולות ממפגשים אלה, הדנים ברעיונות מרכזיים בנפש האדם.

מערכות היחסים של האדם מתנהלות בכל רגע נתון בשלושה מישורים מצטלבים - יחסיו של האדם עם עצמו, יחסיו של האדם עם סביבתו ויחסיו של האדם מול האל. בכל אחת ממערכות יחסים אלו פועל האדם במחשבה, בדיבור ובמעשה - כאשר יש ומחשבתו מודעת ויש שאינה מודעת, ופועלה היוצא של מחשבתו הם הדיבור והמעשה.

משחר היווסדו מנסה מדע הפסיכולוגיה לעמוד על טיבן של מערכות יחסים אלו בעזרת התמקדות במערכת המנטלית-רגשית שבאדם במטרה לפענח אלו כוחות פועלים באדם, מה התכלית אליה הוא שואף ומהם הגורמים המניעים אותו בפעולותיו. במקביל עוסקת הפסיכולוגיה בניסיון לשקם את מצבו הנפשי של האדם במצב של לקות תפקודית, או להיטיב עימו בשאיפה לממש את עצמו באופן מיטבי בדרך להגשמת שאיפותיו.

ספר זה מחולק לשני חלקים: בחלקו הראשון מובאת סקירה מקיפה ויסודית של הגישות המרכזיות בפסיכולוגיה, המובילה את הקורא למסע מרתק אל עקרונותיהן, נקודות המחלוקת ביניהן, הרקע שממנו צמחו ואופן השתלשלותן במהלך השנים. בחלקו השני הספר מציע דרכים חדשות ומעוררות מחשבה להסתכלות על הדברים. דרכים המשלבות בין הרעיונות השונים שבהם נגעה כל גישה, המלוות את הקורא גם לאחר סיום הקריאה.

משחר ההיסטוריה של האנושות ניצבו לפניה אתגרים רבים. אחד האתגרים המשמעותיים ביותר שנאלצת האנושות להתמודד איתו הוא אתגר העבודה. האִמרה “אדם לעמל יולד” נוכחת באופן משמעותי ביותר בחיי היום־יום של האדם. העולם המודרני פתח לאנושות אפשרויות בלתי מוגבלות למימוש עצמי ולהשגת תחושת סיפוק בעבודה. ככל שהשתכלל העולם, ואפשרויות התעסוקה שנפתחו הלכו והתרבו, גדל גם הצורך בהתאמת אופי העבודה לאדם, ובמימוש רצונו להגיע להגשמה עצמית במקום העבודה. הספר מנסה לגעת בנושא חשוב זה. מטרתו היא לתת כלים מעשיים שמסוגלים לסייע לכל אדם ליצור סביבת עבודה שתביא אותו להרגיש הגשמה, חיוניות וסיפוק במקום עבודתו. לצד הכלים המעשיים, הספר מלווה בהסברים תאורטיים המאפשרים להבין את העקרונות הפסיכולוגיים של האדם העובד ואת התהליכים הפסיכו־חברתיים שהתרחשו בחברה המודרנית מראשית דרכה ועד היום. הוא משלב סיפורים משעשעים ומתובל בהומור ובדוגמאות מוחשיות, בעזרת מחקרים ומקרים שהצטברו לאורך השנים ומתוך ניסיונו רב השנים של המחבר.

"בסלון הבית שלנו היו דלתות הזזה עבות. מבעד לדלתות הללו חדרה השואה לאוזני, ללבי ולתודעתי, ועיצבה את עולמי. הנה אני, ילדה בת 14, ואחי עמוס, רק בן 11, עוברים כאילו במקרה ליד הדלת, וכשאיש לא שם לב נצמדים אליה מרותקים ואחוזי אימה ממה שסופר מעבר למחיצה. אני רוצה לברוח אך נשארת".

כשאייכמן נכנס אלינו הביתה רצוף תובנות וגילויים חדשים ממקור ראשון על היום שבו נודע להאוזנר על התפקיד ההיסטורי שהוטל על כתפיו, על הלילה נטול השינה שבו ניסח את נאום הפתיחה הנוקב שלו בשם ששת מיליון הקטגורים, על ההכנות המדוקדקות לקראת עדות ק. צטניק, על ההתכתבות במשך המשפט ולאחריו עם דוד בן-גוריון, על ההתחבטויות בעניין עונש המוות, על הרגע המצמית שבו התקבלו בבית מכתבי שטנה נושאי צלבי קרס ועל הפעם היחידה במשך כל המשפט שבה מחה גדעון האוזנר דמעה מעינו. 

מהדורה מדעית מבוארת של חלקו השני של פירוש ר&rsquo, אברהם אבן עזרא, מגדולי הפרשנים בכל הדורות, על ספר ישעיהו. במהדורה שלושה מדורים: גוף הפירוש מוגה על סמך כל עדי הנוסח הקיימים, מנגנון חילופי גרסאות וביאור רציף מאת המהדיר. הביאור, המיועד לחוקר ולקורא המשכיל כאחד, מבאר את פירושי אבן עזרא לאור דברי קודמיו ולאור עקרונותיו הפרשניים ותפיסותיו הבלשניות, המדעיות, הפילוסופיות וההיסטוריוסופיות, כפי שהם באים לידי ביטוי בחיבוריו המגוונים. בהקדמה לספר מפורטים העקרונות שעל פיהם הוכנה המהדורה למדוריה, ובמבוא לו מובאים סקירה רחבה של תורתו העיונית של אבן עזרא להיבטיה השונים, ודיונים על יחסו לשאלת זהות המחבר של קובץ הנבואות בישעיהו מ’-ס”ו ויחסו לשאלת המבנה והמשמעות של הקובץ.

ספרה של לינור הדר, חשיבה מקרטעת, עוסק בחינוך לחשיבה בתוכניות הלימודים בישראל. הספר מציג דיסציפלינה מחקרית המתמקדת בחקר מדיניות חינוכית דרך מסמכי תוכניות לימודים. תוכנית הלימודים, על כל היבטיה, מהווה כלי מרכזי שבאמצעותו המדיניות החינוכית מגיעה אל שדה החינוך, אל בתי הספר והכיתות. הספר מציג ומדגים משנה סדורה של חקר מדיניות דרך מסמכי תוכניות לימודים; הוא מבסס תהליכים מחקריים שבאמצעותם ניתן לחקור מסמכי תוכניות לימודים. באמצעות ניתוח של מסמכי תוכניות לימודים הספר חושף תפיסות של קובעי מדיניות ביחס למקומן וחשיבותן של מיומנויות ויכולות קוגניטיביות בתהליך החינוך. חשיבה מקרטעת חושף ציפיות ביחס להתפתחותן של יכולות ומיומנויות אלה בקרב תלמידי מערכת החינוך בישראל, ובאופן הזה עוזר לשרטט את דמות הבוגר של מערכת החינוך בישראל מבחינה אינטלקטואלית. הסתכלות אינטגרטיבית על ניתוח מסמכי תוכניות לימודים מצביעה על חוסר קוהרנטיות והיעדר ראיה אינטגרטיבית בהתייחסות להיבט הקוגניטיבי, בתוך ומעבר לתחומי התוכן השונים הנלמדים במסגרת תוכנית הלימודים. כמו כן, הדיון בספר מתייחס להיבטים אפיסטמיים, לשוויון הזדמנויות, לאוטונומיה וידע של מורים כפי שאלה באים לידי ביטוי בתוכניות לימודים בישראל.

הניגון שימש בראשית החסידות ככלי מעשי להשפעה על רגשותיהם ונפשותיהם של המנגנים וסביבתם. המטרות היו מגוונות: התעוררות משינה לצורך עבודת ה' ותמריץ להתעלות הלב והנפש הנדרשת לקיום תורה, מצוות, תפילה ואפילו לימוד. השימוש הנרחב בדרשות החסידיות במוטיב הניגון כדימוי והשימוש המעשי בו ככלי לעבודת ה', בצרוף העדויות העולות מהדרשות ומהסיפורת החסידית הענפה, מעידים על חשיבותו ומעלתו הרוחנית בהגות החסידית ובחיי היום יום בקהילות החסידיות. על רקע זה בוחן הספר את מעמדו, תפקידיו ומשמעויותיו של הניגון בכתביו של רבי נחמן מברסלב. השוואה מקיפה, שנעשתה לראשונה, לערך הניגון בדרשות ראשית החסידות מהבעל שם טוב ועד האדמו"ר הזקן, מעלה שהדומיננטיות של המוסיקה ונוכחותו של המוטיב המוסיקלי בהגותו של רבי נחמן, הן תופעה חריגה גם על רקע ההשוואה לדרשות אבות החסידות. חיבור זה טוען כי הציר המרכזי שסביבו סובב נושא הניגון בהגותו של רבי נחמן הוא הציר המטאפיסי־קיומי. המוסיקה בתורתו מהווה תשתית לכלל כתיבתו, אם בגלוי ואם בסמוי. 

ישנה אימרה עממית הטוענת כי "היום השני של המהפיכה קשה יותר מהמהפיכה". לא קל להיות מהפכן, אבל קשה יותר לשמר את המהפיכה. היום שלמחרת המהפיכה לא פחות חשוב מיום המהפיכה. כי הוא זה הקובע אם המהפיכה תהיה אפיזודה חולפת, או ראשיתה של דרך חדשה, שיש לה המשך לדורות. הקמת הרבנות הצבאית בידי הרב שלמה גורן זצ"ל, היתה מהפיכה של ממש. יורשו, הרב מרדכי פירון זצ"ל, הרב הראשי השני של צה"ל, היה צריך לעשות דבר לא פחות קשה: לשמר את אותה מהפיכה, לדאוג ליום השני שלה. לדאוג לכך שהמהפיכה שקבע הרב גורן לא תהיה אפיזודה חולפת, אלא מהלך לדורות. ספר זה בא להאיר ולו במקצת את דמותו ופועלו של אלוף הרב  מרדכי פירון זצ"ל, אדם אשר קורות חייו מייצגות את דור השואה והתקומה של העם היהודי בתקופת שיבת ציון של ימינו. מי ששירת ברבנות הצבאית עם היווסדה, העפיל בתוכה עד לתפקיד הרב הצבאי הראשי, תפקיד שבו כיהן בימים הקשים של מלחמת יום הכיפורים רוויית הדמים והחללים, ובהמשך כיהן כרב הראשי של ציריך, שם אהב  להתווכח ולהתעמת עם נציגי העולם הנוצרי, בהם כמרים וקרדינלים, שלהם הוכיח שלא רק את היהדות, אפילו את הנצרות, הוא מכיר טוב מהם.