חדש על המדף

עשור השנים שלאחר מלחמת ששת הימים היה תקופת עיצוב מכרעת בבנייה מחדש של הרובע היהודי ההרוס בירושלים. ספר זה בוחן לעומק את תהליכי התכנון, השיקום והשימור של ראשית שיקומו של הרובע ואת תהליכי קבלת ההחלטות (הסותרות לעתים) שבבסיסם. הספר דן בחלקם של המורשת, הזהויות, הערכים והנרטיבים המגוונים של העיר העתיקה והרובע היהודי שבבסיס קבלת ההחלטות, וביישום של כל אלה על ידי גופים ממשלתיים, עירוניים, ציבוריים, קהילתיים ופרטיים. על בסיס מקורות ראשוניים וראיונות רבים, נבדקים האפיונים הגיאוגרפיים, התרבותיים והחברתיים שהשפיעו על בנייתו מחדש של הרובע. מעבר לדיון עומק במקומה של המורשת והתפתחותה עד לימינו, נידון גם מקומו של הרובע היהודי בתוך מרחב העיר העתיקה והשינויים שחלו בשני תחומים אלו בעשורים האחרונים, תוך שימת דגש על הגישות המתחדשות לשימור הקיימות בהווה.

"על הספקטרום" משנה מן היסוד את השיח המקובל על אוטיזם ומציע תיאור מקיף ופורץ דרך של התסמונת, שמרבים לדבר עליה אך מבינים אותה רק מעט. סילברמן מתאר שינויים נרחבים באבחון של אוטיזם בעשרות השנים האחרונות, וחושף את ההצטברות ההרסנית של כוחות חברתיים שהובילו לעלייה הפתאומית בכמות האבחונים באוטיזם בשנות התשעים. הוא מראה כיצד סטריאוטיפים מזיקים של אנשים אוטיסטים מונעים מן התרבות שלנו לממש את מלוא הפוטנציאל הדינמי שלה ומצביע על כך שכמה מן התגליות והחידושים הנועזים והמתקדמים ביותר בעולם המדע הם פרי מאמציהם של אנשים בספקטרום - אנשים שניחנים לעיתים קרובות בזיכרון מופלא לעובדות ולנתונים, באינטליגנציה גבוהה שאינה נקלטת במבחני מנת משכל, ובכושר להתמקד פרקי זמן ארוכים במטלות המנצלות את הכישרונות הטבעיים שלהם. "על הספקטרום", הנפרשׂ בקצב של ספר מתח, מציג את סיפורם המרתק של ליאו קאנר ושל הנס אספרגר, חלוצי המחקר שהגדירו את תחומו והיקפו של האוטיזם באופנים שונים בתכלית; את ההורים שהתעקשו על זכות ילדיהם לחינוך בתקופה של ליקוי מאורות, שבה הואשמו לשווא כי הם שגרמו לאוטיזם של ילדיהם; ואת האנשים האוטיסטים עצמם, המתאגדים כעת ועומדים על זכותם ליחס אנושי ולכבוד. הספר גם מתווה לחברה נתיב לעֵבר עולם שבו אנשים עם הבדלי למידה ייהנו מגישה למשאבים הנחוצים להם כדי לחיות חיים מאושרים יותר, בריאים יותר, בטוחים יותר ומשמעותיים יותר.

על הפירוש, המוגש כאן לראשונה לקורא העברי, הוצב במסורת כספר השני בקורפוס ספרי הלוגיקה של אריסטו. בעוד שהספר הראשון, "קטגוריות", טיפל במילים ובמושגים, על הפירוש מטפל במשפטים ובטענות.

המושג "פירוש", כפי שעולה בספר, הוא לאו דווקא ביאור או הסבר המתייחס למבע לשוני או תרבותי קודם, אלא עצם יכולתה של הלשון להעביר משמעות ולבטא מצבים עובדתיים, מחשבות וכוונות. יכולת זו באה לידי ביטוי בראש ובראשונה במשפטים ובטענות שהלשון מייצרת.

הספר בונה מארג לוגי מורכב המבחין בין טענות המחייבות מצב עניינים נתון לבין טענות השוללות אותו; טענות המתייחסות למצב עניינים כולל וכאלו המתייחסות לעובדה פרטית; טענות להכרחיותו של מצב נתון וטענות לסבירותו; שלילה של מושגים הכלולים בטענה מול שלילה של טענה שלמה, וכו'. כל ההבחנות הללו נבדקות על פי יחסן למושגי האמת והשקר, וכמו כן נבדקת השאלה מתי ובאילו נסיבות ניתן לזהות את ערך האמת של אחד מקטבי ההבחנה על סמך ידיעה זו ביחס לקוטב הנגדי?

השאלה החוזרת ומעסיקה את אריסטו לאורך הספר היא מהו הניגוד האולטימטיבי שניתן להציב מול טענה נתונה. הוא מבחין בין השלילה המוחלטת, המובילה לצמד של טענות סותרות, והיא הבסיס לתחשיב הלוגי החמור העומד על "חוק הסתירה", לבין השלילה החלקית, מגוון של יחסי שונות שבראשם עומד מושג ההופכיות, ואלה מתאימים למתודות החשיבה הפחות חמורות – למן השיח הדיאלקטי והרטוריקה עד השירה.

ההבחנות העקרוניות של אריסטו פותחו ושוכללו לאורך התקופה ההלניסטית וימי הביניים, והן מהוות את התשתית ללוגיקה המודרנית.

שלושה מושגי יסוד של המחשבה הפוליטית – מדינה, שלטון ופוליטי – מוצגים בספר שלפניכם בשלושה מִקְצבים שונים. הצגתם היא ביצוע בכתב של מחשבה שבה הכותב עונה לשאלות כמו "מהי בעצם מדינה", "מהו שלטון" (בהנחה שלא כל שלטון הוא מדינה), ו"מה עושה עניין לפוליטי" (בהנחה שבכל זאת לא "הכול פוליטי"). שלושת המושגים נחשבים מתוך מסורת ארוכה של תיאוריה פוליטית אירופית, אבל מוצגים כמסות שנועדו ללקסיקון למחשבה פוליטית. בלקסיקון הזה המאמץ להגדיר אינו גדוּר ואינו חתוּם אלא הוא חלק משיחה; הטקטסים המגדירים הם הזמנה למחשבה, וההגדרות המוצעות הן כלי עבודה שהקורא.ת מוזמנ.ת להמשיך לשכלל. ההגדרות מופשטות אבל מעוגנות בשלל דוגמאות קונקרטיות, מתוך מוּדעוּת להיסטוֹרִיוּת של מושגים בכלל ושל אלה הנדונים כאן בפרט, כמו גם לתלותם בשפה ובתרבות שבה הם נחשבים.

גם המחשבה המופשטת נטועה בלשונה, בזמנה ובמקומה. זו הנפרשֹת כאן נטועה בעברית ובתנאי הקיום של יהודים משכילים בישראל‑פלסטין. תנאים אלה אינם מושא הדיון, אבל עקבותיהם אינם נמחקים בכתיבה – הם תורמים לה דוגמאות, קרעי דמיון פוליטי, אופק מוגבל שהמחשבה צריכה לפרוץ וכתמים עיוורים שעליה לסלק. מעל לכול תנאים אלה מחייבים לכתוב בשפה שאינה שפתם של המדינה, או של השלטון שאומר "המדינה זה אני", ובלי לדעת מראש אם הכתיבה תהיה מעשה פוליטי. אופיר טוען שהפוליטיות של הכתיבה תלויה בקוראים, לא רק בכותב, שהשפה של המדינה היא המדיום שבו המדינה מתקיימת כפרויקט של דמיון מודרך, ששום דבר בפרוייקט הזה אינו הכרחי או סופי, שהשלטון יכול לכאורה לקבוע גבולות בפרוייקט הזה ולשים בו – ואף לשים לו – סוף. אבל השלטון עצמו תלוי בציות הנשלטים, וזה לעולם אינו מובטח.

הידעתם?

הביטוי 'עורך דין' נולד מהמילה היוונית archi?

את המילים: קנס, טירון, טבלה, וילון ואסלה – שאלנו מן הלטינית?

את המילים: מרכז, קוטב, גרביים, חלווה, אדיב, ממחטה ואלגברה, וכן מושגי לשון בסיסיים שילדינו מתקשים בהם, שאלנו מן הערבית?

מה המשותף למילים: אבזר, הרפתקה, רז, לילך, לימון, פיג'מה, דוכן ואשפוז? – כולן מילים פרסיות!

הקורא ימצא עיון ודיון בכ- 4,000 מילים ומושגים בעברית, השגורים בפינו, בשילוב מגוון של הבנות על אותיות והגיים, משפחות מילים והקשרים בין העברית לשפות האחיות הארמית והערבית, וכן מידע בסיסי בלשון המובנת לכל, אודות אמונות, דתות ודעות במרחב השמי.

הספר מתאים גם לנוער משכיל, לאנשים אוהבי ארץ ישראל, שפתה ותרבותה.

״סע ימינה״, מורה לי רכז השב"כ, ״נעקוף דרך הציר הראשי״.  אני פונה ימינה ושוב ימינה ונכנס אל רחבת המסגד. בימי חול הרחבה ריקה כמעט לגמרי, אבל היום אינו יום חול אלא יום שישי בצהריים, והמון רב יוצא מהמסגד.  אני נאלץ לעצור את הרכב. המתפללים ממשיכים לצאת מהמסגד ועכשיו הם כבר מקיפים את הפז'ו שלנו. רמת הדריכות והלחץ ברכב עצומה. אני שומע את הלוחמים מאחור מבצעים דריכוֹת שקטות של העוזי שלהם. הפנים של רכז השב"כ ומפקד הצוות משדרות אדישות, אבל אני מרגיש את המתח שלהם. עכשיו הכול על הכתפיים שלי. מה עלי לעשות כדי להוציא אותנו מכאן. כל הסיטואציה הזאת יכולה להפוך בתוך שנייה למרחץ דמים עם עשרות הרוגים שלהם וגם שלנו. אני בסך הכול בן עשרים, לוחם צעיר שנמצא כרגע בגוב האריות, ואני האדם היחיד שיכול להוציא אותנו מכאן. 

ב-15 במאי, מיד לאחר שדוד בן-גוריון הכריז במוזיאון תל אביב על הקמת המדינה, שעטו אל עמק הירדן אלפי חיילים סוריים ועיראקיים, עם עשרות טנקים ומשוריינים. הם גובו בארטילריה ובמטוסים, והיו חוד החנית בקואליציה של צבאות סדירים. משימתם היתה להבקיע את עמק הירדן, לפרוץ מערבה ולבתר את מדינת ישראל. מולם ניצבו אנשי ההתיישבות העובדת בעמק הירדן, ועימם ילדים ו"בלתי לוחמים", וכן כמה מאות חיילי חטיבת גולני שהיתה עדיין בהקמה. הם היו חמושים בעיקר בנשק קל, שנרכש לאורך שנים כדי להגן על היישובים, ובמספר קטן של תותחים ומרגמות - אבל הם הגנו על בתיהם, על משפחותיהם ועל יצירת חייהם, והצליחו לבלום ולהדוף את הפלישה – בעין גב, בשערי הדגניות ובגשר. המחיר בנפש היה כבד, אולם הניסיון לקרוע את המדינה סוכל.   אסף אגין, בן דגניה ב', התגייס למאבק בגיל 17 והשתתף בקרבות. לאחר מכן היה חבר הקיבוץ במשך 50 שנה, מילא קשת של תפקידים ועסק בפעילות ציבורית ענפה, אך השאיפה להנחלת ההיסטוריה (והאמת ההיסטורית) ליוותה אותו תמיד. בעשרים שנות חייו האחרונות אסף התמסר לחקר המערכה על עמק הירדן, וחיבר שתי עבודות מחקר בנושא. לאחר מותו לקחו על עצמם שלושה חברים מעמק הירדן להפוך את העבודות לספר, והתוצאה היא הספר הזה. "עמק במערכה" סוקר את ראשית ההגנה העצמית של יישובי העמק, מתאר את קרבות המלחמה, דן בגלגוליו של "צו תל חי", שעל פיו אין לנטוש יישובים בשום תנאי – ומוכיח כי הניצחון במערכה על עמק הירדן במלחמת העצמאות אכן היה ניצחון המעטים על הרבים. אל מול האופנה של ניתוץ מיתוסים, ראוי לעיתים לחזור אל העובדות.

כ־150,000 פליטים יהודים התקבצו בוורשה או גורשו אליה בין ספטמבר 1939 לתחילת האקציה הגדולה ביולי 1942 . בוורשה קלטה את הפליטים קהילה יהודית מקומית נרדפת, ועם סגירת הגטו נידונו אלה וגם אלה לגורל משותף. הספר עקורים בביתם: פליטים במארג החיים היהודיים בוורשה, ספטמבר 1939 —יולי 1942 דן במדיניות הגירושים הנאצית בפולין הכבושה, במחיר הכבד שגבתה מיהודי פולין ובמאפיינים המייחדים את גלי הבריחה והגירוש של יהודים לוורשה, ומתבסס על תיעוד שנשתמר מאותן שנים, על עיתונים ועל יומנים בני הזמן ועל זיכרונות שכתבו ניצולים. לאה פרייס פורסת לפני הקורא את גורלם של הפליטים היהודים לנוכח גזרת העקירה, את דרכם לוורשה ואת קורותיהם בעיר ובגטו, ובתוך כך היא מוסרת מידע על ההנהגה היהודית ביישובי המוצא ובוורשה ומתארת את הפעילות של ארגונים יהודיים בוורשה למען הפליטים. להצגת המידע הרב על מאפייני הפליטים בתחומי הדיור, התעסוקה והבריאות, על שיעורי התמותה ועל השפעת הפליטוּת על התא המשפחתי נלווה דיון על השפעת המוני הפליטים על מרקם החיים היהודיים בוורשה ועל תגובת הקהילה היהודית לתופעת הפליטוּת. משנחתמו שעריו של גטו ורשה היה הגטו למלכודת לאותם פליטים יהודים שנהפכו לעקורים בארצם, כמו גם לבני הקהילה היהודית המקומית שנהפכו לעקורים בעירם. מן הספר עולה שציבור הפליטים היה מעין אספקלריה ששיקפה במובהק את תהליך ההתפוררות החברתית והאנושית שהיו מנת חלקה של כלל האוכלוסייה היהודית באותם הימים.

דמיינו לעצמכם מה היה קורה אילו אפשר היה לקיים מפגש דמיוני בין הוגי האסכולות בפסיכולוגיה מפרויד ועד ימינו. כל הוגי הזרמים והגישות השונות סביב שולחן אחד. פרויד לצד יונג ואדלר. אריקסון ווונדט לצד ויניקוט ואנה פרויד. ווטסון לצד טיצ'נר, סקינר, ת'ורנדייק ופבלוב. פרום לצד מאסלו, רוג'רס ופראנקל. ביהביוריסטים לצד הומניסטים. סטרוקטורליסטיים לצד הוגי גישת הגשטלט. אלה לצד אלה.

כיצד הייתה מתנהלת הדינמיקה ביניהם? אילו תובנות היו עולות מהשיח בין האישים, בהכירנו את אישיותם המורכבת של כל אחד מהם? אילו תובנות היו נרקמות מבין אינספור הפולמוסים שוודאי היו מנהלים? ומעל לכול – האם הגישות שהציגו היו באמת כה שונות, גם לאחר ליבון ההשקפות, או שמא נגזרו הן אך בשל התקופה ומהמציאות שבה פעל כל אחד מהם? אולי היו יכולים הם להגיע להסכמות כלשהן, אילו היו בוחנים את הדברים בפרספקטיבה של זמן ומקום?

ספר זה פותח צוהר לסדרת מפגשים מרתקת, שוודאי התקיימה לה בעולם אחר ובזמן אחר. הוא נותן הצצה נדירה לעולמם המרתק של כל אחד מהאישים שהטביעו את חותמם על עולם הפסיכולוגיה המוכר לנו היום. לנו, הקוראים, לא נותר אלא להציץ, ולו לרגע, אל עולמם המרתק, לדינמיקה המתפתחת ביניהם ולתובנות שעולות ממפגשים אלה, הדנים ברעיונות מרכזיים בנפש האדם.

כשפורסם המאמר של אלן נוטבום שעל בסיסו נכתב הספר הזה, הוא הפך מיד לוויראלי ולקריאת חובה לכל ההורים, העובדים הסוציאליים, המורים, המטפלים וקרובי המשפחה של ילדים עם אוטיזם. אחת האמהות שקראה אותו אמרה בפשטות: "זה בדיוק מה שהבת שלי היתה אומרת, אילו יכלה" רב המכר שלפניכם הנו מהדורה שלישית ועדכנית שנמכרה בלמעלה מרבע מיליון עותקים ברחבי העולם. בכתיבה מלאה בתבונה, חמלה והומור, אלן נוטבום מגדירה את מה שלדעתה הם עשרת המאפיינים המרכזיים המאירים את הלך המחשבה ותחושות הלב של ילדים עם אוטיזם. ניסיונה של נוטבום כאם לשני בנים על הרצף מספק "מבט מבפנים" על ההיבטים השונים של החיים עם אוטיזם. הוא מסייע לקוראים להכיר בכך שאף שהם מרגישים לעתים מוצפים ומבולבלים, הם לעולם אינם חסרי אונים. זהו ספר של כתיבה חד-פעמית הפותחת צוהר לעולם שיכול לעתים להרגיש מפחיד ומשתק, אך זהו גם עולם שאפשר לשאוב ממנו המון כוח ולבנות חיים מלאי תקווה, משמעות ואהבה. הספר הזה הוא מתנה של הבנה.