חדש על המדף

הספר שלפניכם מציע חידוש. הוא משלב בין לוגותרפיה וגישור, על ידי הטמעת רעיונות ומושגים מתורתו של ויקטור פראנקל המסייעים לאדם למצוא משמעות בחיים, כחלק מתהליכי ניהול קונפליקטים במערכות יחסים.

ההבנה שמאחורי הקלעים של הסכסוך בנבכי נפשו של האדם, מסתתרת משמעות המבקשת להתגלות ושהליך הגישור והחתירה להסכם, אינם עומדים בסתירה למציאת משמעות בחיים, מעוררת בי אופטימיות ותקווה. הלוגותרפיה מגביהה את האדם מעל המציאות הלוכדת. 

בכוחם של הרעיונות והעקרונות הלוגותרפיים להיזרע מחדש, הפעם בשדה הגישור. ההנחה שביסוד כתיבת הספר היתה, שלא די בכלים הנהוגים כיום במודל הטרנספורמטיבי בגישור, כדי לקדם צמיחה והתפתחות בקרב הצדדים וכי בקונפליקטים מורכבים יש מקום להרחבה. בעיקר באלו הקשורים במערכות יחסים קרובות, המסבות סבל רב קשיים ודאגות קיומיות.לא רק החתימה על הסכם חשובה לאדם, חשוב לו גם החוֹתָם.

ההתעניינות בתחום הכשרת מורים בסביבות למידה המטפחות תפיסות ופרקטיקות בנושא אחריות חברתית הולכת וצוברת תאוצה בקרב מדינות רבות. מודעות לפערים חברתיים, מאבקים למען צדק חברתי והכרה במגוונים ובשונויות נמנים עם הנושאים המצויים בתחום אחריותם של מלמדי דור העתיד. חשיפתם של הסטודנטים הלומדים במוסדות המכשירים מורים – המכללות האקדמיות לחינוך והאוניברסיטאות – למרקם התרבותי-חברתי של החברה הישראלית היא אחד הגורמים לצמיחתן ולפיתוחן של תוכניות ליוזמות לאחריות חברתית.

בספר זה מכונסים היבטים עיוניים, מחקריים  ומעשיים המתארים את המתרחש בתחום האחריות החברתית בזיקה לתחום הכשרת המורים, כפי שאלה משתקפים ביוזמות השונות הצומחות מתוך המוסדות האקדמיים. פרקי הספר, המכונסים בשני שעריו, מלמדים על עושר מחקרי בתחום, על פעילויות שונות המקדמות את היבטיו החברתיים והתרבותיים, על תוכניות מקוריות, על סדנאות  ועל קורסים הנלמדים במסגרת מוסדות ההכשרה. כל אלה מתבססים על תפיסות אידיאיות שונות, שהמשותף להן הוא החתירה לפעול מתוך תחושת אחריות חינוכית וחברתית. במובן זה הספר מעמיק את ההתבוננות בתפקידם המסורתי של המוסדות האקדמיים לחינוך כמכשירי מורים בהצביעו על הזיקה ההדוקה שהם מקיימים עם המארג החברתי שבתוכו הם פועלים.

חונכות היא דרך של למידה מקצועית המבוססת על ידע אקדמי ועל קשר אנושי. מאז ומעולם הייתה החונכות דרך להעביר מדור לדור מסרים, רעיונות, פרקטיקות, תפיסות, אידאות וערכים בתחומי דעת מגוונים, למשל ברפואה, אומנות, משפט והוראה. בעולם המקצועי של היום רווחת החונכות, והשפעותיה נבחנות ביחס להתפתחות זהותם המקצועית של המודרכים ושל החונכים עצמם.

אסופת מאמרים זו מזמנת מפגש מחקרי ומעשי רחב, מגוון ומעמיק על עולם החונכות בחינוך, בדגש על מודלים שונים בזיקה למורים מתחילים. מאמרי הספר דנים בתהליך החונכות על ההיבטים הפסיכולוגיים וההתפתחותיים המתקיימים בו. נבחנים בהם תהליכים ייחודיים של החונכות בהקשר לתחומי דעת מגוונים הנלמדים במערכת החינוך. המחקרים המובאים בספר מעידים על עקרונות החונכות ומחזקים את ההבנה, שלחונכות מאפיינים מקצועיים-אוניברסליים הכוללים גופי ידע, מושגים, מודלים ותהליכי למידה שונים.

הכותבים הם מרצים וחוקרים מהאקדמיה העוסקים גם בהנחיה, בהדרכה ובחונכות. כך נוצר מנעד רחב של נקודות מבט על מעשה החונכות עד לכדי התגבשות של תובנות מקצועיות ורעיונות חדשניים בדבר מקומה של החונכות במרחב המקצועי הכולל.

ספר זה מיועד לכל העוסקים בהתפתחותם של עובדי הוראה, למלמדים במוסדות האקדמיים בתחום החינוך, למחנכים ולקובעי מדיניות במערכות חינוכיות שונות. בה בעת, כל העוסקים בהכשרה מקצועית ימצאו בו הקשרים ותובנות המתאימים לתהליכי הנחיה וחונכות מקצועיים כוללים.

כבר תמה התקופה בה לא היה נשמע קולה של האשה בבית הכנסת ובעולמה של ההלכה, ואילו כעת נשים משמשות כראשי קהילות, כרבניות, כפוסקות, כמפקחות כשרות וכדומה. עתה הגיע הזמן להרחיב עוד יותר את תחומי פעילותן ההלכתית במסגרות נוספות ומגוונות, כגון בסנדקאות, מילה, שחיטה, תקיעת שופר, ועוד.

ספר זה, סדר נשי, מבקש לבדוק את האפשרויות השונות בהרחבת הפעילות ההלכתית של נשים, תוך שמירה קפדנית על גבולות ההלכה. כל פרק ופרק בא לתת לגיטימציה והכשר הלכתיים ומבוססים לחלקן הפעיל של נשים בתחומים הלכתיים מסוימים, ובכך לפתוח בפניהן מרחבים חדשים למעורבותן בפעילות הלכתית.

הספר עשוי לשרת היטב גברים ונשים, מוסדות תפילה וארגונים חברתיים מכל הסוגים והזרמים, רבנים ורבניות, וכל מי שמתעניין בהתחדשות ובהרחבה של ההלכה בימינו, בתוך תחומי ההלכה.

האם הילדים חייבים לזון את הוריהם? האם ניתן לכפותם לעשות כן? - אלו צעדים משפטיים רשאים הילדים לנקוט כנגד הוריהם? - מה דינה של תביעה משפטית שהגישו הורים נגד ילדיהם? נושאים אלה ונושאים נוספים רבים נידונים בספר המקיף ילדים והוריהם - מחקר הלכתי תרבותי. הספר מנתח את הסדרתם של יחסי ילדים-הורים במקורות ההלכה ומבקש לברר ולהגדיר את האינטרסים שעומדים ביסוד הלכות אלה ואף מתחקה אחר האמצעים החברתיים והדתיים אשר ננקטים לשם השגתם. זאת תוך נתינת הדעת להקשר התרבותי והנסיבות ההיסטוריות של מקורות הלכתיים שונים. "מהות ספרו של יעקב שפירא היא פרשנות תרבותית של ההלכה. ד"ר שפירא הוא סוציולוג של ההלכה. הוא רואה את הוראותיה כמכוונות לתכלית חברתית: היא נענית למצבים חברתיים, אך גם מעצבת אותם לפי ערכיה. מוטיב מרשים, מרכזי בספר, הוא ההבחנה שמציע ד"ר יעקב שפירא בין תורת ארץ ישראל לבין תורת בבל לעניין מעמדם של ההורים ביחס לילדיהם.

במאה ה-14 ישב בחדרו דוד איש עדן שבתימן, פרק עולמות טקסטואליים עשירים והרכיבם לכדי עולם טקסטואלי חדש – הוא מדרש הגדול – המעוטר בשירה ונושא את חותמו האישי. חיבור זה מופיע בשיח רב-מערכתי מורכב; על פי שמו הוא משתייך למדרש. פתיחותיו המפויטות מנכיחות את עולם הפיוט ורומזות בכוח לנוכחותו של מחבר-דובר המאפיין את השירה. ההקדמה הפותחת אותו רומזת לאופיו כחיבור בעל מסגרת ממשמעת. זמן יצירתו מציב אותו בספרות היהודית של ימי הביניים, ומקום יצירתו משייכו לספרות היהודית שנוצרה בתימן. שיח מורכב זה, בצד היקפו הרחב של "מדרש הגדול", תובע מחקר באשר לייחודו הספרותי בהקשרים הללו.

באמצעות שילוב כלים מתחום הפואטיקה התיאורית, התרבותית וההיסטורית חושף גלעד שפירא את מבעיו השונים של "מדרש הגדול" ואת הזיקות ביניהם, את אופני ההתייחסות למאגר המקורות הנארג בו, את מיקומו בשיח המדרשי רב השנים, את גילומו הטקסטואלי של ההקשר הגיאוגרפי-היסטורי ואת דמות המחבר הגלומה בו. באמצעות התבוננות בשעריו של החיבור, ביחס בין השירה לרצפים דרשניים, בתפקוד הייחודי שניתן ב"מדרש הגדול" לפרשנות ובמבעיו השונים, מאיר המחבר את "מדרש הגדול" כיצירה ספרותית ייחודית המשקפת את עולמו הספרותי של מחברה ואת העדפותיו הסוגתיות, הנושאיות והתרבותיות. ­­

מהי "מהפכה"? לפני כ־150 שנה התגלו שרידי תרבויות עתיקות במזרח הקרוב, במסופוטמיה ובמצרים, ומחקרים היסטוריים משווים בינן לבין המסופר בתנ"ך, מאברהם אבינו ועד עזרא הסופר. כאשר המחקר מצביע על תופעה דתית או פוליטית שהתקיימה בתרבויות העתיקות, אבל בתנ"ך היא מופיעה במגמה מנוגדת – הוגדרה זו כ"מהפכה". 
מהו אופי החיבור? החיבור הוא מחקרי, בהתבססו על המחקר ועל מקורות מדעיים מובהקים; והוא תורני, בהסתמכו על התנ"ך, על חז"ל, ועל הגות רבנית בת־ימינו, זו המקבילה למחקר.
איך מתיישבת מהפכה עם מסורת? כאשר ר' שמואל חיים לנדאו, מייסד 'הפועל המזרחי' ב־1922, טבע את מטבע הלשון "המרד הקדוש" – הוא אכן התכוון לרעיון המרד. לא נגד התורה, אלא להיפך: נגד ניוונה, ש"אין בית מדרש בלא חידוש".
וכהגדרת הראי"ה קוק, רבה הראשי של ארץ־ישראל: "הישן – יתחדש, והחדש – יתקדש". כלומר, החידוש המתמיד – הוא המסורת היהודית במיטבה. 
 

כשנשאל פעם ברדיו הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ, מיהו ולאיזה מחנה דתי ופוליטי הוא שייך, ענה:

"או שאני גדול מכדי להיכנס לקופסאות הללו, או שאני קטן מדי ונופל בין החריצים. תשפטי את, אבל להכניס אותי לקופסה – לא תצליחי".

הוא היה מבאר התלמוד וחתן פרס ישראל, רב ופרשן, אינטלקטואל והוגה דעות, אך מעבר לכל אלה היה אדם רב-פנים ומלא קסם. חוכמה ופשטות, פיקחות בהירה ואופטימיות רומנטית, דתיות סוחפת וחוש הומור חד, אמונה עמוקה וסקרנות לאין-קץ – כל אלה דרו בכפיפה אחת באדם זה.

בסיפור טוב מתחיל מהאמצע פותח תלמידו של הרב, יואל שפיץ, צוהר לעולם הפנימי והלא מוכר של אחת הדמויות המרתקות שהתהלכו אי-פעם בנוף התרבותי הישראלי. כמי שנפגש עם הרב שטיינזלץ כנער וליווה אותו לאורך שנים כאדם בוגר, מיטיב שפיץ לתווך לקהל הרחב את המפגשים, העצות ושיחות הנפש שזכה להם.

תובנות משנות חיים נפרשות בשלל הסיפורים שבספר בגילוי לב, בכנות ובחיוך, ומאפשרות גם לאלה שלא הכירו את הרב שטיינזלץ ליהנות מחוכמתו ומאישיותו.